הייתה לי מוזה לאחרונה והתחלתי לכתוב סיפור.
וכבר יש 3 פרקים מלאים.
מקווה שתהנו :]
פרק 1-
"ביי." נופפתי לשלום ולא הפסקתי לבכות,כי הבנתי שמאותו רגע ואילך לא יהיה לי כל כך קל ופשוט והכל יגיע בקלות
ושכולם יהיו חברים שלי ושאני אצליח בלימודים.
לזה בכלל לא ציפיתי.
רק ציפיתי לחיים חדשים.
הכל התחיל לפני חודשיים בערך שאמא שלי סיפרה לי שחייבים לעבור לקיבוץ סנונית ,קיבוץ בצפון שאמא שלי עובדת בקרבה אליו.
עניתי באנחה,לא רציתי לעזוב ..היו לי חיים פה,לא רציתי לעבור לאיזה קיבוץ שומם ומסריח שאף אחד לא מכיר אותי,ואני לגמרי לבד.
והנה אנחנו,כעבור חודשיים –אמא מתניעה את הרכב ואנחנו נוסעים.
אני מסתכלת בחלון,לפרידה אחרונה..אני רואה את רונה ,ליאת ותומר מתרחקים .
הנחתי את ראשי על המשענת וניסיתי להירדם.
חשבתי על כל מיני דברים שקרו לי בחצי שנה האחרונה
נשיקה ראשונה [אבל לא משהו..]
חברות טובות
ציונים מעולים
מסיבות עד סוף הלילה
איך אני רואה שזה הולך ממש להשתנות.
אני לפתע מתעוררת,המכונית עצרה.
"הגענו?" אני מביטה בעיניים פתוחות למחצה באמא.
"עצרתי להתרעננות קצרה..בואי" אמרה ופתחה את דלת המכונית שלה.
יצאתי מן חגורת הבטיחות ,פתחתי את הדלת במהירות ויצאתי לאוויר הצח.
התמתחתי והרגשתי ערה לפתע.
הלכתי אחריי אימי למין בית קפה/סופר שכזה
"את רוצה משהו? לכי תבחרי לך.." אמרה לי אמא לאחר שנכנסנו
עברתי בין המדפים ולא מצאתי משהו שמוצא חן בעיניי.
"את לא רוצה כלום?" שאלה אמא כאשר ראתה אותי עומדת על ידה
"ממ לא יודעת.." עניתי
"רוצה אייס קפה?" שאלה ועניתי בחיוב.
"לא תהיי רעבה?" אמרה וקנתה לי גם טוסט בלי לשאול אותי אפילו.
התיישבנו ליד אחד השולחנות,הבטתי באמא שלי לוגמת בקפה החם,נזהרת שלא לשרוף את לשונה.
ישבנו שמה 20 דקות בערך ויצאנו שוב לדרך.
"למה לא אכלת?" שאלה אימי שקלטה את הטוסט על ברכי שהתיישבתי במכונית.
"עוד מעט אני יאכל,אוקי?" אמרתי ושמתי על אוזניי אוזניות,ושקעתי במוזיקה השקטה שלגמרי הרגיעה אותי.
התחלתי לאכול את הטוסט כדי שאמא שלי לא תתקע הערה על כך שאני לא אוכלת אף פעם.
הוא דווקא נורא טעים,אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבאמת אכלתי טוסט ונהניתי ממנו.
הגענו לאחר שעה וחצי ככה,יצאתי מין המכונית ופשוט הוקסמתי ממראה המקום.
הכל מלא מדשאות ופרחים צבעוניים ,הבתים פשוט מדהימים בעיצובם..
"וואו,פה נגור?" שאלתי את אמי
"כן,בדיוק פה" אמרה והצביעה על בית גדול ומרהיב.
התחלתי להתקרב לכיוון הבית והבנתי שזה הבית שלי,מעכשיו והלאה.
יאיאייי ראשוננההה:]
ממש יפה..רעיוןן מקוריי.. 😨
שיהיה בהצלחחה מאמיי..😘
אוווווווווווווווווהבת
-רעות-
התחלה מדהימה (:
תמשיכייי 😊
התחלהההה יפה :]
המשךךךך :]
יאוו, איזה יפפפה[ :
ממש אהבתתי !
המשך דחווף שמננה 😛
שבת שלום מאממי !
כותבת יפה ,
אני זוכרת שהיתה כתבה בשם דמעות של תנין וזה קשור לקיבוץ סנונית .
את כותבת בהקשר לכתבה ?
לא ,וואי באמת הייתה כזאתי כתבה?
זה ממש במקרה חחחח
פרק 2-
התחלתי להוציא את המזוודות מהמכונית,לאחר 15 דקות כבר כל המזוודות היו בפנים,ראיתי את כל הרהיטים שלנו,מונחים פה..בבית החדש שלנו.
"רוצה לראות את החדר שלך?" אמרה אמא וצחקה משום מה.
"כן!" אמרתי והיא הצביעה על המדרגות
התחלתי לרוץ במעלה המדרגות,ההתרגשות גברה עליי.
כשהגעתי לקומה העליונה ,קלטתי חדר שעל דלתו היה שלט קטן וחמוד 'כאן גרה בכיף תמי' – זה החדר של אמא שלי,אז איפה שלי?
פתאום יד נגעה בכתפי וקפצתי בבהלה,"הנה החדר שלך" אמרה אמא והצביעה על חדר בצד המסדרון.
התקרבתי וראיתי על הדלת את שמי כתוב באותיות גדולות ושתי פיות "כאילו" מפזרות נצנצים על הדלת.
"גלגול תתחדשי על החדר החדש..תיהני" אמרה אמא ורצה למטה במהרה,מעניין למה .
"אמא אמא אמא אני אוהבת אותך כל כך !!!!" רצתי למטה וחיבקתי את אמי חיבוק דוב גדול וחם.
"גם אני אותך גולי" אמרה ונישקה את מצחי.
עליתי בחזרה לחדרי ונשכבתי על המיטה הגדולה,הרמתי את שפופרת הטלפון וחייגתי במהירות את מספרה של ליאת.
"הלו?" ענתה במהירות.
"ליאתייי" אמרתי בקול רך
"גל וואי לפני כמה דקות דיברנו עלייך!" אמרה
"מי זה אנחנו?" שאלתי
"אני תומר ורונה.." אמרה
"אז אני על ספיקר?" שאלתי וצחקתי
"אכן כן " אמרה ושמעתי צחוקים מהצד השני של הקו.
"אתם לא מבינים מה אמא שלי עשתה לי " אמרתי
"מה ?" ענו במקהלה
"קנתה לי מחשב חדש חדש,מיטה ענקית ונוחה,וטלפון ממש חמוד שאני משתמשת בו עכשיו..ובקיצור החדר שלי מושלם!" עניתי ונהניתי לשמוע את קולותיהם של חבריי.
"איזה כיף לך ,מקנאים מקנאים ומתגעגעים המון" אמרה רונה ושמעתי את תומר ברקע צוחק.
"גם אני אליכם ,הכי שיש..ותומר י'דפוק למה אתה צוחק?" אמרתי בקול רציני לפתע.
"סתם..שמתי לב שבטלפון יש לך קול של איזה זקנה" אמר ואני פשוט נקרעתי מצחוק.
"דפוק אחד" אמרתי ולא הפסקתי לצחוק.
"טוב אנחנו עפים .." אמרה ליאת
"לאן?" אמרתי
"יש ב-9 מסיבה אצל מיטל וכבר 5 אז צריך להתארגן" אמר תומר,"טוב לי לוקח 5 דקות להתארגן ,להן לוקח 6 שעות אם הן רוצות" אמר וצחקתי.
"טוב תיהנו ונדבר..ביי" אמרתי וניתקתי.
חייכתי לעצמי.
איך אני אתחיל לתאר את החברות שלי ושל תומר, רונה וליאת?
אנחנו כבר 5 שנים ביחד,מגיל 10 – צמודים כמו דבק.
היינו יוצאים ביחד,חוזרים ביחד,רוקדים ביחד,הכל ביחד.
בתחילת כיתה ט' יצאנו לא באותה כיתה,התלוננו במשך שבועיים עד שהעבירו את תומר ורונה לכיתה שלי ושל ליאת.
אני מכירה אותם כל כך טוב שאני יודעת בדיוק מה מעצבן אותם ומה משמח אותם הכי הרבה.
ואנחנו מין חבורה קטנה ומלוכדת,תמיד ביחד ברגעים השמחים והקשים.
מי היו לצדי שהורים שלי התגרשו?
מי היו לצדי כל פעם שרבתי עם אמא שלי?
מי היו לצדי שאסף נפרד ממני?
החברים הכי טובים שהיו לי אי פעם.
הרחתי ריח של אוכל אז ירדתי למטה,"נאמי מה הכנת?" אמרתי והתקרבתי למטבח.
"זה הפיצה שארזתי לנו בדרך..חיממתי ,רוצה ?" שאלה ולקחתי משולש והתיישבתי על יד השולחן.
"אז,התרשמת בינתיים?" שאלה אימי ונגסה בפיצה החמה.
"החדר מדהים,אבל אני מתרגשת לקראת מחר" אמרתי בקול שקט.
"יום ראשון בבית ספר,יהיה בסדר" אמרה וחייכה חיוך שהרגיע אותי חלקית.
מממ התחילה מבטיחה 😊
כותבת יפה
מחכה להמשך
מאיה
פרק 3-
השעון הורה אחד עשרה בלילה,הייתי מתה מעייפות.
"אמא תודה על האוכל והסרט היה ממש יפה,לילה טוב" אמרתי ועליתי לחדר.
נכנסתי למקלחת – המים שטפו את גופי וגרמו לי למעין נחת שכזו.
התלבשתי מהר ונכנסתי למיטה.
חלמתי על אסף,דבר שלא קורה לי בדרך כלל.
אסף הוא החבר לשעבר שלי,הוא היה החבר הראשון והיחיד שלי למעשה.
אסף היה בכיתה שלי,ט'1..והיה לנו קשר מיוחד שכזה.
הוא ואני היינו כמו צמד חמד שכזה,תמיד ביחד ,וכולם כל הזמן העירו לנו 'למה שלא תהיו ביחד? אתם מתאימים!' ותמיד הסמקנו ואמרנו שלא.
והייתי חושבת לעצמי,איך מצאתי את עצמי בסיטואציה שאני ידידה ממש טובה של אחד הבנים הכי נחשקים בשכבה?
הוא היה מחמיא לי מלא,ואף פעם לא לקחתי ברצינות.
ואז זה קרה..
זה היה יום שישי טיפוסי שכזה..יצאנו למסיבה..אבל הפעם זו הייתה מסיבה אצל ליאת בבית.
ורקדתי כמו מטורפת,השתחררתי מכל הלחצים של המבחנים שמתקרבים
ומהעובדה שקיבלתי 60 במתמטיקה ופשוט רקדתי.
ואחרי שהתעייפתי התיישבתי עם כולם על הספה,הרצנו צחוקים וכאלה..
ואז מישהו [או ליתר דיוק מישהי] תקע הערה בסגנון – ''גל מה זו החצאית הזנותית הזאתי?'' ואני ממש נעלבתי,זה די פגע בי .
ואסף התחיל ממש להתעצבן ואני פשוט הבטתי בו מגן עליי,וקלטתי שאין יותר מתוק ממנו.
והוא לקח אותי לשבת איתו במקום אחר,ואמרתי לו " אסף תודה רבה ..באמת",והוא אמר "אין בעד מה..אני אעשה בשבילך הכל,עד סוף העולם אני אלך בשבילך"..
ואני פשוט נדהמתי מהקשר החזק שלנו..שפשוט בלי שום הכנה,נישקתי אותו.
ומאז היינו ביחד עד שנפרדנו כי הוא הרגיש שהתרחקנו בגלל שנהיינו זוג וכדאי שנחזור להיות ידידים,שמחתי מההצעה שלו כי באמת הרגשתי שהתרחקנו.
ניערתי את מחשבותיי על חלום ליל אמש,וקמתי מהמיטה והלכתי לשירותים,עשיתי את צרכיי ..צחצחתי שיניים והבטתי על עצמי במראה,שיערי החלק נפל על כתפיי..שמתי מעט עיפרון שחור בעיניים וליפגלוס והלכתי לחדרי.
שמתי ג'ינס וגופייה שחורה ומעלייה חולצה לבנה ארוכה.
ירדתי למטה לכיוון המטבח וראיתי פתק מאמא שלי-
'בוקר טוב,הסנדוויץ' על השולחן..יום מאושר שיהיה לך'.
אוח,רציתי לדבר איתה לפני שאני הולכת לבית ספר.
התחלתי ללכת לכיוון חטיבת הביניים,הלכתי בצעדים איטיים וחרישיים .
כשהגעתי לשער בית הספר הלב החל לפעום בקצב מהיר מין הרגיל,'על החיים ועל המוות' אמרתי לעצמי ונכנסתי בשערי בית הספר.
חבורות של בנים ובנות כבר הסתובבו במסדרונות.
ניגשתי אל ילדה שניחשתי שלומדת בכיתה ז'..
"סליחה,איפה המזכירות?" שאלתי בחיוך.
"תכנסי למסדרון הזה" אמרה והצביעה על מסדרון צדדי,"ותפני ימינה,ותראי חדר עם שלט 'מזכירות". אמרה הילדה החמודה.
"תודה רבה" אמרתי והלכתי לאן שהיא כיוונה אותי.
המזכירה אמרה לי שכיתתי החדשה היא ט'4..
עליתי לקומה העליונה וראיתי 4 כיתות של שכבת ט'.
הלכתי עד לסוף המסדרון עד שמצאתי את הכיתה המיועדת לי.
נכנסתי והתמוגגתי ממראה הכיתה,הכל היה מסודר ויפה ונעים למראה.
קלטתי לוח מודעות בכיתה שהראה איפה כל אחד יושב,חיפשתי מקום ריק והנחתי את התיק שלי עליו.
התיישבתי עד שהיה צלצול.
חיכיתי וחיכיתי ואף אחד לא בא.
לפתע נכנס נער אחד שהביט בי מבט מלוטש שכזה,ואמר לאחר דקה או שתיים
"את הילדה החדשה?" שאל והתקרב
"כן" אמרתי וחייכתי חיוך אדיש.
"יש לך שם?" שאל והתיישב על השולחן.
"גל..ומה השם שלך?" שאלתי
"אוריאל" אמר
"למה אף אחד לא נכנס לכיתה?..כבר היה צלצול לפני רבע שעה.." שאלתי לבסוף.
"כי יש שיעור בחדר מחשבים..יאללה בואי" אמר והלך לכיוון הדלת והלכתי בעקבותיו.
"מאיפה באת?" שאל
"חיפה" אמרתי והרגשתי טוב עם עצמי שכבר ביום הראשון התחברתי עם מישהו.
"מגניב" אמר ונכנס לחדר מחשבים.
תמיד פחדתי להיכנס לכיתה חדשה ושכולם יביטו בי,אני שונאת שמביטים בי..במיוחד שקבוצה גדולה של אנשים מביטים בי.
אבל מה שקרה זה שאף אחד לא הסתכל עליי ,חוץ מאוריאל.
"בתיה,זאתי הילדה החדשה" אמר למורה וחייך אליי,והלך לחבריו לכיתה.
"שלום חמודה..ברוך הבא לכיתתנו.מקווה שתשרדי" אמרה וצחקה .
התיישבתי על יד אחד השולחנות ושמעתי מצד ימיני קבוצת בנות מביטה בי.
לחשושים של 'מי זו?' וכאלה,אבל התעלמתי..הכרתי מלא בנות כאלה בחיפה.
פתאום נכנסה מישהי לכיתה,ובה באמת כולם הביטו..טוב לא כולם,כל הבנים וחלק קטן מהבנות.
היא הייתה כנראה מלכת הכיתה,חשבתי שכל הבולשיט של מקובלים ולא מקובלים נגמר בכיתה ו'.
"נועה בואי שנייה" אחד הבנים קרא לה והיא הסתובבה והלכה לקראתו.
לאחר כמה לחשושים שמעתי צחוקים רועמים.
"שלום מי את?" היא פנתה אליי.
"גל" אמרתי והפנתי את מבטי חזרה למסך המחשב.
"ברוך הבא" אמרה בקול מתנשא והלכה משם.
מקסים 😊
מחכה להמשך, שבת שלום 😛
