מאיה:דנה אמא שלי מניקה עכשיו את אחותי ירדן אני אמרתי לאחותי נוגה היא בת 7 שתגיד לאמא שלי להתקשר אלי חזרה שתיגמור.
דנה:אוקיי.
מתיי אמא שלך ילדה?
מאיה:לפני שבועיים. אחותי היא קטנה מאוד. היא מאוד חמודה ומתוקה אני מחזיקה אותה תמיד כשאמא שלי מבשלת ומרדימה אותה והכל בערך.
דנה:סבבה.. אין בעייה ומזל טוב על התינוקת החדשה.=]] וחייכה חיוך קטןן.
כעבור כמה דקות השיחה נקטעה בצלצול הפלאפון של דנה.
זה היה..
----------------------------------------------------------------------
אבא שלה.
דנה:הלו,אבא.
דרור(אבא של דנה):דנה. אני צריך שתגיעי הבייתה דיי דחוף לשמור על אחותך.
דנה:אבא.את נשמע לא טוב.מה קרה?
דרור:סבא בבית חולים.ואמא בעבודה.
דנה:ואיפה נעם?
דרור:נעם בפעוטון היא מסיימת עוד חצי שעה.
דנה הסתכלה בשעון וראתה שהשעה הייתה 12:30 .
דרור:דנה?
דנה:כן אבא.אני איתך.
המממ טוב אני יגיד למחנכת שלי שאני צריכה ללכת.
אבל רגע חברה שלי יכולה לבוא איתי לשמור על נעם?
דרור:בטח.אבל כשתגיעי הבייתה תצלצלי אליי אני יגיד לך מה לעשות עם נעם.
דנה:אוקיי אבא.
דרור:ביי מותק.. תודה..!
וניתק
דנה השפילה את ראשה.
ומאיה הסתכלה עליה במבט חודר ולא הבינה מה קרה.
דנה?
נשמע קול קטן ומוקר של מאיה קוראת לה.
מה קרה?
מה אבא שלך אמר לך בטלפון עכשיו?
דנה התרוממה ופניה היום רטובות מלאות בדמעות.
מאיה.
מה קרה?
ז..זה. סבא שלי. היה לו התקף לב.
דנה גמגמה קלות.
אוייי.. מאמי.. דיי מאמי..
אבא שלי ביקש שאני יכח את אחותי נעם מהפעוטון.
כי אמא שלי בעבודה ואבא שלי עם סבא בבית החולים.
מאיה.
בואי מאמי. נילך לשטוף פנים ואז נילך למחנכת להגיד לה שהלכנו.
דנה:לא.
מאיה:מה לא?
דנה:אני לא רוצה שתפסידי שעתיים יקרות מהלימודים מספיק הפסדת היום בגללי.
מאיה:בחיים לא.
אני באה איתך.אני לא משאירה אותך ככה לבד.
דנה:א...אבלל..
מאיה קטעה את דנה.זה לא נתון לויכוח אנחנו הולכות עכשיו לשטוף פנים ואז למחנכת.
דנה:א..אוקיי..
דנה שטפה פנים ונירגעה קצת.
ואז הלכנו למחנכת.
המחנכת כמובן הבינה את המצב ונתנה לנו לצאת מבית ספר מוקדם.
הן הלכו בלי לדבר במשך 3 דקות. וכעבור הזמן הקצר הזה.
דנה פתחה את הפה ואמרה:.
"תודה מאיה.בחיים לא הייתה לי חברה כמוך.ותפסה בידה.
והורתה לה לעצור.
היא פנתה לכיוון הפנים שלה.
ונתנה לה נשיקה קטנה על הלחי וחיבוק חם של חברות טובות.
דנה הסתכלה על השעון וראתה שהשעה הייתה עשרה ל-1.
אני חושבת שקודם נעבור בפעוטון של נעם לפני שנגיע הבייתה צריך לקחת אותה.
מאיה:אוקי מאמי.
ופנינו ימינה לכיוון הפעוטון.
כשהן הגיעו הן נכנסו ולקחו את נעם. זה הלך מהר.
הן לקחו את הבגדים המלוכלים שלה שהיו בתוך תיק קטן בצבע ורוד עם דובי קטן עליו.
והלכו.
דנה החזיקה את נעם הידיה.
ומאיה החזיקה את התיק הקטן של נעם.
כשהן הגיעו לבית.
דנה ביקשה ממאיה שתשים את התיק על הריצפה ותחזיק את נעם לדקה בזמן שהיא תוציא את הפתח של הבית מהתיק.
נעם התחילה לבכות.. היא הייתה ילדה בת חצי שנה נמוכה עיניים כחולות וידיים ורגליים קטנות.
דנה מלמלה .. "רק לא זה.
באמת שאין לי כוח להרגיע אותה עכשיו".
מאיה שמעה את זה ואמרה לדנה שלא תדאג והיא תעזור לה בהכל.
דנה חייכה חיוך קטן ואמרה תודה מאמי.
היא הוציאה את הפתח והן פתחו את הבית ונכנסו פנימה.
הבית היה גדול.
מול הדלת היה מטבח דיי גדול.
וסלון גדול..
הבית היה גדול מאוד.
מאיה:ואווו איזה בית ענק..
דנה:כן עברו לפה לפני שבועיים..
הוא חדש.
מאיה:הוא יפהה..
דנה:תודה..וחייכה חיוך זהיר.
דנה השכיבה את נעם על השטיח שעליו הייתה שמיכה עווה עם ציור של תינוקות עליה.
ומאיה התיישבה ליידה ושיחקה איתה בזמן שדנה צילצלה לאבא שלה.
דנה:אבא?
דרור:כן מתוקה?
דנה:אני בבית.
דרור:אוקיי מותק
תיראי קודם תכיני לנעם מטרנה את כבר יודעת איך להכין נכון?
דנה:כן ברור.
דרור:אוקי מתוקה.
דנה: ומה עוד?
תחליפי לה תיתול.
סימי לה משחה ואת כבר יודעת מה לעשות.
תתני לה את המטרנה ואז היא כבר בטח תירדם עד שאמא תגיע ואז היא תטפל בה כבר אוקי מתוקה?
דנה:אין בעיה אבא.
ועכשיו מה עם סבא.
אבא אני ממש ממש ממש דואגת.
הוא במצב יציב..
הוא מונשם..
ואז שמעתי צליל ארוךךך
ובאותו הרגע הטלפון ניתקקק..
דנה:אבא?
אבא?
אבא, הלו.
א...אבא.
והדמעות התחילו לרדת.
עד כאן..
מקווה שנהנתם..
ההמשך בקרוב..
משום שאני יוצאת לטיול שנתי ביום שני.
כניראה שרק אחר כך אני ימשיך את הסיפור..
בנתיים תגיבו...





