אני יודעת שאין קשר כל-כך בין כל מה שרשמתיי
אבל פשוט יצא לי לכתוב מה שאני מרגישה באותו רגע
רשמתי את הכאב שיש לי בלב
אחרי שנתיים של אהבה נכזבת
ראיתי אותך יפה,צנוע,מתוק,ביישן
והעיניים!? התאהבתי בעיניים
עיניים עמוקות,עיניים שנצצו כ"כ
מאז שראיתי אותך
השחור הפך ללבן
הכאב הפך לשמחה
הדמעות הפכו לחיוכים
רק שומעת את הקול העדין
ואני פשוט נמסה
רק מסתכלת על תנועותייך
וכבר לומדת כל צעד שלך
אתה החדרת אור לליבי
בזכותך הבנתי שיש מציאות
ולא הכול שחור
זה מוזר אנחנו בישנים
אבל יש בינינו משהו מקשר
בלי שאנחנו נדבר
המבטים אומרים הכול
בלי שאנחנו נקבע
לובשים אותו צבע חולצה
ואני!?.אני חושבת כאילו הכל נפלא
ואז הבנתי שאני חייבת לעשות צעד ראשון
ואני מנסה באמת שאני מנסה
אבל לא מצליח לי
ואני לא מבינה
המבטים שלנו אומרים הכול,המבטים האלה
שאפשר פשוט לברוח איתם למקום רחוק
מקום שנוכל להיות רק שנינו
אבל יש חומה בינינו ,חומה גדולה
שלא נותנת לפרוץ לרגשות
חומה שמפילה כל מי שמנסה לעבור
אני ניסיתי ונכשלתי
הלב אומר לי תמשיכי, תלחמי הוא שלך
אבל אני עצמי כבר וויתרתי עליך
כואב לי לחשוב שבעוד חודש אני לא אראה אותך יותר
כואב לי לחשוב על מי אני אסתכל מהחלון
כשאני עוברת לידך עבר בי רגש כל-כך חזק
וכשאתה חולף הלב?.הלב רוצה לרוץ אחרייך
אני הבנתי שכבר אין בשביל מה להילחם
הבנתי שלא כדי
כי החיים ממשיכים
ולא צריך להיתקע !
אבל קשה לי!..החומה שמפרידה
חומה גדולה שלא נותנת לי להגיע אליך
אולי גם אתה מנסה להגיע אליי
אבל בגלל אותה חומה אני לא רואה אותך
ואני לא יודעת שאתה רוצה להגיע לכאן
ושוב החומה
אותה חומה שמפרידה אותי ואותך
הרגשות רוצים לפרוץ החוצה
אבל אין להם איך
אני מבינה כבר מראש
עלייך
אני צריכה לוותר
זה פשוט מהלב..זהו 😢





