להשתקם מחדש- פרק 1:
אני- "די מה אתה עושה תעזוב אותי" צעקה דניאל.
יובל- "מה את חושבת שאת יכולה להתנגד לי?אני יעשה בך מה שבא לי"
אני-" די די יובל מה עובר עליך אני אחותך." דניאל התחילה לבכות היא לא הבינה איך אח שלה
החבר הכי טוב שלה מנסה לאנוס אותה.
יובל-" בדיוק בגלל שאת אחותי אז אני יכול לעשות בך מה שאני רוצה, עכשיו או שאת נותנת לי לעשות מה שאני רוצה או שאני מרביץ לך ברור" יובל התחיל להיות רציני
אני- "יובל אתה שיכור דיייי" היא לא ידעה מה לעשות הוא הכאיב לה שהוא נגע בה והיא זזה הוא היה מרביץ.
היא הרגישה לאט לאט איך המכנס שלה יורד וכך גם התחתונים. דניאל בכתה היא לא ידעה יותר מה לעשות.
יובל המשיך הוא לא חשב שבמי שהוא פוגע זאת הילדה –אחותו.
יובל-" עכשיו תירגעי כי זה הולך לכאוב." הוא צחק
אני- אני מתחננת שתעזוב אותי דייייייי."
---------------------------------------------
כמה חודשים לפני:
---------------------------------------------
אמא- "דניאל יובל רדו למטה אנחנו חייבים לנסוע הטיסה לא תחכה לנו."
אני+ יובל- שניה..
אבא -" נו באמת ילדים למה הכל צריך לקחת לכם יותר משעה?"
יובל- "נו מתרגשת לחזור לארץ?"
אני- כן, כל כך אני מתה לראות את כולם."
יובל- "עבר הרבה זמן שלוש שנים, אני מקווה שלא נרגיש לא קשורים"
אני- "כן אתה צודק אבל אל תדאג בשביל מה יש לנו אחד את השני?"
יובל- כן את צודקת, את יודעת כמה אני אוהב אותך אחות מושלמת שלי"
אני-" גם אני יובלי יאלה תעזור לי לקחת את המזוודות האחרונות" דניאל התרגשה מאוד לחזור לארץ לפני שהיא עזבה היא השאירה מאחוריה את כל החברות הטובות שלה ואת החבר הראשון שלה : יותם.
היא כל כך חיכתה להיום הזה .
___________________________________________________________________
אז ככה קצת עלי: אני דניאל יש לי שער שטני ארוך חלק, עיינים ירוקות ,אני יחסים רזה וגבוהה."
אני בת 16 עזבתי את הארץ שהייתי בת 13 עם המשפחה שלי, לאבא הייתה שליחות בצרפת . אנחנו גרים בהרצליה יש לנו בבית ממש יפה גדול .
אח שלי יובל- ממש דומה לי כולם חושבים שאנחנו תאומים . יש לו שער שטני גם ועיינים חמודות דבש, הוא גבוה יש לו המון שרירים.
החברות הכי טובות שלי:
עמית- היא גם מאוד יפה יש לך שער חום ארוך מהמם היא נמוכה יחסים עיינים חומות.
לילך- לילך היא ילדה מאוד מיוחדת. שער שחור קצר עינים כחולות מדהימות אין מישהו שלא נמס שהוא מסתכל עליה. היא גבוהה יחסים וגוף ממוצע.
לפני שעזבתי שלושתנו היינו "מלכות השכבה" אני לא ישכח איך היו מסתכלים עלינו.
___________________________________________________________________
עברנו את הביקורות בצרפת ואני ויובל הלכנו להסתובב קצת בדיוטי פרי ואמא ואבא ישבו באיזה בית קפה .
אני- "יובלי תראה את הגינס הזה הוא כל כך יפה מה אתה אומר למדוד".
יובל- "לא נמאס לך לקנות בגדים תגידי לי?" הוא צחק
אני-" די יובלי איזה רשע ." נעלבתי.
יובל- "סתם כוסית שכמוך יאלה תמדדי כבר ונקנה, אבל זה בתנאי שאת באה איתי לקנות אחר כך משהו לאכול.
אני- "רק על אוכל אתה חושב , אבל אני יבוא איתך." חייכתי והלכתי למדוד.. בסופו של דבר קניתי את הגינס. הוא ישב עלי בול.
אני ויובל המשכנו להסתובב קצת ואז שמענו ברמקול שהטיסה שלנו יוצאת.
עלינו למטוס ישבנו אני אמא אבא ויובל ביחד.
כל הטיסה היו בי מחשבות מה יהיה שאני יחזור לארץ .
אם החברות שלי עדיין אותן חברות מדהימות שהשארתי בארץ לפני שעזבתי , איך יותם נראה.
בעיקר התגעגתי לבית שלי:] לחדר שלי...
לאחר 4 וחצי שעות של טיסה . הודיעו ברמקול שצריך לשים חגורות, כי אנחנו נוחתים .
אבא - "זהו זה ילדים הגענו הביתה"
אמא- "אוייש כמה התגעגתי "
באותו שניה לא ידעתי מה לחשוב החזקתי ליובל את היד וחייכנו שנינו.
לאחר מספר דקות נחתנו.
-החזרה הביתה בפרק הבא-
זהו לפרק הראשון.
תגידו לי איך יצא ואם כדי להמשיך:]
אוהבת.






