טוב.. אז ככה.. קוראים לי אנה ואני בת 17..אני יודעת שאולי לא איכפת לכם אבל אני פשוט חייבת לפרוק את זה.. וכניראה זאת גם ההודעה האחרונה שלי... טוב אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל... החיים שלי הם כבר לא חיים... והלב שלי הוא פצע ענק שמסרב להחלים.... אולי זה יראה לכם קלישאה.. ותחשבו לעצמכם "היא כולה בת 17 ומה היא ביכלל מבינה מהחיים שלה..." אבל תאמינו לי שאני מבינה.. ואני לא רושמת פה סתם את מה שאני רושמת.... אז ככה... זה ביכלל לא קל לגור בבית קטן של 2 חדרים עם אבא חורג נרקומן ואמא שכל היום בעבודה.. נכון אולי אתם חושבים לעצמכם "אז מה" אבל לחיות במצב הזה 14 שנה זה לא קל...לא לקבל את תשומת הלב הנידרשת.... אני אפילו לא היכרתי את אבא האמיתי שלי. הוא היה בכלא.. וכשהוא יצא אז הוא נפטר ממנת יתר כשהייתי בכיתה ה'... להיות בלי חברים זה עוד יותר קשה...אפילו חברת אמת אחת שאת יכולה ליסמוך עלייה ולשתף אותה... אני הולכת ברחוב וחוצה את הכביש בלי להיסתכל ביכלל... אפילו לא איכפת לי מהתוצאות.. באשר הן... תגידו לדעתכם זה לא כואב? זה לא כואב ליראות את אמא שלכם כלואה באזיקים בוכה וצועקת ומי שכלא אותה היה האבא החורג שהישתגע ביגלל סמים.. וזה לא יותר כואב כשאישפזו אותו בבית משוגעים והאמא הבטיחה שהוא לא יחזור לגור איתנו... ואז היא החזירה אותו... זה לא כואב לחזור כל יום הבייתה ולדעת שאין מי שיחכה לך עם חיבוק וישאל לשלומך... או יכין לך אוכל חם.. מילא להכין... זה לא יותר כואב לפתוח את המקרר ולהיווכח שאין שם כלום חוץ מכמה עטיפות ושאריות מזון? וזה על בסיס יומי כימעט....הבנאדם היחיד שסמכת עליו שהייתי פתוחה איתו.. לא הבין אותי... הוא אמר לי "אני לא מבין מה יש לך, בגלל זה בשנה שעברה נפרדתי ממך" בטח שאתה לא תבין.. כשאתה ילד של אמאל'ה ויש לך כל מה שאתה רוצה...! טוב אז אני לא רואה המשך לחיים שלי... אני לא רואה שום פיתרון או דרך... אני כבר במצב מיתמשך.. איבדתי את כל הכייף שבלחיות.. דברים שפעם ניראו לי הדבר הכי כייף שיש כבר לא מעניינים אותי...אני נימצאת במצב שאני כל יום או לילה בוכה... בלילה עד שאני נירדמת אז כל הלילה יש לי חלומות מוזרים שאני אפילו לא יכולה להסביר.. המוח שלי כל הזמן בפעילות ואני מיתעוררת עוד יותר עייפה... הבעיה שאני כבר לא רואה שום תוכן בחיים... כבר שום דבר לא יעזור לי...אם אתם עדיין חושבים שאלו גחמות של נערה מיתבגרת ממוצעת אז לא... אם הייתם ניכנסים לביית שלי הייתם מבינים.. אני מיתביישת להביא חברים הבייתה... טוב אז אני חושבת שהחיים שלי הם כמו חומה שעוצרת אותי מלהמשיך... אז כניראה אני יעשה את מה שחשבתי לעשות.. וזהו רק רציתי לשתף אותכם... אז תודה למי שקרא את זה עד פה (כי זה באמת היה ארוך) ואני באמת מקווה שלא יהיו לכם כאלה חים כי זה באמת קצה הקרחון מה שסיפרתי לכם..אז תודה ולהיתראות...
קודם כול, אני שולח לך חיבוק ונשיקה חמה.
דבר שני, אני רוצה להגיד שאני מעריך אותך ומעריץ אותך.
למה? תעני לי את.
לא הרבה יכולים להתמודד עם החיים שכאלו.
אין לי כ"כ מה להגיד האמתי, עצוב לי לדעת שיש
כאלו מקרים בעולם ושיש אנשים שעצוב להם.
אם את צריכה מישהו שיישמע, שיקשיב ויעזור אני פה. 279471006
או במסנג'ר- oshri_o@walla.co.il
ואוו...גמאני שולחת לך חיבוק ונשיקה ענקית!
ואני כל כך גאה בך שיש לך אומץ וכח לעבור את זה...כל הכבוד לך.
אמ.... למה את לא מנסה ללכת למוסד כלשהו?
אם תרצי לדבר אז באמת בכייף
273242182
תודה לך... אבל אני בספק אם אני יכולה להמשיך להיאבק בזה עוד... אני ממש על הסף... עוברות במוחי מחשבות שנעשות מרגע לרגע יותא מציאותיות בישבילי... וגם הפיתרון המושלם... כשבנאדם מרגיש שאין לו בישביל מה לחיות ואינו רואה מטרה לחיים אז הוא חושב רק על דבר אחד... והוא שוקל את זה ברצינות... גם אני... יותר נכון לא שוקלת כי את השיקולים שלי כבר עשיתי.. עכשיו נישאר לק לבצע...
וווווווואוו.. אני ממש לא חושבת שאילו גחמות של נערה
את במצב לא משהו אבל לכל מצב בחיים יש פתרון.. יש כאלה שזוכים למשפחה מאושרת ויש כאלה שמרוויחים אותה במאמץ
לדעתי את ממש ממש צריכה ללכת ליועצת של הבית ספר! ואל תגידי שאת מתביישת כי אין בושה בדברים כאלה!
אני אישית מכירה ילדה מהביתספר שלי עם סיפור דומה לשלך .. שלה אפילו היה יותר גרוע האבא החורג שלה היה מרביץ לה ואמא שלה בקושי היתה בבית
היא פנתה ליועצת והעבירו אותה להורים מאמצים חמים ואוהבים שהעניקו לה בית יותר חם ממה שהיה לה אי פעם
אני לא אומרת שיעבירו אותך להורים מאמצים אבל תנסי את האפשרות הזאת
אפילו רק כדי לדבר עם היועצת.. גם לדבר זה עוזר
אל תשארי עם זה לבד זה לא בריא מאמי ! את לא אשמה שהמציאות היא כזאת ובגלל זה את לא צריכה לחשוב אפילו על לא להיות בחיים
אלא על איך לשפר אותם.. תפני ליועצת ובבקשה תספרי לי בפרטי מה קורה.. אני באמת דואגת
שתדעי מתי שאת צריכה לדבר להתפרק את יכולה לשלוח לי הודעה פרטית
המון בהצלחה שיהיה לך וכל הכבוד לך על זה שלפחות פה נפתחת וסיפרת מה שיש לך!
QUOTE (kill @ 14/02/2007) תודה לך... אבל אני בספק אם אני יכולה להמשיך להיאבק בזה עוד... אני ממש על הסף... עוברות במוחי מחשבות שנעשות מרגע לרגע יותא מציאותיות בישבילי... וגם הפיתרון המושלם... כשבנאדם מרגיש שאין לו בישביל מה לחיות ואינו רואה מטרה לחיים אז הוא חושב רק על דבר אחד... והוא שוקל את זה ברצינות... גם אני... יותר נכון לא שוקלת כי את השיקולים שלי כבר עשיתי.. עכשיו נישאר לק לבצע...
אין לך בשביל מה לחיות!?
מה עם בעל? עבודה\קריירה? ילדים?
את לא יודעת ולא מתארת לעצמך כנראה בכלל מה עוד מצפה לך!!
אני חושב שאת כתבת פה את מה שכתבת כי את לא בטוחה
בהחלטה שלך. שקלת, אבל לא הגעת למצב של "רק לבצע".
את כתבת פה כדי שיניעו אותך מדעתך- ובצדק!
הדיעה שלך מוטעית ובגדול.
יש לך כ"כ הרבה בשביל מה לחיות, גם אם זה לא נראה כרגע.
להגיד לך את האמת?
יום שישי האחרון יישבתי באמבטיה עם חתיכת זכוכית... התחלתי.
התחלתי את התהליך הסופי. אבל לא הייתי מסוגל.
אני מאמין שגם בך יש את החמלה הזו לחיים, את הרצון לחיים טובים יותר.
והחיים האלו יגיעו- אך ורק אם תאמיני בעצמך!!!.
תחשבי חיובי- יהיה חיובי, וזה לא צחוק!!.
תרגיל קטן ממני אלייך:
קחי מראה, ושבי על המיטה.
תסתכלי לתוך המראה, תסתכלי לך בעיניים עמוק.
וכשייתחשק לך- תתחילי לעשות לעצמך פרצופים.
את תראי איך שתתחילי לצחוק. ובאחריות(?), כבר יהיה יותר טוב.
אמרתי לכם שזה היה קצה הקרחון... כי גם לי הייתה תקופה שאמא שלי הייתה מרביצה לי...היא לקחה את הרצועה של הכלבה שלי שהיא עם שפיצים כאלה (יש לי כלב רוטויילר) והרביצה לי עם זה.. אחרי זה היא דחפה אותי ונידפקתי עם הראש בקיר... היא נעלה אותי בחדר אז בגלל שאני גרה בקומה שנייה אז יצאתי דרך החלון... ורצתי לשכנה שלי... אז אמא שלי חיפשה אותי... אני לא יגיש תלונה נגד אמא שלי זה מובן מאליו.. עכשיו הכל היסתדר.. הכי מכאיב לי מה שהיא עשתה היה רק כי רציתי לעבור מבית ספר דתי לבית ספר חילוני..זה הכל...ולגבי היועצת?..היועצת בבית הספר שלנו ממש לא איכפת לה ממני במיוחד שיש עוד 500 תלמידים בשיכבה שלנו.. אני כבר ניסיתי לדבר עם היועצת (כמובן לא מפורט כמו פה) אבל זה לא הזיז לה.... כלום.. הבנתי שאני לא יכולה לסמוך על אנשים... אפילו על כאלה שמוסמכים לזה... אני מרגישה ניבגדת על ידי העולם... מישפחה אומנת לא תעזור פה... כי פשוט אני כבר לא רואה את החיוביות של החיים... כבר שום דבר לא ישמח אותי..
יש מצב את מחכה עם ה"פיתרון הסופי" עד מחר?
כבר סבלת 17 שנה אז מה יזיק עוד יום!?
יש לי כ"כ הרבה דברים להגיד לך אבל צועקים עליי ללכת לישון.
בבקשה, תהיי פה מחר!!!
שיהיה לך לילה טוב.
מקווה שהועלה איזה חצי חיוך אפילו.
תאמיני לי שמשפחה אומנת כן תעזור לך בכזה מצב!!!
את לא יכולה להשאר ככה זה לא בריא לך... אם לא יועצת אז מחנכת, מורה כלשהי
מישהו בביתספר חייב להיות אכפתי... בית ספר כמה שלפעמים הוא נראה המקום הכי מיותר בעולם
דווקא במקרים כאלה אני יודעת שהוא יכול לעזור .. מאוווווווווד אפילו
אני לא מיתכוונת לשבת ולחתוך את עצמי... אם אני עושה את מה שאני עושה אז לפחות בשלווה...לפחות שזה יהיה הדבר האחרון שאני יעשה בלי שיכאב לי... חשבתי על הכספית של המדחום...ואולי אני ניראת אחת שמחפשת צומי אבל זה ממש לא נכון... לגבי הבעל והילדים? אני לא רוצה ואני לא רואה את זה קורה... איזו מין אמא אני יהיה לילדים שלי... עם כ"כ הרבה הפרעות נפשיות.. איך אני יהיה אמא שמזמן איבדה את המוטיבציה לחיים? איך אני יוכל להיסתכל להם בעניים בידיעה שהבאתי אותם לחיים בלי לאהוב את החיים ביכלל? אתם מבינים למה אני מיתכוונת?
אפילו למחנך של הכיתה אמרתי... לא מזיז לו... אפילו חבר שלי... לוקח את זה כמובן מאילו וברגע שאני ניכנסת לדיכאון וניזכרת במה שיחכה לי בבית הוא ישר מיתרחק ממני מתחיל לסלוד ממני.. אומר לי "אני לא מבין אותך שאת כל הזמן בדיכאון מכלום" ובעצם הוא יודע מצויין מה עובר עליי... אנחנו בקושי מיתראים פעם בשבוע... היום הוא היקציב לי 3 שעות.. הוא היזמין אותי מחר לבוא עליו בבוקר.. ל3 שעות וזה ליסוע כמו מעיירה לעיירה.. כשאמרתי שאני לא יבוא ל3 שעות למה ליתרוח ביכלל אז הוא היתחיל להיתנפל עליי ואמר "הנה ביגלל דברים כאלה ומזה שאת ניכנסת לדיכאון ניפרדתי ממך בשנה שעברה" זה כ"כ היכאיב לי.. אפשר לאמר שזה היה הקש ששבר את גב הגמל.. הבנאדם שהייתי כ"כ קרובה אליו.. הבנאדם שהייתי הכי קרובה אליו... הוא זה שהכניס לי מכה מתחת לחגורה ועשה לי פצע עוד יותר עמוק... והכל בוולנטיין דיי
אל לא מתארת לעצמך כמה נגע לי מה שכתבת.
את יודעת מה? זה לא הגיע לך. את לא אשמה, זה לא משהו שאת עשית, זה לא משהו שאת ביקשת.
פשוט נכנסת לחיים האלה וזה מה שהוצע לך.
תפני לעובדת סוציאלית כלשהי, תפני ליועצת בית הספר. תבקשי עזרה.
תבקשי שיעזרו לך לקבל מלגה לפנימייה. זה לא מאוחר מדיי.
בטח, הדרך הכי קלה בעולם זה לשים קץ.
את לא צריכה לשלם על משהו שאת לא אשמה בו. אם ההורים לא נותנים לך הזדמנות, אם החיים האלה
לא נותנים לך הזדמנות, תני את את ההזדמנות לעצמך!
תגייסי את טיפת הכוח האחרונה שיש בך ותתעלי.
אחר כך את תהיי כל כך גאה בעצמך על המסע שעברת.
את בן אדם חזק יותר עכשיו.
אני מבינה שתגובה אחת באיזה פורום לא תעזור לך לשנות את החיים שלך, או את ההרגשה שבפנים.
אבל אני מבקשת ממך, באמת, מתחננת בפנייך שתכנסי אליי לאייסיקיו אני מוכנה לדבר איתך
לעזור לך כל מה שתצטרכי. באמת הכל.
305105263 זה המספר, בבקשה תכנסי אליי.
קארין.
QUOTE (oshri_Ok @ 14/02/2007) קודם כול, אני שולח לך חיבוק ונשיקה חמה.
דבר שני, אני רוצה להגיד שאני מעריך אותך ומעריץ אותך.
למה? תעני לי את.
לא הרבה יכולים להתמודד עם החיים שכאלו.
אין לי כ"כ מה להגיד האמתי, עצוב לי לדעת שיש
כאלו מקרים בעולם ושיש אנשים שעצוב להם.
אם את צריכה מישהו שיישמע, שיקשיב ויעזור אני פה. 279471006
או במסנג'ר- oshri_o@walla.co.il
אני איתו מאמי
תהיי חזקהההה ותמשיכי להיות ככה גיבורה
הכל יעבור את תיראי עניין של זמן
ואם את צריכה משהו כנסי 304589929
ברוכה הבאה לאתר תהניי
ורק ערכתי את הכותרת כי אסור לכתוב "דחוף" וכדומה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
QUOTE (karin_only @ 15/02/2007) אל לא מתארת לעצמך כמה נגע לי מה שכתבת.
את יודעת מה? זה לא הגיע לך. את לא אשמה, זה לא משהו שאת עשית, זה לא משהו שאת ביקשת.
פשוט נכנסת לחיים האלה וזה מה שהוצע לך.
תפני לעובדת סוציאלית כלשהי, תפני ליועצת בית הספר. תבקשי עזרה.
תבקשי שיעזרו לך לקבל מלגה לפנימייה. זה לא מאוחר מדיי.
בטח, הדרך הכי קלה בעולם זה לשים קץ.
את לא צריכה לשלם על משהו שאת לא אשמה בו. אם ההורים לא נותנים לך הזדמנות, אם החיים האלה
לא נותנים לך הזדמנות, תני את את ההזדמנות לעצמך!
תגייסי את טיפת הכוח האחרונה שיש בך ותתעלי.
אחר כך את תהיי כל כך גאה בעצמך על המסע שעברת.
את בן אדם חזק יותר עכשיו.
אני מבינה שתגובה אחת באיזה פורום לא תעזור לך לשנות את החיים שלך, או את ההרגשה שבפנים.
אבל אני מבקשת ממך, באמת, מתחננת בפנייך שתכנסי אליי לאייסיקיו אני מוכנה לדבר איתך
לעזור לך כל מה שתצטרכי. באמת הכל.
305105263 זה המספר, בבקשה תכנסי אליי.
קארין.
אני עם קארין בכל מילה ומילה
אם את צריכה משהו , אני פה תמיד!
301880184
QUOTE (karin_only @ 15/02/2007) אל לא מתארת לעצמך כמה נגע לי מה שכתבת.
את יודעת מה? זה לא הגיע לך. את לא אשמה, זה לא משהו שאת עשית, זה לא משהו שאת ביקשת.
פשוט נכנסת לחיים האלה וזה מה שהוצע לך.
תפני לעובדת סוציאלית כלשהי, תפני ליועצת בית הספר. תבקשי עזרה.
תבקשי שיעזרו לך לקבל מלגה לפנימייה. זה לא מאוחר מדיי.
בטח, הדרך הכי קלה בעולם זה לשים קץ.
את לא צריכה לשלם על משהו שאת לא אשמה בו. אם ההורים לא נותנים לך הזדמנות, אם החיים האלה
לא נותנים לך הזדמנות, תני את את ההזדמנות לעצמך!
תגייסי את טיפת הכוח האחרונה שיש בך ותתעלי.
אחר כך את תהיי כל כך גאה בעצמך על המסע שעברת.
את בן אדם חזק יותר עכשיו.
אני מבינה שתגובה אחת באיזה פורום לא תעזור לך לשנות את החיים שלך, או את ההרגשה שבפנים.
מסכימה איתך בכל מילה ....
תכנסי אליי , בבקשה
239777632
אתר האהבה הישראלי