סיפור חדש, מבוסס על מקרה אמיתי. טוב, חוץ מהשמות.. (:
תהנו!
---------
זה היה מזמן. הרבה אחרי שהכרנו וקצת לפני הדרך המאוד מוזרה שלך להגיד לי שנמאס לך לחכות לי ולהכחיש את הרגשות שלך.
הרבה אחרי שדרכת עליי בטעות כשרק נפגשנו ושהייתי בשוק כשסיפרת לי שאתה בן 18, אני מצידי פחדתי שתראה בי תינוקת..לכן הגדלתי את עצמי בשנה - מ13 ל14, וקצת לפניי הנשיקה הראשונה שלנו בתור זוג, ובזמן בינוני אחרי שאתה והיא נפרדתם. הייתי בשוק אז, כשישבנו על הדשא וצחקנו על הברווזים ששחו להם בשלווה באגם המלאכותי בפארק הירקון. שכבת ליידי, נשמת עמוקות ולפתע אמרת "את יודעת, נפרדנו." חיוך קטן התפרש על פניך, היה לי ברור שזה חיוך ציני לחלוטין. הרי שבועיים אח"כ נאור סיפר לי שהתבכיינת לו על געגועים.
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות; הרי מצד אחד הייתי מאושרת, כמובן! אולי סוף סוף יש לי סיכוי, אחרי שנה של ציפייה לך, שנה שבתחילתה היינו בסה"כ חברים הכי טובים פלוס.. גם התנשקנו מפעם לפעם, רק לא לייד אנשים ותמיד לפניי שנפרדנו, שבדיוק כשהתחילה שנת הלימודים נודע לי שפתאום יש לך חברה, חברה שלא הרסה את החברות הנצחית ביננו.. סתם חברה שהקנאה נוזלת ממנה כמו מים, בחיי. אני אפילו זוכרת שהיא קנאה בעובדה שאני מכירה אותך יותר טוב ממנה, ושהקשר ביננו היה יותר טוב ממה שהקשר שלהם יהיה אי-פעם. אוף, היא הייתה נורא נחמדה אליי בהתחלה.. חבל, חבל שגיליתי שעל זה אתם מדברים. בעצם, לפעמים גם הרגשתי כמו קוץ בתחת, באמת. חוץ מזה, אתה היית היחיד שהתנגד לכך שנפרדתם בגללי.. תמיד אמרת שזה בגלל שאתם לא מתחברים, או שבגלל שהיא לא אהבה אותך יותר.. אבל היא כן! עובדה שהיא התקשרה אליך שבוע אח"כ, כשהיית אצלי.. וביקשה ממך הזדמנות שניה.
בכיתי באותו רגע, כי ידעתי שכשהיא תדע שאתה אצלי.. היא תשנא את שנינו לנצח. וכך באמת קרה. בכלל לא עניין אותה שהיית אצלי רק בתור חבר הכי טוב.. כי זה מה שהיית בשבילי אז; חבר טוב, מעין אח גדול שלא היה לי מעולם ושתמיד רציתי. איך יכולתי לדעת שבמשך כל שבעת החודשים שהייתם ביחד.. הכחשתי שאהבתי אותך?
מהצד השני הייתי עצובה; כי אהבת אותה. ידעתי שאהבת אותה בכל ליבך. בטח היית נורא עצוב כשהיא עזבה אותך.. כאב לי לראות אותך ככה. כאב לי גם לראות אותך עצוב כשהיא אמרה לך שהיא לא רוצה שתדבר איתי, ועדיין המשכת לדבר איתי.. כי אם יש משהו חזק יותר מאהבה, זו חברות אמיתית.
עדיין, שקלתי המון פעמים את האפשרות לנתק איתך את הקשר וכך להשכין שלום ביניכם. אבל לא עשיתי את זה.. פחדתי לאבד את החבר הכי טוב שלי, וידעתי שאתה לא תיתן לי לעשות את זה.
נפרדתם בפסח, והסיפור החל שוב מחדש חודש או חודשיים אח"כ - בשבועות. בדיוק כמו בפעם הקודמת, רק שהפעם לא היינו בעזריאלי ולא חשבנו ללכת למפגש כלשהו. רק אתה ואני.
אז היית כבר בן 19, אני הייתי בת 14. כמובן שאתה חשבת שאני בת 15..
ומה שקרה מאז.. זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אני יודעת, התחלה צולעת. בפרק הבא זה יסופר כמו סיפור ולא מנקודת מבט של אף אחד.. מהנקודה בה הפסקתי ולא מההתחלה.. זה היה סתם רקע\מבוא\וואטאבר.
מקווה שאהבתם.... 😊
וואי נשמע מעניין [:
וזה יפה רצח ! אהבתי 😊
תמשיכי מאמי,
ושבוע טווב 😊
תודה (:
וואי.. חשבתי שכבר לא יגיבו ושזה לא משהו..
חחח נראלך ?!
פשוט אנשים עצלנים 😛
ואין בעד מה מאמיי 😊
אהבתיי..
תמשיכיייי
בריי כהן 😊
