פרק 1
"אני צריכה מזרק"
"את לא תקבלי"
"נו כבר! מה הקטע שלך?שאתה צריך אני תמיד מביאה לך!"
"יופי, קריזה עדיין לא הייתה לך, ולא כדי שתזריקי יותר מידי כי את תשתעבדי לזה גם גופנית."
"אווך, לא צריך. אני הולכת לקחת מיגאלל"
"תקשיבי לי, די! תפסיקי עם זה, את עושה טעות."
"תטפל קודם בעצמך ואז דבר עלי. ביי"
"את כל כך תצטערי.. את יכולה לעצור את זה בזמן!! לי כבר אין סיכוי."
"שאני ארצה אני אפסיק."
"בטח... תמימה."
"אני שולטת בעצמי!"
"לא את לא."
"אני כן! דיי כבר להיכנס לי לחיים"
"אני בסך הכל לא רוצה ש.."
"שמה? שאני יפסיק לקחת ממך מזרקים??! אל תדאג"
"לא, אני לא רוצה שהחיים שלך יגמרו מעכשיו."
"אין לי חיים."
"יש לך, אבל הם כבר הולכים להיגמר בדיוק שהמנה שיש לך בכיס תיגמר בשנייה שהמזרק יהיה תקוע לך בווריד."
"לא אכפת לי, אין לי בשביל מה לחיות. ושיהיה לי אני אפסיק עם הזבל הזה."
"זה כבר יהיה מאוחר מידי! תפסיקי עכשיו!!"
"שמישהו מפסיק עם זה הוא יודע בשביל מה, אני לא יודעת."
"חבל עליך ילדה."
"אם אני אמות, זה יעשה טוב לכולם."
"לי זה לא."
"אתה כבר מת."
--
שמי ג'יין סמית.
אני גרה באיזה חור מודח, בצ'ינו.
מקום מפוקפק שאין בו עתיד.
אחותי הגדולה עזבה את המשפחה עם בעלה,
עשתה בצדק.
רק חבל שהשאירה את אמא לבד.
לא מגיע לה.
אחי הגדול בישראל ,
הוא גר עם אבא שלנו , בעלה הקודם של אמא.
אחי עוד איכשהו הצליח להישאר עם אבא ולא לעזוב את הארץ,
אבל אני, אני עברתי איתה ועם החבר המזדיין שלה.
--
הוא מסתכל עלי לתור העיניים, אני רואה שהוא פגוע,
אני רואה שהוא יודע שהוא באמת מת.
גוויה מהלכת.
כואב לי שאמרתי את זה.
כואב לי להכאיב לו,
כואב לי שהוא באמת מת.
אבל הוא בחר בזה.
הוא רצה את זה.
הוא רצה את זה פאקינג על פניי.
הוא שיקר לי שהוא הפסיק.
אבל תמיד ידעתי שהוא לא נקי.
הוא ממשיך להסתכל אלי לתוך העיניים.
אני עדיין רואה את העניים המלוכלכות.
אדומות כל כך,
שקיות שחורות שחורות ועמקות היו מתחתיהן.
נרקומן אמיתי.
בכל זאת, יכולתי אני לראות כמה יפה הוא,
העיניים הכחולות עדיין ישנן.
המבט האוהב עדיין ישנו.
אני עדיין אוהבת אותו.
הוא עדייו אוהב אותי.
אבל הוא ימות בקרוב.
הוא ילך בקרוב.
הוא לא יישאר.
הוא ילך ויזריק לעצמו את זריקת המוות.
את זריקת הזהב.
ואחריו,
אני אמות.
אני אשתגע,
אני אתמכר.
אני כבר מכורה.
והוא לא יודע,
והוא גם לא ידע,
אני כבר בקריזה.
כבר קיבלתי את זה.
עכשיו אני נרקומנית אמיתית.
אלה שהייתי נגעלת מהם פעם,
אלה שהורגים את עצמם,
אלה שעושים הכל בשביל זריקה מזויינת.
אלה שמכורים לזבל שהשטן המציא.
"את צודקת אני באמת מת.."
אומר כואב, דמעה נוזלת מעיניו. ולי כואב אפילו יותר.
הוא מסתובב והולך.
"אני..אני אוהבת אותך."
הוא מסתובב אלי, העיניים שלו עצובות, הן בוכות, הן דומעות.
"אני לא טוב בשבילך, אני אדרדר אותך, אני אוהב אותך בכל ליבי, אני אוהב אותך יותר מעצמי. אני אמות למענך.
אבל אני לא מסוגל להרוג אותך."
"אתה לא הורג אותי.."
אני רוצה לבכות, אני כבר בוכה.
כבר שבועות שלא בכיתי.
כבר התרגלתי לכאב, אבל אני אותו אוהבת.
שבועות שלא בכיתי, הייתי מלוכלכת,
מלוכלכת בהירואין המיזדיין.
זה היום היחיד אחרי שנה שאני נקייה.
אני יודעת שברגע שהוא יסתובב בחזרה אני ארוץ לאיטש. (האות H - הירואין.)
"אני הורג את עצמי, אני הורג אותך, הסם הורג אותנו. אני מסכן אותך."
הוא בוכה, הוא כואב.
"אמרת שאתה אוהב אותי. אתה משקר."
שורף לי הלב. אני צריכה מנה ומהר.
כואב לי שהוא אוהב את הסם יותר ממני.
"אני אוהבת אותך הכי בעולם, אני אוהב אותך יותר מאת עצמי, אני מוכן למות למענך .
ואני לא משקר."
"אתה אוהב את הסם יותר ממני.
אתה אוהב את האיטש יותר ממני
אתה אוהב את המזרק יותר ממני.
אתה קורא למוות בשבילך,
אז אתה לא אוהב אותי."
"אני אוהב אותך.
אני שונא את הסם.
אני שונאת את האיטש.
את חשובה לי, ממך אני אתרחק כי אני לא רוצה שתמותי.
האיטש לא חשוב לי,
אני מכור אליו."
"אתה לא מכור אלי.."
ואני תכף מתמוטטת , כל כך כואב לי, אני אוהבת אותו.
"אני כן, אבל בשבילך אני מוכן לעשות הכל, גם אם זה יפגע בי."
"אם אתה מוכן לעשות הכל בשבילי, אז תפסיק. תפסיק עם זה."
"אי אפשר. אני לא שולט בזה."
"אז תלך ממני.
ההרואין יותר חשוב לך."
"אני הולך ממך לעד. כי אני אוהב אותך."
"אני.. אוהבת אותך"
"את לא. תתרחקי ממני אני יהרוס אותך.
להתראות. אני אוהב אותך. בבקשה תפסיקי עם זה, קבלי זאת בתור בקשה אחרונה ממני."
אומר בוכה, אומר כואב.
אני רואה את הייאוש שבעיניו.
אני בוכה .
אני מתמוטטת.
מתאבלת.
כי בשבילי הוא מת.
ואני רצה.........
רצה אל האיטש.
מאמי זה כל כך מרגש..
אני עם דמעות
יש לך כתיבה מעלפתת
אוהבת שרון
עצוב שיש אנשים שמגיעים למצבים כאלה..
המשךךךךךךךךך
וואאו , את כותבת כל כך יפה!
ממש אהבתי,
תמשיכיי מאמי
מוואאה
יאו איזה חמודות (:
תודה רבה רבה רבה!
אני לא יודעת אם הסיפור יהיה ממש ארוך או קצר.
ניראה כבר, מה שבטוח הפעם אני אגמור אותו..!
חח ומי שחושבת שסיימתי לתמיד עם 'כבר לא אני' אז לא שחכתי (: אחרי הסיפור הזה אני חוזרת וממשיכה! (:
ושוב תודה לכן..!
חיחי 😛
אני עם חיוך דבייליי
אה מחר אני כותבת המששך (:
תלוי בתגובות (;
ווווואייי מיוחחד בטירווף!!
אההבתייי..
אחד ה=יפים=
אווווווווווווווווהבת
-רעות-
אמא זה כל כךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
עצוב אבל אמיתי
אני מחכה כל כך להמשך כבר
תודה רבה יפות שליי (:
שמחה שאהבתן :]
אוהבתתתתתת 3>
עכשיו סיימתי ללמול למיבחן אני ינסה לכתוב המשך ..
ממשש אינלי מצב רוח :[ בטח יצא פרק מבאס :/
סעממק איזה יווום!! מכירים את זה שאף אחד לא מבין אתכם, גם מי שהכי סמכתם עליו? :|
בכל דבר חייבים להוציא אותי בתור הכלבה.
^ קיצר עזבו XD
אני ינסה לכתוב עכשיו המשך, זה יקח קצת זמן.
בנתיים.. גייבוו !@#
לאב, סטפי (:
3>..
בוובה קודם כל בהצלחה במבחן,
תמשיכי כשתוכלי..
ומאמי יש ימים כאלה, תקופות מגעילות כאלו
שעוברות מהר - למזלנו.
דברי איתי אם בא לך 326032179
~#~ מקווה שהכל יסתדר ~#~
מוואה ענקיתת
מאמממי, ההתחלה מדהימממה 😮
מחכה להמשךך.
יאו איזה עצוב יפה שלי 😢
המשךךך!!
כל כך מבינה אותךI:
לצערי זה קורה הרבה לפחות לי..😢
אבללל זה עובר
