את החלקים שהותרת בי לא ניתן כבר לחבר
כל שנותר כעת הוא רק לוותר
שברת, הרסת, חתכת, הלכת
ואין מה לעשות, כל שנותר עכשיו זה להפסיק לצפות.
את כל התקוות להפסיק,
את אש האהבה לכבות.
אין בנאדם שאת שבריי יוכל לחבר..
ואף אחד לא יוכל את כל הציפיות להשיב..
ניפצת לי אתה בועה,
הרסת כל חלום אפשרי, איתך? לא הבחנתי בין המציאות להגיוני..
שברת את ליבי,
ואין אף אחד שיוכל להרים אותי
התקווה נגמרה,
האהבה עברה,
הכל עכשיו נגמר
הכל עבר,
כלום לא יחזור להיות כמו שהיה
הכל הופך לעבר, היסטוריה..
הכל הופך לזיכרון, שישאר חקוק לנצח
הכל הופך לזיכרון זיכרון שלא נשכח..
יוצא לחשוב, ולא פעם מה היה אם.. או מה היה אם הדברים היו אחרת,
בנסיבות שונות ועם אנשים אחרים..
ואז אני פשוט מבינה שלא צריך יותר מידי לחשוב ולהתעמק..
זה לא נותן כלום, רק מדכא יותר..
צריך להבין ולהפנים..
ופשוט לנסות כמה שיותר לשכוח..
הכי טוב בשביל כולם..
אבל זה בעצם לא מעניין אותי, אני רוצה את הטוב ביותר בשבילי..
לפחות עכשיו..
אתה הכאבת ועדיין מכאיב,
אתה הרסת ועדיין הורס
אתה אהבת.. ועכשיו כבר לא..
וזה לא בגללי או בגללו..
זה הכל מלמעלה..
ככה זה צריך להיות
והכל קורה, כי זה צריך לקרות..
אני רק רוצה שתדע דבר אחד..
שלא אוכל לומר לך את זה בפנים..
את כל החלקים שהותרת בי? אפילו אתה כבר לא תוכל לחבר או להשלים..
=[





