איך זה אפשרי?!
איך זה נורמאלי?!
זה פשוט לא הגיוני..
מכירה אותך בקושי יום וחצי
והראש לא מפסיק לצייר את עינייך,
את החיוך המתוק,
את הגומה המדהימה,
את ה 2-3 זיפים
ושוב..
את החיוך..
כל שנייה רואה את החיוך,
החיוך המדהים הזה,
חיוך של -
נער טוב,
נער יפה,
נער בוגר.
איך עשית את זה?
איך ככה נכנסת לי ללב?
לשיניה לא יכולה מלהפסיק לחשוב עליך..
כל רגע מחייכת לעצמי חיוך מאוהב ומטומטם.
נזכרת, איך לפני כמה שעות
אותי עטפת בזרועות חסונות,
נזכרת בהרגשה שלי,
הרגשתי כל כך ...
כל כך, כל כך מוגנת.
ריח האפטרשיף שלך אותי שיגע והמיס...
ושוב הזיכרון של החיוך עם הקריצה נחכך בזיכרוני..
מה קורה לי?
אני.. מתאהבת?..
אני..נדלקת..?
האם זה אפשרי?
האם זה הגיוני?
אני לא יודעת..
אבל מה שאני כן יודעת,
זה שאתה?!
מהראש לא יוצא לשיניה..!
כל כך רוצה בקרבתך
והכי הכי רוצה להישאר מוגנת,
מוגנת בחיבוק החם שלך.
בחיבוק של זרועות חסונות,
זרועות של מישהו -
עם ניצוץ של טוב לב בעיניים..
עם... עם החיוך הכי אמיתי
שכל הזמן הראש מצייר,
העיניים מדמיינות,
הפה מחייך,
והלב?..
הלב - פועם.
--
זה כל מה שאני מרגישה ברגע זה,
אני מבולבלת כל כך.. ואני .. אני לא יודעת מה אני מרגישה..
זה בכלל הגיוני?
שרק יומיים ואפילו פחות, אני לא מפסיקה עליו לחשוב..
והוא?! הוא גדול ממני..
אני כיתה ח',
והוא?
כיתה י'א..
מה לעשת?! לוותר.. ?
מי שלא רוצה להגיב לי פה יכולה באיסי.. 217059835
אוך.. עזבו. :| סתם פריקה מעצבנת ומטומטמת.





