הרבה זמן יצא לי לחשוב על זה.. שפעם.. פעם היה כ"כ יפה חייתי בבועה ורודה.. נתנו לי, הכל דאגו לי, הכל בא לי כ"כ בקלות..
חשבתי שהכל מושלם
ושאין כזה דבר באמת רוע בעולם..
כמה שזה נשמע נאיבי ותמימי זה היה כל כך רחוק ממני
ולא באמת אין צורך שתספרו לי שהייתי טיפשה ומנותקת מהעולם.. היום.. היום אני מבינה הכל.. היום אני מבינה איך כל העולם מתנהל.. ואם לא תרכל היום על מישו.. אז חבל מחר הוא ירכל עליך..
ואם היום לא תנצל מישו.. אז חבל מחר הוא ינצל אותך
במקרים מסויימים אתה מגיע לידי החלטה.. שעדיף לדפוק מישו מאשר להדפק כל הזמן..
היום, היום באמת למדתי להבין ולהכיר אנשים.. את המניעים ושכל העולם פשוט איטרסנטי..
ובודדים האנשים שהם לא..
ועכשיו כשאני חושבת.. מה אנשים כל כך רוצים?.. לעזעזאלל..?.. לשם מה הם עושים את כל זה?..
מה הם רואים שמשתוקקים לו כ"כ שאני בעולם הכל כך קטן ותמים שלי לא מצליחה לראות?
פעם, פעם באמת חשבתי שיש כזה דבר חברות.. בטוב וברע באש ובמים.. ואז ראיתי שכן יש כזה דבר חברות בטוב.. וזה נורא נחמד.. אבל כשאת נופלת ואפילו במקצת.. אין לא יהיו שם בשבילך לעולם..
בחיפוש אחר אנשים.. טובים.. אחר אנשים שאכפת להם..
וכן הגיע הזמן להשתנות..
פריקה =/





