האמנת בחיים, בבריאות..בניסים..
האופטימיות שלך הייתה כזה דבר מקסים..
נאחזת באמונה בכל הכוח..
הלכת עם הלב ולא עם המוח..
במשך חודשים, נלחמת באמת שבה כולם האמינו..
את ניצוץ התקווה בעינייך כולנו ראינו..
מעריצה אותך, האמת ובתמים..
אוהבת אותך יותר ויותר ככל שעוברים הימים..
אך עכשיו אחרי כל הזמן שעבר..
מול עיניי כולנו אתה פשוט נשבר...
"חודש חודשיים, זה כל מה שנשאר..
לא עוד הרבה, זה כבר נגמר.."
לא רוצה להאמין שמה שאתה אומר נכון..
והדמעות זולגות וזולגות, זה חונק לי בגרון..
כנראה שאפילו החזק שבאדם, בסוף מוותר..
וכל מה שנותר לי לבקש זה שאיתי עוד זמן רב תישאר. . .
😢





