לקחתי דף וכל מה שהיה לי בפנים הוצאתי
אני יודעת שלא משאירים דברים בבטן אז הינה אני מוציאה אותם על הדף , כל מה שהצטבר בי .
אני מוחה את הדמעות מעיני דמעות של כאב ושל סבל שנגמר אחרי תקופה ארוכה של כאב .שהצטבר בי עמוק בפנים ימים שלמים הייתי בוכה לא מספרת לאיש מה עובר עליי מה יש לי .
שמי דנה אני בת 13 ילדה ממש ואמא הכירה מישהו קוראים לו מייק הוא היה נראה די רגיל והכול ואני לא רכשתי כלפיו חיבה ולא שנאה הוא תמיד היה מחייך אליי במבט מוזר והייתי מתעלמת . " למה את עצובה כל הזמן ?" שאל יריב ידידי שלי
" אני לא עצובה " שיקרתי ניסתי להסתיר את השקר את העצב והכאב במסכה של אושר שלא תמיד הצליחה לי
" טוב אז כנראה שאני צריך להרכיב משקפיים " אמר יריב,יריב ואני כמו אחים מגיל קטן אנחנו ידידים קרובים והוא יודע לזהות מתי עובר עליי משהו פשוט לא יכולתי לספר לאיש שמרתי הכול בבטן עד שהבלון שסחבתי בפנים כבר היה כבר מידי
" אני הולכת לקנות מצרכים לעוגה " אמרה אמא וירדה מייק חייך בזדוניות .
" הלכתי לחדר " מיהרתי לומר ולפניי שהספקתי לסגור את הדלת מייק היה מולי
" אז מה דנל'ה לא תראי לי את החדר לך " אמר הוא נכנס והביט סביב הייתי עם מכנס קצר וגופייה ביום קיץ שרבי הוא הביט על החזה שלי חייכתי במבוכה מתעלמת מהמבט שלו
" יש לך שיער יפה וגוף יפה את יודעת ?" שאל מייק
" כן.." אמרתי מתפללת שאמא כבר תגיע מאז הכול נהיה רק גרוע יותר
הוא היה נוגע מפשיט מחדיר מענה הכול
" למה את עושה לי את זה ?" שאלתי באחת הפעמים בוכה
" כי זה כיף " השיב מייק
" אתה חולה אתה יודע " אמרתי
" אז תיזהרי לא להידבק " אמר וצחק ברשעות
" אני שונאת אותך " אמרתי
" את יודעת מה אני הכי אוהב ?" שאל ואני לא עניתי ולא חיכיתי לתשובה כי כל פעם זה היה אותו דבר
" את הפעם הראשונה שלנו " אמרה כמו תקליט שבור
" אתה חלאה " אמרתי הוא יידע שאני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד להוציא את מה שתקוע לי עמוק בפנים הוא היה מרביץ לי נהנה לראות אותי סובלת
" את יודעת מה ייקר עם תספרי " אמר מייק
" כן אתה תהרוג אותי ואת אמא שלי " אמרתי יודעת היטב מה הוא הולך לומר
" יפה ילדה טובה " אמרתי מייק ומשך אותי מהיד הוא השכיב אותי על המיטה מפסק את רגלי
" כמה שאתה טובה " אמר והפשיל את מכנסיי ואני רגילה לייסורים האלה שהפכו כבר להרגל .
התארגנתי לבית הספר ממהרת לצאת משם
" ביי " אמרתי כשהגעתי לבית הספר מיהרתי לעלות במדרגות ואז נכנסתי לתא השירותים ובכיתי כל היום רק בכיתי הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניי בשטף הוצאתי דף מהתיק ורשמתי
נמאס לי לבכות נמאס לי לסבול נמאס לי מהחיים הארורים האלו נמאס לי מהסבל האין סופי הדמעות לא הפסיקו לרגע זה כבר היה רגיל שהן זולגות וכשלא משהו לא היה כשורה .
החיים האלה הם עוון הם חטא שלי אני שונאת את כולם אני שונאת את עצמי ובייחוד אני שונאת את אמא שלי היא רואה מהצד אך כואב לי ומסרבת להבין היא רואה את מעשיו ונהנת לראות אותי סובלת יום אחד שהיה גדולה אעזוב את כל הזיכרונות הארורים שאלו ואברח רחוק רק אני ויריב ניסע ניגבתי את הדמעות ידי וייצאתי מתא השירותים
" היי לא שמי לב שאת פה " אמר יריב
" חבל " אמרתי השיגרה הרגילה עברה עליי ככה עד גיל 15 שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים
" אני עולה " אמר יריב מהאינטרקום לקחתי איתי תיק קטן ובו כמה דברים
" יורדים " אמרתי הבית היה ריק מאדם יריב הביט בי במבט מוזר בדרך לטחנת האוטובוס סיפרתי לו מה עבר עליי מגיל 13
" מה ??" אמרתי מופתע דמעות בעיניו
" כל הזמן הזה סבלת בפנים בשקט אכלת את עצמך ולא אמרת לי למה ?" שאל יריב
" כי לא יכולתי יריב ורק כשאזרתי אומץ עשיתי את זה " אמרתי
" אני לא מבין אותך " אמר יריב
" גם אני לא את עצמי לקחת 500 שקל מהארנק של אמא שלי אני נוסעת " אמרתי ועליתי על האוטובוס שבא ראשון יריב הביט בי מחכה לתשובות לכל השאלות שלו
" לאן ?" שאל יריב
" לא יודעת " אמרתי בחיוך
" לאן את נוסעת ?" שאל יריב המום
" רחוק מפה יריב רחוק מאמי רחוק ממייק רחוק מהצרות רחוק מהכאב ומהסבל רחוק מכל מה שעבר עליי " אמרתי
" אני אוהבת אותך אתה מה שבזכותו קמתי בבוקר שבזכותו חייכתי מידי פעם אתה זה הצורך שהיה לי לחיות למענו תודה יריב " אמרתי והתחבקנו שתינו בכינו כמו ילדים ניגבתי את הדמעות עיני היו יבשות מדמעות יבשות מכאב ואז לפתע נפלה מעיני דמעה קרה דמעה של אושר סופסוף רחוק מכל מה שהצטבר בתוכי ממש שנשאתי עימי לכל מקום בכל שעה דמעה שאמרה זה הסוף לכל הדמעות שנפלו מעיני.רחוק מהדמעות השורפות הקרות חסרות המשמעות רחוק מהכעס שנישאר אצלי בלב וחרט צלקת עמוקה ומכוערת שלנצח תישאר איתי לנצח שאקום לנצח שאשן שאוכל תמיד היא תהיה שם תזכיר לי מאיפה באתי מי אני ואך הגעתי עד לפה הצלקת המכוערת שלעולם לא אוכל לשוה ולהיות מאושרת .
ממש נכנסתי לאווירה דכאונית כזאת
תגובות =//
ממש עצוב
שונאת את מייק 😠
וואיי שרונו'ש את רושמת נפלא
רק מלקרוא את הסיפור אפשר להרגיש את הכאב שלה וכל זה
וואי ממש מצמרר כל העניין הזה
וואיי שרון אני מתה על הכתיבה שלך
אל תפסיקי לרשום בחיים שלך מובן?
אוהבת->מירב
QUOTE (מורי_הנסיכע @ 01/04/2007) כ"כ עצובבב 😢
אני יודעת מאמי
ממש עצוב
שונאת את מייק
וואיי שרונו'ש את רושמת נפלא
רק מלקרוא את הסיפור אפשר להרגיש את הכאב שלה וכל זה
וואי ממש מצמרר כל העניין הזה
וואיי שרון אני מתה על הכתיבה שלך
אל תפסיקי לרשום בחיים שלך מובן?
אוהבת->מירב
^^^מאמי תודה מירבי טוב
פאק זה עצווב מסכנה..!
זה אמיתי?
QUOTE (chen-daskal @ 01/04/2007) פאק זה עצווב מסכנה..!
זה אמיתי?
לא מאמי
😢
עצוב, אבל עוד יותר עצוב זה הידיעה שבאמת קורים דברים כאלה..
כתיבה ממש יפה..
יש המשך או שזה רק קטע?
עצוב 😢
את כותבת יפה מאוד!
וואי, מדהים וכ"כ עצוב 😢 . .
יפפפה~
אבללל כ"כ עצווב 😢
אוווווווווווהבת
-רעות-
