בשדה לבד מוטל
וזמנו כמעט אזל
אב אוהב או בן אהוב
לביתו כבר לא ישוב
כמו דמעות של מלאכים
שוטף הגשם את פניו
נושא תפילה לאלוהים
שיחוס על חבריו
הוא לבד על דמו שוכב
נזכר בכל מי שאותו הוא אוהב
קח אותי, אלוהיי, אל המקום
בו שוב אראה את חבריי
בתוך סערת הקרב
מעליו מנצנץ לו כוכב
כמו אור תקווה מרוחק
שאומר שהקרב עוד לא נגמר
הוא זוכר את ירי האקדחים
ואת חבריו אחד אחד נופלים
ערימות גופות של אויבים
זעקות כאב של הפצועים
צעירים ומבוגרים
כאן כולנו חיילים
וברגעים לפני שאנו מתים
רק אז רואים את ערך החיים
כמו שפרח בחורף נובל
כך סוגר על עייני הצל
ולפני שאני נופל
לאלוהי אני מתפלל
רוע בתוך לב כל אדם
הוא השחית את כל העולם
מי נתן לי את הזכות ליטול חיים?
להשמיד משהו שאנו לא מבינים
את הרובה נוטל בפעם האחרונה
מפחד עוצר את הנשימה
מחכה לפקודה להסתער
אמות בטרם אוותר
גיבוו לי זה חשובב
אוהבתת
בריי כהן😊
QUOTE (chen-daskal @ 03/03/2007) פפפפפפפפפפפי..
מדהים
תודה מאמיי(:
אוהבת מלאא
בריי כהן😊
את כותבת ממש יפה מאמי אהבתי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
ברייייי
את פשוט כשירוןןןןן איןן
מדהים מדהים מדהיםם
אל תפסיקי לרשוםם
מור'צי 😊
כ"כ מרגש,
אמיתי וכואב כמה שזה נכון😢
הצלחת לרגש אותי מאוד- עד כדי בכי.
אהבתי(:
