כהשמים הפכו אפור והשמש נחבאה בין הגשם והקור
זה אני שנפלתי קדימה הלכתי אחורה ולא מצאתי את מה שהיה פעם האור
כי החושך כיסה את האור
והשמש זורקת קרניים מפעם לפעם מנסה להישתחרר
אך ענן עבה של התעלמות אומר לה ללכת והיא עצובה ונעלמת...
ואז הירח נשאר לו לבד באפלה
לו, כבר אין קרניים של שמחה
הוא בוכה טיפטופים וחווה ברקים של שבירה
כי הוא יודע שעכשיו הוא בדרך שממנה כבר אין חזרה.
הרבה צער, צער ועצב
מעט דמעות בחוץ כשהרוב בבטן
הוא לא מראה הרבה, אבל עדיין רואים
וכששוב קיץ הירח צף לו על מים ריקים
לא רק לירח קשה
להיפרד זה תמיד כואב
ואני לא סתם אומר את זה
במיוחד כשזה מישהי שאתה עדיין אוהב.
כל לילה חושב
וכל הזמן מתגעגע
ביום, בלילה, בחום וברוח.
לאדעת מה נסגר היום :\
אוהבת מלאא
בריי כהן😊





