מאכזבה לאהבה חדשה.
הסיפור הוא סיפור אהבה של נערה מתבגרת.. אשר בכל העלילה מסופר כיצד היא מתבגרת בעיקבות הדברים שהיא עוברת.
נוי היא ילדה כבת 16 וחצי.. הסיפור מסופר עד שהיא מגיעה כבר לגילה החוקי.. גיל 18.
נוי היא ילדה שלא יודעת מה רצונה, היא לא יודעת מה היא רוצה מעצמה ומסביבתה.
נוי פוגעת באנשים בלי לשים לב, למרות שזה בלי כוונה.
היא ילדה רגישה שניפגעת מכל דבר שפוגע לה טיפה בשיגרה.
בהמשך הסיפור נוי עוברת משברים, אהבות, בגידות, דמעות, צחוקים, שימחה.
נוי לומדת לתמרן בין הדברים, אך לא לומדת לשלוט ביצרייה ובוגדת באהוב ליבה כמה פעמים.
ליאור.
ליאור הוא "המושיע" שלה.
הוא השכיח מליבה את אהבתה הניכזבת..רון.
נוי וליאור עוברים הרבה מאוד דברים ביחד..
הם מתאהבים.. נהיים חברים באופן מהיר, דבר שמעיד על אהבה ממבט ראשון.
לנוי יש חברות, אך 2 מהן הן הטובות ביותר.
בהתחלה נוי וליטל חברת נפשה, היו כל היום ביחד, במשך הזמן כל אחת הלכה לדרכה ואף שכחה את השנייה לזמן מה.
אחרי סיפורים רבים מאוד, כאבים, בכיות בריחות ובגידות..נוי מוצאת נחמה בחברתה השנייה, בר.
בר עוזרת לנוי המון.
הכל התחיל שנוי טסה עם ליאור ודודתה גאיה וחברה אופק.
הם נוסעים בזוגות לכבוד יומהולדתה של נוי, לאיביזה.
נוי וליאור עוברים שם דברים מדהימים, הם חווים אהבה מדהימה מאין כמוה.
ביציאה אחת שלהם נוי משתכרת, והיא מתחילה לפלחוט דברים שליאור לא צריך לדעת.
היא בגדה בו.
בגדה בו עם ניר.
ניר הוא אהבה מהעבר שלה.
אהבה גדולה שלא היתממשה, דבר זה איכזב את נוי מאוד.
תמיד היה לה חולשה אל ניר, ותמיד יהיה לה.
אחרי שליאור שומע את זה, הוא בוגד בה עם איזה אחת.. אבל לא בדיוק בוגד כי באותו זמן ממש, הם לא היו ביחד..
הם היו בריב וניפרדו. הם השלימו אחר כך וחזרו להנות מחופשתם באיביזה החלומית.
בסופו של דבר, הבגידה של נוי מתגלה לליאור ודבר זה פוגע מאוד שניהם
לא עובר יום אחד ומתפרץ ריב נוראי בין ליאור לנוי, אשר מתהפכים הדברים וליאור פוגע בנוי עם דבריו הכואבים.
נוי ניפגעת בצורה יוצאת דופן ועוזבת באופן מפתיע את איביזה.
היא משאירה מכתב לגאיה דודתה, היא עזבה לישראל.
וכמו שאמרתי בהתחלה,.. נוי מוצאת נחמה בחברתה השנייה בר.
נוי משכירה צימר בתל-אביב, משום שהיא לא רצתה שהוריה ידעו על עזיבתה מאיביזה ועל הריסת המתנה שהוריה הכינו לה.
נוי מבקשת מבר שתבוא להיות איתה עד שהיא תרגיש טוב עם עצמה ויעבור הזמן עד שכיביכול היא תצטרך לחזור הביתה.
בזמן הזה בר מנסה להוציא את נוי ממצב רוחה הדיכאוני ומכל מה שעבר עלייה בימים האחרונים, והיא מכירה לה את שלומי.
שלומי הוא ידיד של בר.
אך בר לא מצליחה כל-כך..
נוי מאוהבת ופגועה מאוד מליאור.
לאחר כימעט יום, קורה אסון. אסון ג ד ו ל מאוד.
ליאור לא נתן לאהובתו לברוח לו ככה מבין הידיים, למרות כל המילים הכואבות שהוא אמר לה.
למרוצ שהוא אמר לה שהוא אוהב אותה והוא רוצה לשכוח אותה, להיתרחק ממנה, להתחיל חיים אחרים בלעדייה.
הוא חזר לישראל, ובדרך קרה לו אסון.
הוא עשה תאונה.. הוא מ-ת.
איך נוי קיבלה את זה.. ?!
אתם יכולים לקרוא את הפרק הזה-הפרק האחרון..
ולהיזכר בהכל..
הפרק האחרון:{חצי ממנו}
"תאונה קשה היתרחשה בצומת גלולות, אוטו רנו קליאו לבנה היתנגשה במשאית..תאונה מזעזעת,
צעיר כבן 18 נהג במהירות מופרזת,ולדבריי השוטרים הוא האשם בתאונה,
שטה מן הדרך,וניתקע במשאית,האוטו מושבת,הנהג במכונית רנו קליאו במצב אנוש,
ונהג המשאית במצב בינוני עד קשה"...השדרן אמר והמשיך בדבריו..
אני לא הקשבתי..ליבי דפק בקצב מהיר,כבר הייתי יכולה לשמוע אותו..
יש לו רנו קליאו לבנה..הוא בן 18...
פחדתי....כל כך פחדתי.....
"תביאי את הטלפון שלך"...צעקתי לבר שעוד הייתה שקועה בדבריי השדרן..
"מה?!קחי..."..היא אמרה לא מבינהה ואני לקחתי את הטלפון מידה.
חייגתי במהירות את הטלפון של ביתו..ולא ענו לי...קצב ליבי פעםם הרבה יותר מהר..
ניתקתי וחייגתי את מספר הפלאפון שלו.
טו..... טו..... טו..... טו..... טו......המנוי שאליו הגעת אינו זמין כעת,אנא נסו שוב במועד מאוחר יותר.
"זהה הוא...אני בטוחה שזה הואא"..צעקתי לבררררר...בר ניבהלה..והיסתכלה עליי במבט מושפל.
"איפה המפתחות של האוטו?!"..צעקתיי לחוצה...
"בואי"..היא אמרה והמפתחות היו בידה..במהירות יצאנו מן הצימר ורצנו לאוטו שלה.
"תתנעי כבררר"..המשכתי לצעוק כמו מטורפת..
המשכנו לנוסוע וכל הדרך אני רק מתפללת...התפללתי שזה לא הוא...
שזה לא רנו קליאו שלו..
"זה לא הוא..יש עוד אלפיי מכוניות כאלה...תרגעי נוי"...בר ניסתה להרגיע אותי..אך היא רק עיצבנה יותר.
"אל תגידיי לי להירגעעע...זה ליאור יכול להיות שם!!!"..צעקתי עליה והיא העיצה את קצב הניסעה.
"לצומת גלולות בר!"..אמרתי לה והיא נסעה לשם..
"מהר מהר,בר בבקשה"..התחננתי לפנייה.
"נוי אני מצטערת,אבל זה המהירות שאני יכולה לנסוע,יש פה מכוניות לפניי"..היא אמרה ואני רק התחלתי לבכות מהלחץ.
"אלוהים למה?"..התחלתי לדבר אליו בעודי בוכה.
"בבקשה שזה לא יהיה הוא..שזה לא יהיה הואאאאאא"..התחננתי...
לאחר כ-20 דקותת הגענו..ואני רק מתפללת.
ראיתי ממולי אורות בוהקים..מיד ידעתי מזה....אש...אש בוערת עולה מתוך אותה מכונית קטנה ולבנה...
פתאום הכל היה ברור,נורא ברור...
נשמעו רעשים מכל עבר...היו המון אנשים.... שוטרים.. וכל מה שהיה יכול לסממל תאונה נוראית.
התקרבתי בדמעות לאותו מקום עמוס שוטרים.. אנשים שמביטים בסקרנות לאותו מקום שאנשיי האמבולנס רצו שם.
התחלתי לרוץ..שוטרים עצרו אותי..אך בידי היה יותר כוח לדעת מה מסתתר שם..
העפתי אותם ממני והמשכתי לרוץ...עד שעצרתי כמה מטרים ממכונית התופת הקטנה שמלבנה הפכה לשחורה.
הבטתי במכונית עוד כמה דקות,בוכה...בוכה דמעות ענקיות..
דמעות לא ברורות,הדבר היחיד שלא ברור היום..למה אני בוכה עם אני בעצם לא יודעת מי היה בתוך המכונית הלבנה.
מליון שאלות עברו בראשי...שאלות ללא תשובות..
אותן מחשבות שרק גרמו לי להיות במצוקה.
ידיים תפסו מאחוריי..."את צריכה ללכת"..שמעתי קול לא ברור מדבר אליי מאחוריי גבי.
הסתובבתי ואדם במדים של שוטר עמד מולי..
"מי..נהג..במכו....נית?"...שאלתי את השוטר בדמעות.
"אני לא יכול לומר לך..זה מידע חסוי"..אמר אותו שוטר..
"לא זה לא חסוייי...זה חבר שלי שוכב באמבולנסס נכון?!זה חבר שלי עכשיו עומד למות...
אני רוצה לדעתתת מי זההההההההה....תגיד לייייייי כבררר בן זונההההה...."...התחלתי לצעוק וקול דמעותיי רק גבר.
"אני מצטער,אני לא יכול"..הוא אמר ומביט בי בחמלה.
"אל תגיד לי שאתה לא יכוללללל,אישתך יושבת עכשיו בביתת מחכה לך,הילדים שלךך..
כל היקרים לך ניצאים איתך,ומה איתי?!לאאאא אכפת לך?!
כל החיים שלייי מתרסקים לי בפנים,ואתה רק שם לא יכול להגיד לי?!"...המשכתי לצעוקק ולהרביץ לו..
המשכתי לבכות...
השוטר לא ענה...כנראה ידע שאני צודקת,אך זה לא הזיז לייי רק רציתי את השם שלו...שיגידו ליי שזהה לא הוא..
שיגדו לי שזה מיש'ו אחרררר....זה לא ליאוררררר שליייייייי...
אך כל תיקוותי היתנפצו לריסיסים,כל הדברים הטובים......
"ליאור נמני"..אמר השוטר......
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"...צעקתי!
"לא נכון,אתה משקר לי..זה כל כך לא נכוןןן....זה לא ליאורר...זה לא הוא....רק לא הוא...אמרתי ונפלתי על הריצפה..
ממשיכה לבכות...להיתייפח...
"אני מצטער"..אמר אותו שוטר...."אבל רק אם תספיקי...האמבולנס יצא עכשיו לבית החולים תל השומר..
את עוד תספיקי,רוצי.."..הוא העיץ בי ואני המשכתי לבכות...קמתי על רגליי והתחלתי לרוץ לעבר בר שדיברהעם השוטרים.
"בואיי כבררר..בואי!!"...צעקתי לה בין הדמעות..וחטפתי את ידה..שתינו רצנו לעבר האוטו..
"זה ליאוררר...זה ליאוררררר..אני אמרתי לך!!!"...צעקתי לה..
"מהה?!"..היא התפלאה ועצרה לרגע..
"אל תעצרייי פשוט תסעיי כבררררר...את לא מבינהההה..אני לא רוצה לאבד אותוו.."...התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה..
שמאבדת את הורייה....
אבל אני לא איבדתי את הורייי, אלא עומדת לאבד את אהבת חייי...
את החיים שלי...את ליאור אהובי שבתוך מספר דקות הוא יכול להיות איננו.
כל המחשבות עפו לי בראשי.
כל אותם רגעים כואבים שעברנו שתינו..
והינה מצאתי את עצמי מאשימה רק את עצמי..
רק אני האשמהה שליאור עשה את התאונה,אני זאת שלא עניתי לו...שהדאגתי אותו...שגרמתי לו לבוא עד לכאן..
ולעשות את התאונה ההזאת... לזיות פזיז ולרוץ אחריי.. אחרי ילדה שלא שווה את החיים שלו...
"תסעיי מהר יותרר"...העצתיי בבר שרק הגבירה את קצב הנסיעה.
אחרי 25 דקות הגענו...
יצאנו מהמכונית במהירות והגענו לבית החולים הגדול..
"בואיי"...צעקתי לבר והתחלתי לרוץץ לעבר הכניסה הגדולה..
"אני באהה,חכי לי"...בר החזיקה לי בצעקה...
לא יכולתי לעצור..פשוט רצתי כל עוד נפשי וליבי פועם בי.
"ליאור נמני פה?"...שאלתי את המזכירה בקבלה..ראיתי שהיא לא בדיוק ממהרת..
"תאונה בצומת גלילות,איפה החדר שלו?!"...שאלתי לחוצה...כולי דמעות.
"הוא בטיפול נמרץ"..היא אמרה והביטה בי ברחמים.
"מתי האמבולנס הגיע,את יודעת?!"...בר שאלה בדמעות..ואני רק נישברתי...התחלתי לבכות...לא יכולתי לעצור את זה..
זה היה חזק ממני...הכי חזק ממני.
"בואי"..בר אמרה ולקחה אותי בידה.
"לאן?"..שאלתי בלי קול.
"הוא בטיפול נמרץ נוי, אין לך משהו אחר לעשות חוץ מלחכות מחוץ לחדר לתשובה"..היא אמרה, ידעתי שהיא צודקת.
זה היה לי כל כך מוזר לדעת שליאור נימצא מאחוריי דלת פשוטה, ולידו רופאים...מכשירים ומה לא.
פחדתי לאבד אותו... זה לא ניתן לתפיסה.. אני לא יכולה לאבד אותו, איזה מן חיים יהיו לי?!
הגענו לחדר של טיפול נמרץ,ושם ראיתי את ההורים שלו,את אמו בוכה בשקט,ואת אבא שלו מנחם אותה.
אח שלו הגדול ישב על הכיסא,מביט על הריצפה,הבטתי עליהם...ולי כל כך כאב.
זה הבן שלה ששוכב שם בתוך החדר הזה,
זה הבן שלה שמתנדנד בין חיים ומוות..
אך זה גם חבר שלי, אהוב ליבי, כל חייי שנימצא שם... אבל עם כל הכאב.. זה המצב.
אבא של ליאור הביט בי ודמעות בעיניו, אמא של ליאור הביטה בי גם לאחר כמה דקות..
עוד הייתי עם הבגדים שהייתי אמורה לצאת איתם,הבגדים שכבר מקומם לא יהיה בארון של בר,אלא בזבל....
"אני מצטערת"...אמרתי להורים של ליאור והתקרבתי אליהם.
חיבקתי את אמא של ליאור שהחזיקה לי חיבוק ורק בכתה,שתינו בכינו בכי תמרורים..
"הכל יהיה בסדר"...אמרתי לאמא שלו...למרות הכל..זאת אמא שלו ואני אמורה לנחם אותה במעט כוח שנישאר לי.
"אני מקווה נוי,אני מקווה..זה הילד שלי...הילד הקטן שלי"..היא אמרה והתחילה לבכות.
"אני בטוחה שהוא יצא מזה,דיי"..אמרתי..
"איך את עם זה?"..היא שאלה אחריי כמה שניות,כבר לא התחבקנו יותר.
"מחכה לטוב"...לא היה לי מש'ו אחר להגיד לה..
גם אני כימעט כמוהה הרגשתי כאב עז.
שרר שם שקט,שקט מפחיד...
בר רק חיבקה אותי כל שנייה,ובכתה יחד איתי..
בחיים שלי לא חשבתי שאני יהיה נוכחת במצב כזה..
שאני יתפלל שאהוב ליבי יחלים,ומצבו ישתפר..
בחיים לא חשבתי שאני יהיה כל כך חסרת אונים מול מלאך המוות,מול אלוהים..
אם רק הייתי יכולה לתת לא את חיי...
אם רק הייתי יכולה לעשות משהו שיגרום לו להבריא...שרק יצאו עכשיו מהחדר הנודה הזה,
ויאמרו לי שהוא יצא מכלל סכנה,שיאמרו לכולנו שהוא בריא ושלם..
שכל זה לא קרה,
שזה המשך החלום......שזה רק חלום...
ואני יתעורר וימצא את עצמי במטבח שותה מים בכוס שקופה...
וידעע שכל זההה ר-ק סיוט.
אחרי כל כך הרבה מחשבות מילותייה של אותה אישה עלו בראשי..........
---------------------------------------------
"נוי"...אמרה אותה אישה לפתע..."אל תשכחי,האושר תמון בך עמוק..
תחפשי אותו..את תמצאי אותו"..היא הייתה בטוחה בעצמה וחיבקה אותי...
מש'ו שהפתיע אותי שוב,החזרתי לה חיבוק...הרגשתי שזה דווקא בסדר,היא אישה נחמדה.
"ועוד מש'ו,אל תשברי מדברים שקורים,כל סוף..זה התחלה חדשה...וכל סוף..הינה אני מזהירה"..היא אמרה וחייכה אלי את חיוכה המסתורי..
היא פנתה לדרכה,ונעלמה לה בין כל האנשים שמתהלכים הלון ושוב.
---------------------------------------------
"כל סוף"...אמרתי לפתע...כל הפנים הסתובבו אלי...ההורים של ליאור,אח שלו..ובר..
"מה כל סוף?"..שאלה בר לא מבינה.
הם המשיכו להסתכל.
"כשהייתי במטוס חזרה לארץ,פגשה אותי אישה ואמרה לי לא להישבר מדברים שקורים,כי כל סוף זה התחלה חדשה,אבל כל סוף"..אמרתי להם..
פתאום הבנתי......
כל סוף זה התחלה חדשה....אבל לא הסוף הזה,לא המוות,הוא לא הולך למות..... הוא לא יכול למות..
אל עוד לפניי שהספקתי בכלל להמשיך לחשוב על דברייה....
רופא יצא מחדר טיפול הנמרץ וקיבל את פנינו כשפניו שלו...נפולות.
"את אמא של ליאור נמני?"..שאל הרופא את אמו.
"מה אם הבן שלי?"..היא שאלה לחוצה..
הוא לא ענה כמה דקות...ורק הביט בכולנו למשך זמן קצר..
ואז אמר..."אני מצטער...ליאור נמני נפטר בשעה 22:03 בתאריך ה-15.5.2205"..הוא אמר ואמו של ליאור קרסה על רגלייה.
כך גם אני,כולם התחילו לבכות,אמו של ליאור התחילה להיתייפח ולבכות בכי..
בר חיבקה אותיי ואני נפלתי על הריצפה,בוכהה ובוכה..
לא האמנתי..עדיין לא הקלתי...ליאור לא איתנו..... ליאור כבר לא נימצא ביננו... הוא הלך לעולמו...
הוא איננו.
גופתו של ליאור הוצאה מן החדר על מיטת גלגלים של בית החולים,
ואני ואמו קמנו מן הריצפה,רצנו שתינו לעבר המיטה והתחלנו לבכות..
פה כבר ידענו שהרופא לא משק..
לא מת...הוא פשוט מת.
-----------------------------------------------------------------------------------
-=-15.5.2006-=-
האזכרה של ליאור.
-----------------------------------------------------------------------------------
מידי שבוע...נדרתי נדר... אני יבוא לבקר אותך ליאור,
אני יבוא לבקר אותך על המצבה שלך.
אני אבוא לבכות ולהיזכר באותם ימים שהיו לנו..
וכל יום... כל יום אני ישבע שרק אותך אני אוהבת..
ומידי שבוע אני יבוא ויניח זר על הקבר.
ושם למעלה,אני מקווה שתזכור אותי..
שתזכור שלא משנה מה... אותך אני אוהבת....בך אני מאוהבת.
זה התקציר הכי טוב שיכולתי לעשות בזמן כל-כך קצר.
מקווה שסיפק אותכם.
אם יש מש'ו לא מובן או שאלה או כל דבר אחר שעולה לכם בראש אתם יכולים לשאול.
את סיפור ההמשך אני יעשה באשכול ניפרד בעזרת השם.
האשכול הזה הוא בשביל להזכיר לכם על מה הסיפורר וכדי לסדר לכם את הבלאגן.
מקווה שהיה לכם ליל סדר הכי טוב שיש. ושניהנתם.
חג שמח וכשר לכולם.
נ.ב-
הייתי רוצה קוראים חדשים לסיפור בנוסף לאלה שכבר היו וקראו את הסיפור הראשון.
זה תקציר ואני חושבת שזה יספק אותכם, לא יהיה חסר לכם כלום בידע לסיפור השני.
מוואה ענקיתתתתתתת. . . .
אוהבת אותכם מאוווד מאודדד. .
סתוי. 😊
😉 וואייי סתיוש הסיפור נשמה מדהים [איזה באסה שלא קראתי את הראשון 😊 ]
ומה שברור שאני יקרא את ההמשך
מהתקציר אני חושבת שהבנתי פחות או יותר הולך בסיפור
והפרק האחרון היה פשוט עצוב
קראתי אותו עם דמעות בעניים
וואיייי איך בא לי לקרוא את ההמשך
אולי תשימי קישור לסיפור ?
חג שמח בובי
אוהבת->מירב
מחכה ומצפה בקוצר רוח 😮
לאב יו מאוד יפייפיה שלי!
אני לא קראתי את הסיפור הראשון אבל לפי התקציר הוא מדהים 😊
אשמח לקרוא את ההמשך, מצפה לו (:
את כוותבת מהממם ......... #
כשתתחיליי אני ייקרא
😊
אאךך לאט לאט נזכרתי ב ה כ ל
ווואאו את כל כל חייבת להמשיך!
מוואאה
חנו'ש? התגעגעתי אלייייייך. . .
שמחה שאת ניזכרת לאט לאט..
מקווה שתעקבי אחרי הסיפור הבא.
אוהבת אותךךךךך קוקייי. .
חופית בקרוב מאוד יהיה המשך לסיפור הזה.
אוהבתת... מוואה 😊
מה עם עוד אנשים..?
מצפה לעוד תגובווווות וקוראים חדשים. . .!
חג שמח אהובים
סתוי. . 😊
חבל שלא קראתי :\\
אבל בטח היה סיפווור מדהייםם , מחכה להמשךך ! : ]
לוווב שבת שלום
תודה מאמי.
הסיפור לא נעלם, את יכולה לקרוא אותו גם עכשיו. .
שתיהיה לך גם שבת שלום ומבורכת..
אוהבת. . 😊
עוד תגובות.. ?! 😊
וואו. לא קראתי ת'סיפור הזה
אבל הוא כל כך ריגש אותי
אני עם דמעות בעיינים
מצפה להמשך הסיפור .
אוהבת
מאיה
וואייייייייייייי..
מדהים!#
לא קראתי ת'סיפור אבל הבנתי לפי התקציר..
הפרק האחרון..!? פשוט מהמם!! כתבת ממש מרגש ועצוב 😢
מחכה לסיפור המשך :]
שבת שלוווווום3>
יפה שלייייייי
כמה? כמה כישרון יש בך ?! אלוהיםםם איך שאני אוהבת את הכתיבה שלךךך
כל כך מיוחדתת.. כל כךך יפה.. והכי חשוב? כל כך ס ו ח פ ת
אין רגע של שיעמום, פשוט אחת הננדדדדדירים
אני מחכה להמשך
אוהבתת אותך כל כך חיימשלי
מוואהההההההה
ענקית ענקית
אתר האהבה הישראלי