אילמת מביטה בהם,
צוחקים, משוחחים ביניהם.
ישובה על כיסא, מתבוננת בטישטוש,
באו לבקרה והלב רחוק נטוש.
הלבבות רחוקים,
הם פוזאיסטים.
יושבים על הכיסאות צוחקים, משוחחים,
ולה, לחולה, לב לא שמים.
נשימתה מתקצרת,
כף ידה את הלב לאחוז מבקשת.
הכאב מתעצם,
הלב מעמעם.
אנשים סביב מביטים, מודאגים,
באותה חולה, אותה פוזאיסטים מבקרים.
הלב הנטוש מתעצל,
הגוף מתכשל .
הרעד תופס פיקוד,
העיניים, התחושות איבדו מיקוד.
את משקפי השמש מאבא חטפתי,
הרכבתי על עיני שמשות, כהות, גדולות.
עיניי...? ליבי לא רוצה לראות.
הרעד נרעד,
את הגוף ברגע נדד.
מלחמה גופה נלחם,
על לחיי הרגשתי שביל לח וחם.
חיבוק חם, חזק, אותי חיבקה,
נדמה כי אחרון לפני לכתה.
נכתב ברגע רק לשם הפריקה (:
אוווווווווהבת
תמרי, דברי איתי..
משום מה נראה לי שאני יודע על מי זה מסופר..:\...
אוהב אותך, ואל תשכחי- אני תמיד פה בשבילך!
וואי ,
פשוט מושלם !
זה מזכיר לי קצת את עצמי. . 😢
אין לי מילים להגדיר אתזהה..
זה מזכיר אותיי:\
ויצאא יפהה..
אוהבת מלאא
בריי כהן😊
תמרייי... יפשליי
קרה משהוא???
אם כן תדעי שאני פה בשבילך
קטע מדהים מעביר המון
חודר עמוק שכזה..
אהבתי נוראאאא
לפ יוווווווווו בובית...
מור'צי 😊
יאפפה :]
מקווה שהכל יעבור לך !
