רצה ומשתוללת בגן של ילדים
לבדי שוב מסתבכת במבוך של החיים
עולה גבוה למעלה ויורדת
קופצת מטפסת ומתנדנדת
צועקת חזק עד השמים
מזיעה וכל הפנים מלאים במים
עוד גילגול ועוד נידנוד
הכל פתאום מסתובב נראה אבוד
וכולם מסביב צוחקים וצועקים
וכולם מסביב מביטים ושותקים
ואני? כאילו לבד בעולם
ואני? כאילו שמה פס על כולם
צוחקת,על הדשא מתגלגלת
עולה שוב,מטפסת, ופעם האחרונה נופלת
נופלת מהנדנדה נופלת מהסולם
פתאום...הכל נגמר, אין עולם
מסך שחור מסתיר את כולם
ואני איבדתי את האור המושלם
ואני צועקת שידליקו את האור
ואני צועקת שאני שונאת שחור
אבל זה כבר אבוד העיניים נסגרו לנצח נצחים
וזה כבר אבוד, כבר אבדו לי החיים
ומאז רק בדמיון אני רצה ומשתוללת בגן של ילדים
ורק בדמיון מסתבכת במבוך של החיים
מבוך של החיים, אבל הפעם בשחור
מבוך של החיים שבו כבה האור..
והכל ב-ג-ל-ל-ך
חבר'ס אל תנסו להבין.. אני בעצמי לא יודעת מה עובר עליי..
רק אם באלכם איזה תגובה קטנהה=]..
אוהבתת אותכםםם
--ליאורי--





