לא רוצה יותר להתאהב

"את בוכה?"
"לא"
"אני לא עיוור"
"אז למה אתה שואל?"
"למה את בוכה?"
"בגללך"
"אני מצטער"
"יופי באמת"
"את לא סולחת לי"
"סולחת? אתה חושב שאפשר לסלוח בכזאת קלות "

לפני חודשים.

"מה קרה לך?" שאל בן.
"שוב פעם פגעו בי" אמרתי.
"מי החרא שפגע בך תגיד לי ואני ייתן לו מכות" אמר וצחק.
חייכתי. "אני לא מבינה איך זה תמיד קורה לי?" שאלתי.
"די יפה שלי יהיה בסדר" אמר בן.
"יהיה בסדר" אמרתי וצחקתי צחוק מריר.
"תמיד פוגעים בי…תמיד אני איזה סטוץ של איזה בחור מסריח שמחפש רק איזה הנאה מסריחה" אמרתי.
"לא נכון זה פשוט הם.." אמר
"הם מה?" שאלתי.
"הם מפגרים איזה אוצר יש להם בידיים" אמר בן.
"אני יכולה לשאול אותך משהן?" שאלתי.
"כל מה שבא לך" אמר בן.
"נראה לך שמישהו באמת מסוגל לאהבו אותי?" שאלתי.
הבטתי בו מצפה לנחמה שאני לא יודעת מאיפה היא תבוא. תמיד אני זאת שאהבתי, תמיד רק אני אהבתי ותמיד לי בסוף נשבר הלב.
"ברור שכן" אמר וליטף את שערי.
"אז למה תמיד פוגעים בי?" שאלתי "למה אני צריכה לגלות שרק אני זאתי שאוהבת?"
"אני לא יודע" אר בן.
"נמאס לי" אמרתי "אני לא רוצה לאהוב"
"אל תגידי את זה" אמר בן.
"למה לא?" שאלתי.
"כי עוד יבוא האחד שאוהב אותך ולא יפגע בך, אמר בן.
"תגיד לי מתי? אני יחכה לו" אמרתי.
הוא שתק.
"כנראה שאף אחד לא מסוגל לאהוב אותי באמת" אמרתי.
"אני מסוגל" אמר.
"מה?" שאלתי.
הוא הביט בי וחיך "אני אוהב אותך אופיר" אמר בן.
"אני מצטערת בן אני לא מסוגלת להיות עם מישהו עכשיו אחרי שלושה אהבות נכזבות" אמרתי.
"אולי…"
"לא בן..אני מצטערת" אמרתי.
הלכתי משמה. חושבת, חוששת שלא עשיתי את הדבר הנכון. שאולי הייתי צריכה לנסות ובכך להיות מאושרת.
למחרת, לא רציתי לקום מהמיתה. הראש שלי כאב מהלילה שהיה מלא במחשבות.
הרגשתי אבן על הלב. כאילו עשיתי טעות ענקית. ידעתי שאני ישלם עלייה.
צלצלתי לבן הוא לא ענה לי. ניסיתי עוד כמה פעמים הוא שוב לא ענה לי. שבוע עבר מאז והוא סינן אותי.
חברה שלי סיוון החליטה להוציא אותי מהבית.
הלכנו לקניון הסתובבנו קצת.
"את יכולה לחיך קצת את יודעת" אמרה סיוון.
"ממש הכל חרא" אמרתי.
"למה אמרת לו לא?" שאלה סיוון "אתם כאלה מתאימים"
"את יודעת כמה פעמים התאמתי למישהו והוא פגע בי?" שאלתי.
"לא כולם כאלה" אמרה סיוון "ואולי את לא מודה אבל אני יודעת שאת אוהבת אותו, ושאת ממש מצטערת אל הטעות שעשית"
דמעה זלגה מעיני כאילו לא מספיק בכיתי.
"את לא יודעת כמה את צודקת" אמרתי.
"אז למה את לא עושה עם זה כלום?" שאלה סיוון.
"כי הוא לא עונה לי בטלפון" אמרתי.
"אז אולי פשוט דברי איתו פנים מול פנים" אמרה סיוון וסימנה לי להסתובב.
ראיתי את בן. הוא חייך וגם אני. "אני…" אמר מחפש את המילים הנכונות.
"שקט טוב?"
נישקתי אותו.
סיוון הלכה. "אתה לא תפגע בי נכון?" שאלתי.
"בחיים לא" אמר בן.

חודשים אחרי.
נכנסתי לחדרו של בן. בידי היה קופסא מלאה בתמונות וזיכרונות שלי ושלו. רציתי לתת לו אותה לכבוד החודשיים. הקופסא נפלה מידי.
"אופיר" מלמל.
דמעה זלגה מעיני.
"אתה שקרן" צעקתי.
"אני מצטער" לחש.
סיוון שרגע קודם לכן הייתה עסוקה בנשיקה שלהם הסתכלה עלי בחרטה.
רצתי משמה משאירה את הקופסא. הוא הסתכל במה שהיה רשום עלייה.
"תודה לך..על אהבה שהבאת לי ועל שלא אכזבת" קרא בן. הוא יצא אחרי אבל לא ראה אותי.

למחרת יצאתי ביחד הכלב שלי לטייל, התיישבתי על ספסל ונזכרתי בבן.
"אני מצטער" אמר בן שראה אותי הוא התיישב ליד.
"עזוב כבר לא אכפת לי" אמתי.
את בוכה?" שאל.
"לא" אמרתי
"אני לא עיוור"
"אז למה אתה שואל?"
"למה את בוכה?"
"בגללך"
"אני מצטער"
"יופי באמת"
"את לא סולחת לי"
"סולחת? אתה חושב שאפשר לסלוח בכזאת קלות "
"אני לא התכוונתי"
"באמת?לא התכוונת? אז למה זה כואב לי?"
"אז את לא סולחת לי?"
"תלך מכאן בן"
הוא הביט בי ושתק. לא החזרתי לו מבט. הוא לא זז, הוא אפילו לא חשב על ללכת משמה.
"אני מצטער שהכל התגלגל למצב הזה"
"אני מצטערת שהכרתי אותך" אמרתי.
הוא שתק. גם אני שתקתי. ישבנו שנינו יחד ושתקנו.
הרוח נשבה לה מעייפה את שערי הקצר והשחור. הוא נגע בידי, התרחקתי ממנו.
הוא השפיל ראשו. "אני שונאת אותך" אמרתי לפתע.
"אני יודע שזה לא נכון" אמר "אני יודע שאת אוהבת אותי"
הסתכלתי עליו, הדמעות יצאו מעיני ללא הפסקה.
"בגלל זה אני שונאת אותך" אמרתי.
הוא הסתכל עלי. סובבתי את ראשי עדיין מרגישה את המבט שלו מסתכל עלי.
"תפסיק" אמרתי.
"להפסיק מה?" שאל.
"להסתכל עלי" אמרתי.
"אופיר.." מלמל את שמי.
"אל תגיד לי אופיר" אמרתי.
"אני…"
"אתה מניאק" אמרתי "בדיוק כמו כולם, פגעת בי."
"סליחה" אמר.
"תפסיק כבר לבקש סליחה" אמרתי.
הוא שתק. "אתה הבטחת לי" אמרתי "הבטחת שלא תפגע בי…"
קמתי משמה. נכנסתי הביתה. הרדיו היה פתוח. הקשבתי למילים.
"שראיתי אותכם יחד…
..אז הבנתי מהוא פחד..
לא רוצה יותר להתאהב
מפחדת שיגדל הכאב…
סגרתי את הרדיו, בהחלטה אחת אני לא רוצה יותר להתאהב...

אוהבת->מירב