|
|
|
~~סיפור זה הינו מבוסס על חיים אמיתיים (אהמ שלי 😁)~~
זה לא סיפור אהבה!
לבשתי פיג'מה ונכנסתי למיטה,מחר,מחר זה קורה, מחר אני אהיה בכיתה ז', בית-ספר חדש, תלמידים חדשים, חברה חדשה.
--בוקר--
כרגיל קמתי ב- 6 וחצי [ 😁 ] לא הייתי צריכה שאמא תעיר אותי.
התרגשתי, לבשתי את החולצה שהכנתי אתמול,וחצאית ג'ינס (בצפר דתי.)
חיכיתי לבת דודתי שתבוא ונלך ביחד.
אמא:"נוי את רוצה שאני יקח אותך באוטו?"
אני:"לא, לא צריך, אני רוצה ללכת ברגל." רציתי ללכת ברגל לבית הספר, לשנן את הדרך, הדרך שאני ילך בא כל יום.
-----
אז ככה, אני נוי, היום אני בת 13 וחמש ימים 😛 הכי קטנה פה נדמה לי חח 😁
יש לי שיער בלונדיני מתולתל בעע, אני טיפה שמנה, עניים ירוקות, ו... משקפיים :/
מהבית ספר היסודי היה לי טיפה קשה להיפרד, בכל זאת, למדתי שם 6 שנים,ורק עכשיו אני מבינה כמה שפינקו אותנו שם, כמה ששם החיים היו קלים.
אני גרה ממש צמוד ליסודי, ככה שאין לי בעיה עם ביקורי פתע חח.
-----
בת דודה שלי תאיר באה אליי, והלכנו יחד לבית הספר.
הגעתי, הייתי בחוץ עם תאיר, בכל זאת, לא הכרתי אף אחד שם.
חברות שלה הגיעו ואני הרגשתי טיפה נידחף, ביקשתי ממנה שתעלה אותי לכיתה שלי, כבר קבעתי עם חברה שלי דנית שנשב ביחד, ושאם אני יבוא לפניה אני יתפוס לנו שולחן מקדימה, כיוון שהפעם רציתי להשקיע, רציתי להראות לכולם שכשאני רוצה, אני יכולה, ואם אני יושבת מאחורה קשה לי להתרכז.
עליתי לכיתה, ואו היא ממש גדולה, ענקית!
בחיים לא ראיתי כיתה כזאת גדולה, בחיי!
תפסתי לי שולחן קרוב ללוח ושמתי את תיקי שם.
ירדתי למטה, שמעתי את כל הצעקות של הבנות מכיתה ח', ממש סתומות אלה.
הן צעקו אחת לשניה כאילו שלא התראו שנתיים.
הגעתי לכניסה, היה שם לוח וכתוב שם את איפה תלמידי כיתות ז' משובצים.
הסתכלתי: כיתה ז'2 - יעל חמו.
הסתכלתי על הדף, ובדקתי אם אני אכן בכיתה הזו, שלא יהיו פאדיחות על היום הראשון.
ראיתי את הרשימה.
לוי שחר
מאיר נוי
יופי, שובצתי בכיתה עם המורה הכי טובה (או שלפחות אמרו ככה!) ממש שמחתי, בת דדוה שלי גם הייתה איתה והיא אמרה שהיא מורה מעולה!
עליתי שוב לכיתה והתיישבתי בכיסא, ראיתי את חברתי דנית מגיעה.
אני:"דנייתת ואיי סופסוף באת!!"
דנית:"חחח נו מה את רוצה שאני יעשה, יאלה בואי למטה אני רוצה לראות מי איתנו בכיתה!"
אני:"כבר בדקתי אנחנו עם נוי אילוק ליחן וכל אלה...!"
דנית:"טוב נו יאלה בואי אני רוצה לראות!"
אני:"נו אבל אינלי כח לרדת ואז שוב לעלות" היינו בקומה האחרונה, קומה 6.
דנית: "יאלה יאלה בואי כבר!"
ירדנו למטה, ללוח מודעות, הסכלתי ברשימה פתאום עיניי קלטו : לוי שחר.
ממש התרגשתי אני יודעת שזה טיפשי, אבל שמחתי שיש לי שחר אחת בכיתה (אהמ לאחותי הקטנה קוראים שחר.) זה דבר דפוק אבל ככה אני.
הסתכלתי וראיתי שיש המון בנות מהיסודי ששובצו בכיתה שלי, אפילו הסתומות 😯 (זו הייתה כיתה אולפנית, של החכמות, למרות שאולי בכיתה שלי יש איזה 5 חרשניות מתוך 34 )
ממש התעצבנתי מזה, שאפילו את הסתומות שמים בכיתה של חכמות, כי אני השקעתי בכיתה ו' רק כדי לא להיות בכיתה של מפגרות.
בסוף התברר שעושים לנו מן מבחן כזה ואז מורידים מכל כיתה את הבנות האלה.
הסתכלתי לכיתות של הבנים. (זה כיתות בנים בנות לבד.)
ראיתי שם המון שמות של בנים שהיו איתי בכיתה ביסודי.
היו קצת בנים, אולי 30 ואפילו פחות.
עליתי ביחד עם דנית למעלה, פתחתי את הדלת ו....
טוב יצא מעפן.
התחלה יפה מאמי..
מחכה להמשך!
שוםם מעפןןןןןןןן
תמשיכייי..!!
התחלה יפה מאמי:]
דרך אגב גם אני לומדת באולפנא חח אבל אני מסיימת בע"ה השנה!!
אז בהצלחה..חח ותשקיעי 🙄 זה חשוב!!
מחכה להמשך מאמי.
אווווווווווהבת
-רעות-
QUOTE (רעות233 @ 29/03/2007) התחלה יפה מאמי:]
דרך אגב גם אני לומדת באולפנא חח אבל אני מסיימת בע"ה השנה!!
אז בהצלחה..חח ותשקיעי 🙄 זה חשוב!!
מחכה להמשך מאמי.
אווווווווווהבת
-רעות-
באיזה עיר?
ותודה לכולם =] אולי בערב אני אמשיך..
QUOTE (Noykush @ 29/03/2007) QUOTE (רעות233 @ 29/03/2007) התחלה יפה מאמי:]
דרך אגב גם אני לומדת באולפנא חח אבל אני מסיימת בע"ה השנה!!
אז בהצלחה..חח ותשקיעי 🙄 זה חשוב!!
מחכה להמשך מאמי.
אווווווווווהבת
-רעות-
באיזה עיר?
ותודה לכולם =] אולי בערב אני אמשיך..
מיום ליום אני מגלה שיש הרבה בנות כמוני...
נוי..
מאיפה את?
איזה יפהההה..
תמשיכי אותו...
שום מעפן בכלל לא מעפן
זה מדהים זה נדיר ואני דורשת המשך
מזה יש לכם שש קומות בבית ספר אמל'ה לנו יש שתיים ואני מקטרת של שנייה שאני ציכה לעלות
תמשיכי בובי זה מדהים [אמרתי כבר לא?]
זה מושלם מהמםםםםם
וובא לי המשך כזה
אוהבת->מירב
התחלה יפה : )
תמשיכי!!@ 😊
QUOTE (סוופרמאמי @ 29/03/2007) שום מעפן בכלל לא מעפן
זה מדהים זה נדיר ואני דורשת המשך
מזה יש לכם שש קומות בבית ספר אמל'ה לנו יש שתיים ואני מקטרת של שנייה שאני ציכה לעלות
תמשיכי בובי זה מדהים [אמרתי כבר לא?]
זה מושלם מהמםםםםם
וובא לי המשך כזה
אוהבת->מירב
חחחח כן, כאילו רק החטיבה זהב 6 קומות , ויש בניין נפרד של התיכון שזה גם נראלי 6 קומות לא דעת..
ובכל שבכבה יש 6 כיתות, וב- ט' יש 8 כיתות חח
פתחתי את הדלת והיו שם המון בנות, מכל הסוגים, שמנות רזות גבוהות ונמוכות.
התיישבתי בכיסא בפחד, בכל זאת, מי יודע מאיפה הן באו?
'מזה כולם החליטו לעשות פה ביקורי פתע?' חשבתי לעצמי כשראיתי חמש בנות ממש ממש גבוהות, אולי מכיתה ח'.
המחנכת נכנסה, ראיתי שהבנות לא יוצאות, וממש לא הבנתי מה הקטע שלהן.
לאחר כמה ד'ק הבנתי שהן מהכיתה שלי, הוו פאקק הן כאלה ענקיות!! שיוו!
המורה התחילה לדבר, היא ממש חמודה (כיום אני ממש מצטערת שפעם אמרתי את זה!)
המורה הקריאה שמות, שמעתי 'שחר לוי' "מי זאת שחר?" שאלתי בקול, "אני" ענתה לי ילדה, שיער חום-שחור, מתולתל, נמוכה, ורזה, ממש ממש חמודה. "שם יפה." אמרתי לה, "תודה" החזירה לי.
השולחנות היו מחוברים , כך שישבתי גם ליד דנית וגם ליד ליחן (ילדה שהייתה איתי פעם בכיתה.)
ראיתי ילדה עם שיער חלק שטני עניים ירוקות ממש יפות, רזה, בקיצור י פ ה ! לא היה לה איפה לשבת.
"בואי שבי פה." שמעתי את ליחן אומרת לה, בטח היא מכירה אותה חשבתי לעצמי, איזה כיף לה, ככה היא מכירה את כולם ואני אף אחד.
פתאום שמעתי אותה שואלת :"איך קוראים לך?" 'מה? איזה אומץ יש לליחן הזאת... שיוו , אניי הייתי מתה מבושה!' הילדה אמרה משו ולא הבנתי, היא שאלה גם לשמה של ליחן, ולשמה של נוי (שגם הייתה איתי בכיתה.) "איך קוראים לה?!" שאלתי את נוי, כיוון שהתביישתי לשאול את אותה הילדה.
"זוהר." אמרה לי נוי.
אני: "אההה"
המורה אמרה לנו לשבת במעגל, אני כמובן ישבתי ליד דנית, הסתכלתי הצידה, ראיתי חבורת בנות, חלק מהכיתה שהייתי בא, וחלק מבית-ספר אחר - שהיה בית ספר חילוני.
הרגשתי שאני חייבת להתחבר אליהן, ידעתי שהן יהיו מ"מקובלות" של הכיתה והשכבה, ולא רציתי להיות אחת חננה שנשארת כל היום בבית, רציתי גם להשקיע בלימודים וגם להיות בחברה.
ראיתי שהן צחקקו, התביישתי להתקרב אליהן.
המורה שמה במרכז המעגל את האות א' והחילה לחפוש בלה בלה בלה, אח"כ היא שמה את האות ח' , שוב חפרה וחפרה עד שהגיעה למילה א ח ר י ו ת ! היא אמרה שכל בת צריכה לקחת אחריות על עצמה ופקה פקה.(כבר שחכתי כמעט מה היא אמרה חח)המורה נתנה לנו מן מדבקה כזאת לכתוב שם את השם שלנו.
ירדנו למתנ"ס ראיתי ילדה גבוהה עניי שקד ריסים עבותיים ושחורים, שיער חום חלק, ורזה.
שאלתי אותה לשמה, "ליז" היא אמרה וחייכה. "ואיך קוראים לך?" שאלה אותי.
"נוי." אמרתי לה וחייכתי.
הגענו למתנ"ס והתחילו לתת לנו הרצאות משעממות רצח, היו המון ילדים מ- ט' שהפריעו, ממש התעצבנתי עליהם.
בסוף יצאנו והלכנו הביתה.
אמא:"נו נוי איך היה?"
אני: "היה סבבה הכרתי מלא בנות חדשות.." התחלתי לספר לה על כל היום, וכך מצאתי את עצמי בחודש הראשון, מספרת לאימי הכל.
----שבוע לאחר מכן----
חזרתי הביתה עם תאיר (בת דודה שלי למי שלא זוכרת.)
היא הייתה עם החברות שלה, והיו עוד שתי בנות מהכיתה שלי, אחת עם פונינט שיער בגווני בלונדיני שטני כזה חלק חלק, עיניים ירוקות גדולות גדולות ילדה ממש יפה, ולידה ילדה נמוכה, שיער שחור ארווך ארווך גם חלק (מאווד חלק!) שטוחה כזאת.
זיהיתי שהן היו מהכיתה שלי, כיוון שראיתי את הילדה עם העניין הירוקות גם בקניון יום לפני תחילת הלימודים.
'בטחח זאתי שויצרית שחצנית לא כדאי לי להתקרב אליה...' חשבתי בליבי כשראיתי אותה.
תאיר: "נוי תכירי, זאת חן" והצביעה לכיוון הילדה הנמוכה עם השיער השחור. "וזאת לינוי" והצביעה לכיוון הילדה עם העניים הירוקות.
"היי" אמרתי בשקט.
"היי."
בהמשך הדרך מצאתי את עצמי מדברת איתה מספרת לה מאיזה בת ספר באתי והיא מאיזה בית ספר היא באה, ועוד כל מני דברים על החיים.
הגעתי הביתה.
אמא:"נו ואיך היה היום?"
נוי:"אחלה בחלה, הכרתי עוד שתי בנות, ממש חמודות."
---ראש השנה---
כולם התכנסו בבית של סבא, את כל החגים והסעודות עושים אצל סבא, יש אצלו המון מקום, וזה גם קרוב לכולם.
שרנו שירים אכלנו ובירכנו, אני בת דודה שלי ואחותי הלכנו ללוות את תאיר לכיוון שיכון ט' (זאת שכונה בסוף העיר שלנו שכל החברות שלה שם.)
הלכנו הלכנו הלכנו ובדרך ראיתי את לינוי וחן עם שני בנים.
הצטרפתי אליהם, שני הבנים האלה לא היו מהשכבה, הם היו מהכיתה שלהם פעם, לא יודעת מה איתם בדיוק.
הלכתי לקרוא לחברה שלי אלמוג, שני הבנים האלה עשות צרות לא קטנות.
עשינו סתם סיבובים בעיר דיברנו ריכלנו וזה..
הלכנו לבית שלי, יש לי גינה גדולה ויפה, ישבנו על הנדנדה, סיפרתי להם על הבת מצווה שלי מה היה וכ'ו, הריאתי להם את הבית שלי, את החדר.
הם ממש התלהבו חחח התנכלו אצלי.
סתם דיברנו ודיברנו ודיברנו, בסוף כולם הלכו, כנסתי לבית, החלפתי בגדים ציחצחתי שיניים (מנהג לפני השינה.) והלכתי לישון.
--כעבור חודש בערך.--
הספקתי כבר להכיר את כל המורים, ות'אמת? הייתי פושעת לא קטנה, כשהמורה העבירה אותי מקום עשיתי איתה ברוגז, לא למדתי לאר הקשתי לא כ ל ו ם !
לא הבנתי מאיפה זה בא לי! , ביסודי הייתי הילדה השקטנה החכמה המנומסת, והלא מתחצפתת!!
החטיבה ממש הרסה אותי, נהייתי צעקנית (לא שפעם אל הייתי אבל צעקתי גם בכיתה, פעם הייתי צועקת רק בבית.)
התחפצתי למורים, לא הייתי מכינה שיעורים, פשוט לא הכרתי את עצמי !!
היה יום שני בבוקר, גיליתי שהיה שיעורים בנביא (מי שלא יודעת זה תנ"ך.) ולא עשיתי.
ראיתי שלוש בנות שהעתיקו מאחת הילדות.
ביקשתי להעתיק, הילדה - ששמה נופר לא הסכימה.
נופר:"לא רוצה." אמרה לי.
אני:"נוו בקשה איזה רעה למה הן מעתיקות?"
נופר:"ככה נו לא רוצה אח"כ הוא יראה שהכל אותו הדבר." נופר הייתה ילדה חרשנית ובו בזמן קצת חברותית, שחר הייתה החברה הכי טובה שלה.
פתאום ליחן באה :"נופר אפשר להעתיק?"
נופר: ...............
עמדתי שם בהלם 😮
טוב בנות, אינלי פה מתח או משו, תזכרו שזה משו שקרה לי בחיים והחיים שלי לא כאלה דרמטיים חחח, מצטערת שעשיתי דילוגים גדולים, אני פשוט לא זוכרת כל מה שהיה לי...
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
