חיבוק.
היה לה קר, אז הוא חיבק אותה. חיבוק חזק שהצמיד אותה אליו, צמוד כל כך.
זה לא פעם ראשונה שהיא הרגישה את מגע ידיו על מותניה שלבשו חולצה שחורה ודקה, זה היה תחילת האביב אבל רוחות חזקות נשבו בחוץ וכמה טיפות של גשם ירדו על אפה הסולד.
היא לא הייתה לבד איתו, היו שם עוד חברים שהוא הכיר וחלק שהיא הכירה, אבל ברקע, באותו הזמן, היא ראתה רק אותו.
היא נכנסה לחדר עם שתי חברותיה, ועיניה נחתו עליו, יושב בפינה ומדבר עם חבריו, היא ניסתה להתעלם, והלכה להגיד שלום לכולם. כשהגיעה אליו הוא רק הביט עליה והיא הרגישה איך בטנה מתהפכת בקרבה.
לבסוף יצא שרק הוא והיא נשארו לבד בחוץ. למרות טיפות הגשם והקור החזק, כול חבריהם טיילו בנעימים במורד הרחוב ורק הם ועוד חבר שדיבר בטלפון בחרו להישאר.
הם ישבו אחד ליד השני, במרחק של נגיעה ירך אל ירך ושתקו. שתיקה אפופה במבוכה קלה.
היא הביטה ישירות אך מידי פעם פזלה לעברו, לראות אם הוא מסתכל, אבל הבחינה שגם מבטו מופנה ישירות ולכן החליטה להחזיר את מבטה. היה שקט ברחוב, אפילו הציפורים לא צייצו, והערב נראה לה כל כך מעורפל.
היא בחנה את סביבתה, והבחינה במנורה שהאור שלה מעומעם, לאחר מכן עיניה פיזזו לעבר אור שנדלק פתאום בבית רחוק. פתאום היה לה קר, מין קור פנימי שכזה, ידה החלה לרעוד והיא חיבקה את בטנה כדי לחמם אותם אך גופה נע באופן לא נוח.
"קר לך?" ליבו שם לב לאופן שבו היא נעה.
"קצת" היא פלטה ביובש, מפחדת להבהיר את מה שהרגישה.
הוא נצמד אליה יותר, כעט ירכיהם היו צמודים זה לזה. הוא הרים את זרועותיו וחיבק אותה. "כדי שיהיה לך חם" פלט.
היא הרגישה את חום מגעו והרגישה מין צמרור שלא יכלה להסבירו, פתאום היא הבחינה שהם צמודים ושהוא מביט בה בעיניו הגדולות.
בהתחלה פחדה להשיב לו מבט, אך אז אזרה אומץ ועיניה הביטו בתוך עומק עיניו.
"מורן.." הוא מלמל. והיא ידעה ששניהם מרגישים את הקסם העז שמציף את שניהם.
היא הרגישה שהכל מסביבה נעלם, וחשה פתאום בתחושת אופוריה שכלום לא חשוב, ושאין בעיות בעולם. היא אהבה את ההרגשה הזאת, ורצתה לרגע קט להמשיך להישאר ככה לעד. ללא שום דיבורים, ללא שום תנועה אחרת. היא חשה שכל תנועה אחרת שתבוא תהרוס את הרגע הזה.
פתאום התפללה לאלוהים שאף אחד לא יבוא ויהרוס את זה, ששום דבר לא יקטע את זה בפתאומיות. היא לא ידעה אם היא מרגישה אליו משהו, אבל היא ידעה שהיא מרגישה וזה גרם לה לאושר מיזערי שמילא את ליבה.
אבל אז הגשם ירד בחוזקה כאילו מאיים לשטוף את הרגע. היא קיללה את הגשם, במיוחד כאשר הם התנתקו והוא מיהר להיכנס למבנה, היא הלכה אחריו, אך אז הרגע נעלם. והמבטים נשארו זרים.
תגיבווווו זה חשוב ליי
מור'צי
כמה מוכשרות בילדה אחת...
אין אין את זן נדיר...
יש לך כתיבה ממכרת..
אחת כזו שאני לא מסוגלת להפסיק לקרוא..
מאמי זה מדהים באמת...
יואאאאאאאאא מדהיםםםםם ((:
ממש אהבתייייייי !
את כותבתת מדהיםםם ותמשיכי לכתוב עוד הרבה (:
יואאאו פשוט מ ד ה י ם
מכורה לכתיבה שלך,
תמשיכיי לכתוב בובה
את מוכשרת בטירוף !
מוואאה
יאאאא מאמי פשוט ואווווווו
נורא אהבבתיי
ואין אני חולה על הסיפורים הקצרים שלך!
מוווואה תמשיכי לכתוב
*מאיה*
אאאויי..עצובבבי =[
ממש יפה!
מוכככככשרת שליייי
וואאו מדההיםם !
יש לך כתיבה מרתקתת..
ממש ממש אהבתי [:
אין הכתיבה שלך מדהימה וגם את...
קטע חזק!!!
אבל מבאססס טיפלה הסוףףף אבל כמו שאני אוהבת חחח =]
אבל אוהבת את זה ככה רק בסיפורים. XD
אוהבת -זוהר- 3>
שוקוהוליסטית: חח קארין י'קרועההה מי שמדברת על כישרון
את מוכשרתתתת!! חח אוהבתךךך:]]
שקדייי: תודה על התגובה מאמי שמחה שאהבתתת..
HeNNNNNNN: חנוששששש תודה על התגובה בובההה
לפ יווו
אוהבת-וכואבת: מאיושששש תודה על התגובה בובה שמחה שאהבתת:]]
-=-2תאל!ש-=-: חח בתאלוששש מי שמדבר על מוכשרות חיחי לפ יוו
ותודה על התגובהה
ליאןןן16: ליאנוש תודה על התגובה שמחה שאהבתת:]]
LooVee: זורייי חיחיח יש לי ממי ללמוד אה 😉
חח סתם סוף לא צפוי כזה אהה.. תודה על התגובהה מאמי
דבריתייי
מור'צי 😊
ואי זה כזה מדהייייייייייייייים מאמי !
גם עצוב 😢
שריני: תודה על התגובה מאמייי..
מור'צי 😊
וואי כמה שזה מדהים
יאאאא כישרונית שכמותך
וואיי ממש אהבתי
ועצוב איך הרגע הזה נעלם פתטום
ממש ריגשת אותי עם הכתיבה שלך
זה בין הקטעים היפים שקראתי
אוהבת->מירב
מוריה16: תודה על התגובה מאמי:]]
סוופרמאמי: מירבייי תודה על התגובות המקסימות
שלך כל פעם מחדשששש
תודהה שובב לפ יוווו:]]]
מור'צי 😊
אאוהבת את הקקטעים שלך
..........=]
😊
