רעיון הבריאה, התחיל כמחשבה על עולם של נירוונה שבו האור והצל, הטוב והרע, זכר ונקבה שווים הם.
בתחילה הייתה נירוונה, כביכול הייתה מושלמות ושלמות, אך לא הייתה תנועה, לא הייתה הפרה ולכן זה משול למוות.
אז החליטה הבריאה, לממש את הרעיון דרך החוויה – ושלחה את ברואיה לממש את החוויה והרעיון.
מכיוון שהבריאה עובדת על ההיגיון הגבוה, ובבריאה אין רגש, יש הגיון, יש תסריט מלא, ידעה הבריאה כי על מנת לממש את הרעיון ברואיה זקוקים לרגש על מנת להבין את החוויה.
הברואים (האנושות) הם הישות היחידה שחשה ומרגישה, בקוסמוס אין רגש.
והברואים סירבו ומסרבים לחוות את החוויה בגוף, מכיוון שהברואים הם ילדי הבריאה ויודעות (הנשמות) הן כי הדבר קשה מנשוא וזר להן.
כדי שהנשמות יחוו את החוויות הרגשיות ויבינו את הרעיון האלוהי, נשלחו הנשמות לבתי ספר להעשרה, הוצמדו להן שומר ומדריכים על מנת להקל על הדרך.
הרעיון היה לעזור לברואים על מנת שאילו יעזרו לבריאה – האחד קשור לשני.
ואז קיבלו הנשמות את כל הכלים האפשריים על מנת לחיות בהוויה.
כלומר, הכינו תסריטים לרוב ובכל תסריט ישנם הכלים להתמודד עם כל מצב רגשי.
נשמה לא תקבל עליה עול – אם אינה מסוגלת להתמודד עימו.
כמו כן קיבלו הנשמות את הבחירות, מספר תסריטים שחלקם קשים יותר וחלקם קלים יותר. "הכל צפוי והרשות נתונה".
אך לשם מה היו זקוקים לרגש? הרגש נועד לגשר בין מצב למצב, ללא הרגש – איך היינו חווים את הרעיון? איך היינו יודעים מה טוב לנו ומה לא? מה מלהיב אותנו ומה מתיש?
אילולא הרגש היינו כרובוטים והרעיון המרכזי היה להגיע לנירוונה דרך הרגש ולהתעלות מעליו ולגעת שוב בהגיון הגבוה.
מכיוון שכל הרעיון התחיל מתוך ההבנה העילאית, הרגש ניתן לשליטה.
לכל רגש ישנו תפקיד, אך הרגש הוא סובייקטיבי ומתייחס לאדם בלבד.
כלומר, מה שאהוב עליך – יכול להיות שנוא על ידי חברך.
הרגש נועד להיות כגשר – כמנוף ללמידת הרעיון והאני שלי.
כל רגש שחווים אנו מתייחס לתחושה הפנימית שלי בלבד, כאשר אני מאוהבת – למעשה אני מאוהבת בעצמי.
כאשר אני שונאת אני שונאת את עצמי, כאשר אני כועסת – אני כועסת על עצמי.
כאשר נשלחו הברואים למסעם – הם לקחו אחריות על עצמם בלבד. והם גם אחראיים על רגשותיהם.
הברואים לקחו עליהם 2 תפקידים עיקריים, האחד ללמוד את הרעיון האלוהי ולממש את עצמם מול הכלל. כלומר היעוד שלהם בעולם הפיזי ומה תרומתם לחברה ולכלל – ולהעשיר את האנרגיה האלוהית.
התפקיד השני הוא להתעלות מעל רגשותיהם ולפטור בעיות רגשיות שצברו בין המעברים. לשם כך, נותבו הברואים לחוויות רבות ולמפגשים עם ברואים אחרים, חברים למסע.
כל חוויה וכל מפגש – תוכנן היטב ונשקל לשם קידום הברוא בעולם הפיזי.
אין מפגש מקרי.
כדי להבין את מהות החוויה, עלינו להבין שאנחנו השחקנים הראשיים בהצגה והשאר הם שחקנים משניים.. כפי שהם שחקנים ראשיים בהצגה שלהם ואנחנו בתפקיד השחקן המשנה.
כאשר נפגשות שתי נשמות הם ממלאים תפקיד בהצגה וממשים מהות משותפת.
כל אחד מהם שחקן ראשי והאחראי על התוצאה.
זה הקשר בין המוכה למכה, רוצח ונרצח וכך הלאה.
הרגש הוא הכוח החזק ביותר ביקום, הרגש משול למים, כאשר איננו יודעים להתמודד עם הרגש, עלולים אנו לטבוע, להיכנס למערבולות ולצלול למעמקים ואילו נבין את הרגש, נצוף עימו ונגיע לחוף מבטחים.
כאשר התחיל המסע, התחילה הנשמה להרגיש לחוש, קר לי, חם לי, טוב לי, רע לי ואז הגיעו גם הרגשות, נעלבתי, נפגעתי, שנאתי, אהבתי ועוד ועוד.
הרגש שהינו הכוח החזק ביותר – השתלט על ההיגיון ובמקום לנתב את הרגש למקומות נכונים, להיות במודעות ולשנות דפוסי חשיבה והתנהגות, ניתבנו את הרגש ואת האחריות כלפי האחר.
לכל רגש באשר הוא יש סיבה ואסור להתעלם, לא סתם אני מקנאה, אם אני מקנאה זה יכול לבוא מתוך חוסר הביטחון שלי, מתוך קנאת סופרים, מתוך רגשי נחיתות ועוד.
כך לגבי כל רגש אותו חווים אתם.
אם אינכם אוהבים טיפשים, זה מכיוון שפוחדים אתם להראות כטיפשים וחשוב לכם להוכיח את חוכמתכם.
אם אתם שונאים קמצנים, בדקו אם אינכם קמצנים פיזית או רגשית (אפילו קמצנים לגבי עצמכם).
כאשר לא מבינים את הרגש.. אנו מוצאים אשמים..
הוא אשם, ההורים שלי אשמים, לא קיבלתי אהבה, לא נתנו לי הזדמנות, לא פרגנו לי ועוד ועוד.
זכרו שאתם השחקנים בהצגה, אתם ליהקתם את השחקנים המשניים ולהם יש תפקיד והם ההשתקפות שלכם – ללמוד מהם, לדעת מה לקחת וממה להיזהר ועוד.
גם את הורינו בחרנו אנחנו מתוך מחשבה עילאית שתקדם אותנו והם תואמים אותנו בתכונות החיוביות והשליליות, המהות שלהם ושלך – אחת היא.
וכך התחלנו להסתובב במעגלים ושכחו את האיתותים שמקבלים אנו מהסביבה, מההשתקפויות, מהשומר שלנו והמדריכים.
שימו לב, שבדיעבד ראינו את הסימנים, שמענו בין המילים, אבל התעלמנו.
התחלנו להפנות אצבע מאשימה.
אם מישהו עשה לי דבר מה "רע" עלי להבין איפה אני בתמונה, מה לא ראיתי, מה לא הפנמתי ולמה אפשרתי לו ולי להגיע למצב הזה.
אם רגש כלשהו גורם לי לתחושת חוסר נוחות,(דאגנות, כעסנות,מסכנות, פחדים ועוד) עלי להבין האם הוא משרת אותי? תורם לי? במידה ולא – עלינו לשנות את ההתייחסות.
כפי שנאמר, כדי להבין את הרגש ולהתמודד עימו, בנינו תסריטים ובין התסריטים היו לנו חוויות מרגשות חיוביות (אהבה, הצלחה בעבודה, שגשוג ועוד) שגרמו לנו להרגיש טוב – בתחושה העילאית, בסיפוק עצמי ובאהבה עצמית.
חוויות אילו נועדו לכוון אותנו למקום הנכון לנו.
אך גם כן אנו מייחסים את תחושתנו לאחר על פי רוב.
הרגשתי טוב כי פלוני אהב אותי, הבוס קידם אותי, אפשרו לי לממש את עצמי ועוד.
לכל נשמה ישנם המאפיינים שלה, מאפיינים שמייחדים אותה והיא בורכה בכישרון וביכולת. כאשר נוגעת הנשמה במאפיינים אלה, חשה היא התעלות נפש ורוח.
אך הנשמה מסתובבת במעגלים, במקום לגעת ביכולות הגבוהות שלה, היא מתייחסת לכאב, לזיכרונות העבר ואינה משחררת את עצמה להווה.
אחת מהתחושות המובילות והמנתבות אותנו זוהי תחושת הגעגוע..
כאשר אנו מתגעגעים למשהו – עלינו להיזכר במצב הנתון בו היינו.
אם אני מתגעגעת לאהבה ישנה, אינני מתגעגעת לאדם עצמו, אלא למה שאני חשתי והרגשתי.. אם נסתכל לעומק, אם חוויתי אהבה עצומה זה בגלל שאפשרתי לעצמי לאהוב ולהיות נאהבת.
אם אני מתגעגעת לתקופות של הצלחה, זה מכיוון שהלכתי עם כישרונותיי ומימשתי את עצמי.
אם אני מתגעגעת לתקופה שבה אהבתי את עצמי, עלי להיזכר איך נראיתי והאם אהבתי את עצמי, אך גם לזכור כיצד נהגתי שם, כיצד שמרתי על גופי וכיצד מילאתי את נפשי במזון רוחני.
אל לנו להתרפס על העבר בגעגועים, אלא להיזכר כיצד חשנו ומה הקרנו לעולם ולנסות לשחזר את התחושה.
לא נוכל להחזיר אהבות ישנות, לשחזר את העבר, אך נוכל לחזור על דפוסי ההתנהגות שאז פעלנו.
להיות נאמנים לעצמנו וללכת בדרך שעשתה לנו את הכי טוב שיש.
להתפטר מהפחד שמשתק אותנו וללכת על פי צו ליבנו.
לכל אדם – עליות ומורדות, נוטים אנו לזכור את המורדות ולבנות תסריטי פחד ומגננות, עלינו לזכור את תקופה הזוהר ולדעת שאנו היינו אחראים לכך, זה בזכות מה שהיינו.
אם הרווחתי טוב, נאהבתי ונחשקתי, אם נראיתי טוב, אם קיבלתי הכרה – זה בזכותי – בזכות התייחסותי.
הרגש הינו סובייקטיבי, אם אני בוכה – אני בוכה על עצמי ולא על אף אחד אחר.
אם אני אוהבת – זה מכיוון שאני אוהבת את התחושה שאני חשה.
הגעגוע הוא המפתח לגילוי העצמי שבי. למיצוי שלי.
לשלמות שחשתי.
הנשמה כל הזמן מתגעגעת, היא מתגעגעת לנירוונה אותה חוותה בקוסמוס.
כאשר אנו נוגעים במקור הגעגוע אנו חשים את השלמות שבנו. (לא מושלמות)
כעת, נסו להיזכר בתקופות היפות אותן חוויתם בחייכם וזכרו שזהו המפתח המוביל אתכם לדרך הנכונה לכם.
רגש – גרש -- גשר
מתוך האתר :http://www.britolam.com/reges.html
חח אתה רואה קראתי ....
כתבה מעניינת .
