מתבוננת בתקרה,
והדמעות זולגות,
שוטפות את גופי..
כל אחת ואחת מהן שורפת,
הורגת, פוצעת את נשמתי..
אבל רק הן מחזקות אותי..
הכל עצוב וכואב מסביב,
הבדידות לא עוזבת אותי..
קשה לי בלעדיך, אהובי..
כל יום שעובר,
חושבת רק עליך, ורוצה אותך כאן לידי..
מקווה שיבוא יום,
ואתה תגיע אליי..
תגיע, ותאמר שאותי אתה אוהב..
ושעליי תמיד אתה חושב..
וכך אני יתחיל איתך דרך חדשה,
את דרך האהבה..
ולמרות שעכשיו אני בוכה,
בודדה, ועצובה בלעדיך..
עדיין יש בי תקווה,
שאנחנו נהיה יחד..
ושהאהבה? תנצח ((: ..





