הייתה פעם אישה שישבה בכיכר השוק. כל מי שנקלע לבעיה היה בא ויושב מולה, מספר לה מה הבעיה שלו, היא הייתה חושבת ומהרהרת קצת, הופכת והופכת, ובתמורה מספרת לו סיפור.
את הסיפור הזה היה אותו אדם מגלגל בראשו עד שפתרון בעייתו שלו היה צץ ועולה לנגד עיניו.
יום אחד באה וישבה מולה אישה צעירה כבת שלושים. "הבעיה שלי היא" אמרה "שאני לא מתאימה לשום דבר. ניסיתי המון עבודות. לא התאמתי לאף עבודה. גרתי בהמון מקומות. לא התאמתי לשום מקום באמת. יצאתי עם הרבה בחורים - אף פעם לא הרגשתי שאני מתאימה."
מספרת הסיפורים ענתה מיד "במקרה שלך אני לא צריכה אפילו לחשוב כי גם אני פעם הייתי במצבך, אבל לא היה לי את מי לשאול ולכן יצאתי לחפש את התשובה לבד. עברתי ערים וכפרים, גאיות ונחלים, כרמים ובוסתנים ויום אחד,
אני מוצאת את עצמי הולכת בדרך. שדות מימין, שדות מלוא העין משמאל וחוץ מזה - כלום.
אחרי הליכה של כמה שעות ראיתי מעבר לשיפול הגבעה חומה הניצבת בשולי הדרך. מרחוק יכולתי לראות עליה כתמים צבעוניים - חלקם גבוה על החומה, חלקם נמוך וחלקם מפוזרים להם ככה באמצע. התקרבתי במהירות ועמדתי מול החומה. אז ראיתי שאותם כתמים צבעוניים היו מטרות, כאלה שיורים בהן חיצים. בליבה של כל מטרה היה נעוץ בבטחון - חץ. מי יכול היה לעשות עבודה כל כך מדוייקת? שאלתי את עצמי. אבל לא היה שם את מי לשאול אז המשכתי ללכת. מעבר לראש הגבעה עמד בית קטן ובחצר עמדה רכונה מעל ערוגה בחורה צעירה ממני בהרבה. ניגשתי אליה ושאלתי אותה - את במקרה יודעת מי ירה את החיצים למטרות שעל החומה במורד הדרך? היא התרוממה וענתה בביישנות - אני. אבל איך זה יכול להיות, הקשיתי, את כל כך צעירה!
האמת היא, ענתה הצעירה, שקודם יריתי את החיצים ואחר כך ציירתי את המטרות.""מזה למדתי הרבה" אמרה המספרת לאישה המוטרדת שישבה מולה.
"למדתי שקודם כל אני צריכה למצוא מה מתאים לי, לא למה אני מתאימה.
מצאתי מה מתאים לי וסביב זה בניתי את חיי."
זה מלא מוסר השכל אהבתיי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
וואי , אהבתי ת'רעיון .
גרם לי לחשוב מה אני עושה ..
אווי יפה..
אהבתיי...
חומר למחשבה.חח
יפה אהבתי....
מוסר טוב למחשבה
כל כך יפה ומיוחד (: תודה שהבאת מאמוש
