שנה וחצי,גיהנום

אני לא יודעת איך להתחיל, אני לא יודעת מה אני רוצה לספר
פשוט כל מה שעובר עליי, הכל. כבר הגיע למצב שזהו- דיי אני לא יכולה לשאת את זה עליי יותר
תקשיבו עוברת עליי תקופה חרא, כבר המון זמן..שנה וקצת
אני לא יגיד שכל השנה אנ רק יושבת בדאון אני גם צוחקת עם חברות ועושה הרבה שטויות,
אבל בתוך תוכי, מה שנהיה ממני, אני כבר לא יודעת מה לעשות. אז נכון אני יכולה לדבר על זה עם חברות שלי, אבל לא..הן לא יבינו אותי, אני מרגישה שאף אחד בעולם הזה לא יבין אותי.
בזמן האחרון, עם כל התקופה הזאת אני מתחילה להרגיש מיותרת, אשכרה מיותרת בעולם, כל פעם שחברות כועסות עליי, שאמא שלי רבה איתי, שאני עצובה אני מרגישה כאילו לכולם היה טוב אם הייתי נעלמת, פעם עוד חשבתי שזה פשוט לא יהיה חסר אם אני לא יהיה, עכשיו אני חושבת שזה אפילו יעשה רק טוב, ככה לאמא שלי יהיה נחת, לחברות שלי לא יהיה למי לדאוג כל פעם עם השטויות שאני עושה, ובכלל אני מעצבנת הרבה אנשים, אני מרגישה שלכל מקום שאני הולכת אנשים שונאים אותי, כל בן אדם שאני רואה אותו אני מרגישה שנואה, אני שונאת את עצמי! הייתי רוצה להיות אני אחרת,
זה ועוד מיליון דברים נוספים גורמים לעשות ולרצות לעשות דברים, איומים. כנראה שעכשיו כבר אנשים יתחילו לקלוט מי אני שכותבת את כל הזועוות האלה,
הילד שאני אוהבת? שונא אותי, כן גם הוא עם עוד מיליון בעולם הזה שפשוט היו מעדיפים אם לא הייתי, או שפשוט הייתי- אבל לא בסביבה שלהם.
אני ילדה פסימית, שלילית כזאת רק רע חושבת..גם טוב, וגם יש לי מצבי רוח, אבל אני מרגישה שונה,
וחברות שלי לא עוזרות לשפר את ההרגשה, למרות שזה דברים שאני מסכימה איתן בדר"כ אבל זה לא נעים לשמוע, ואותם דברים קטנים..הם אלה שגורמים לי להרגיש שונה..אולי גם נחותה?
שאמרתי שאני ישים לק, חברות שלי אמרו לי שזה לא יתאים לי, או כל מיני דברים, אפילו ג'ינסים מסויים
" מה היא עם שפיץ לא הולך.." אני מקווה שאתם מבינים שזה לא הקטע של השפיץ או הלק,אלא הקטע של הקטע שכל דבר שהן עושות אני משום מה ירגיש שלי לא מגיע גם לעשות או לשים או ללכת או כל דבר אחר, והן תומכות בזה לחלוטין.
אני לא יודעת מה לעשות, אני רוצה להיות אחרת, אני תמיד חושבת לעצמי, שדוגרי אין המ לעשות, אופי כזה זה דבר שאתה גודל איתו, ושפשוט אני ימות..חברות שלי חושבות שבגלל אותו ילד שאני אוהבת אני רוצה למות, אבל לא..זה הוא ועוד מאה ואחד דברים מסביבו.
היום זה עבר את השיא, רציתי להקיא, להקיא בכוונה, לא יודעת למה חשבתי שזה מה שיעזור..אבל כבר התחלתי בהתליך ועצרתי את עצמי.
אני עושה רושם של ילדה משוגעת פריקית כזאת אבל באמת שאני לא, זה דברים שאני לא כל כך מראה, זה דברים רק עם עצמי שאני הייתי חייבת לספר..לא משנה למה לא משנה אם יענו אבל לספר,
אני מקווה שמישהו באמת יקרא את זה.


אגב, לכל אלה שירשמו לי שזה תקופה וזה יעבור,
אל דאגה..כבר יותר משנה וחצי אומרים לי את זה..
אני מחכה. .
תודה רבה לכל מי שקרא
אוהבת אותכם פורום אהבה
אני יודעת שחפרתי.