מה אתם חושבים?

אתמול הייתה לנו מן מריבה שלי ושל חבר שלי, כי אני נעלבתי עליו, ואז יצא שכל העיניין מזה התנפח סתם ככה.
העיינין הוא שביקשתי ממנו שיצא איתי יום שישי, כי יהיה לנו אורחים והרבה רעש ולא היה לי כוח לזה.
וביקשתי ממנו את זה ביום שחזרנו מהטיול שנתי, וכולם היו עייפים והכל.
ביום שישי, חיכיתי שהוא יתקשר כדי לדבר, ולהציע לצאת והכל, אבל הוא לא.
אז התקשרתי אליו. [זה היה משו ב7] והוא אמר שהוא עם חבר. אוקע, אז סבבה אמרתי לו שיחזור אליי כשהחבר ילך.
ב8 וחצי הוא התקשר אליי, אמר לי שהוא עם החבר עכשיו ונצא כבר מחר.
הרגשתי ממש לא נעים. והיה לי עצוב במשך כל אותו הערב, כי יצא ככה שנשארתי לבד.
יום למחרת כשהוא לח הודעה סתם לשאול מה נישמע והכל אמרתי לו שאני נעלבתי. כי ביקשתי ממנו מראש שיהיה איתי באותו היום שישי והוא לא היה. ועל זה הוא אמר שהוא מצטער כי הוא שכח. אז שאלתי אותו למה הוא לא התקשר אפילו סתם לשאול מה נישמע..
ואז התחילה החפירה על זה שאני לא בסדר שאני עושה סצנות כשהוא רוצה להיות עם החבר [שאיתו בידיוק הוא השלים אחרי תקופה ארוכה שהם לא דיברו].

אני יודעת שמצד אחד אני לא צודקת שאני נדחפת לו באמצע, אבל מצד שני זה מזה מבאס ולא נעים להרגש האופציה השניה.
(בסופו של דבר השלמנו באותו הערב...)


מה אתם חושבים?