צורת כתיבה ... ניסיתי צורה שונה.
------
"הוא מה זה חמוד..." אמרתי למיכל
"את דלוקה עליו?" היא שאלה..
"לא!" אמרתי ישירות. רק זה חסר לי עכשיו להדלק עליו.
"טוב, פסדר אני מכירה אותך, אל תבלבלי לי את השכל שיר" היא אמרה והמשכנו ללכת
"באמת שהוא חמוד אבל לא יותר..." התחלתי להגיד ואז חשבתי לעצצמי בקקול.
"חוץ מזה גם מה הסיכויים שהוא ירצה אותי?!" שאלתי..
"סיכויים קלושים בגלל זה שאלתי מופתעת, הוא לא בשבילך הוא מחפש יותר ממה שאת יכולה לתת לו" היא אמרה.. וכן, גם אני חשבתי על זה באותו הזמן.
"כן..." אמרתי מבואסת..
"רדי מזה." היא זרקה...
אבבל לי מה איכפת אני זרמתי.
-------
"את מדהימה...!" הוא אמר אחרי שיצאנו..
"הלוואי והייתי..." אמרתי והסמקתי כולי.
"לא, את באמת! אחרת לא הייתי נמשך אליך כל כך.." הוא אמר והתקרב אלי, ניסה לנשק אותי ואני התרחקתי.
דבר ראשון כי רציתי לגרות אותו יותר ודבר שני כי פחדתי, בכל זאת נשיקה ראשונה... והוא יודע, אך בכל זאת ניסה.
"עד כמה אתהרוצה אותי מ-1 עד 10 כרגע?" שאלתי ונשכתי את השפה.
"11" הוא אמר.
"ועד 20?" משכתי את הזמן...
והוא התקרב והחל ללנשק אותי. אבל עצרתי, לפני שהכל קרה.
פחדתי לא ידעתי איך להמשיך והוא נבהל לקח צעד אחורה..
רציתי להסביר לו, אבל שנינו ברחנו - מהבושה.
------
כל יום כשאנחנו עוברים אחד ליד השני אנחנו מסתכלים עמוק אחדלשני בעיניים.
אני לא יודדעת אם אני אוהבת אותו, אבל אני רוצה!
ואני בטוחה שאני הצלחתי עוד איכשהו לכבוש לו משהו בלב.
למרות שאני לא בשבילו
ואני נזכרת במשפט שמיכל אמרה ,סיכויים קלושים בגלל זה שאלתי מופתעת, הוא לא בשבילך הוא מחפש יותר ממה שאת יכולה לתת לו"
ואומרת לעצמי- הכל יכול לקרות.. אם אני רק יאמין זה יקרה
ולא משנה מה בדיוק אחרים חושבים.
רק חבל לי ששוב עשיתי את אותה שטות השתפנתי לפני רגע האמת.
-תגיבו-
3> -זוהר-





