לאמא שלי הייתה רק עין אחת,
שנאתי אותה- היא הייתה מבוכה גדולה עבורי...
היא בישלה עבור תלמידים ומורים בכדי לתמוך במשפחה כלכלית.
היה יום אחד, במהלך בית הספר, שבו אמא שלי באה לבקר אותי
הייתי כל כל מובך... איך היא עשתה לי את זה?
התעלמתי ממנה, זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם.
יום למחרת, אחד מחברי הכיתה צחק: "חחח, לאמא שלך יש רק עין אחת!"
רציתי לקבור את עצמי- רציתי גם שאמא שלי תיעלם...
כאשר באתי הביתה התעמתתי עימה ואמרתי :
" את כנראה רוצה שאני אהפוך לבדיחה...למה שלא תמותי וזהו? "
אמא שלי לא הגיבה.
לא עצרתי לשנייה לחשוב על מה שאמרתי- הייתי מלא זעם
הייתי עיוור לרגשות שלה...
כל מה שרציתי זה לצאת מהבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה.
אז למדתי מאוד קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור
הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי.
יום אחד, אמא שלי באה לבקר אותי...
היא לא ראתה אותי שנים ולא פגשה כלל את הנכדים שלה,
היא עמדה ליד הדלת והילדים שלי צחקו עליה, אני צעקתי עליה על כך שהיא הגיעה ללא הזמנה.
צרחתי עליה: " איך את מעיזה לבוא לבית שלי ולהפחיד את הילדים?
לכי מכאן! עכשיו!
לנוכח מה שאמרתי, אמא שלי הגיבה : "אוי, אני מצטערת, אני בטח קיבלתי כתובת שגוייה" - אמרה ונעלמה...
אחרי תקופה הגיע לביתי בסינגפור מכתב בנוגע לנשף מחזור.
אז שיקרתי לאישתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים.
אחרי הנשף, הלכתי לבית של אמא שלי, מתוך סקרנות
השכנה אמרה לי שהיא מתה...
לא הזלתי ולו דמעה!
נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה
"בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן...
אני מצטערת שהגעתי לסינגפור והפחדתי את הילדים
שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף
אך כנראה שלא אוכל לראותך
אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה מתמדת
תבין... כשהיית קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ואיבדת עין אחת,
בתור אמא, לא יכולתי לסבול את המחשבה שתצטרך לגדול עם עין אחת, לכן...
נתתי לך אחת משלי!
כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול לראות עולם שלם, במקומי, בעין זו...
עם הרבה אהבה,
אמא שלך..."
לא ראיתי עצובבבב ומהמםם
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מכירה את זהה..
אבל כל פעם שאני קוראת את זה
אני יותר ויותר עצובהה..
איך בן אדם בכלל ליהיות רע לאמא שלו!?!?
יואוווו זה אחד הקטעים היותר עצובים שקראתי 😢
מכירה את זה,
אבל זה עוד אחד מהסיפורים הצפויים שבהם בסוף האבא\אמא מתים ואז הילד שלהם מגלה שהם עשו ככה וככה בשבילהם וזה הסוף ותמיד יש את הרגשות אשמה האלה ...
למשל היה סיפור על צעיר אחד עם אבא עשיר שלקראת סיום הלימודים במכללה הוא ציפה שאבא שלו יביא לו ב.מ.וו והוא בא הבייתה ואבא שלו הביא לו ספר תנ"ך
אז הוא כועס ועוזב את הבית כי כביכול הוא תופס מאבא שלו קמצן ולא מדבר איתו 25 שנה.
פתאום מודיעים לו שאבא שלו מת, הוא בא לשבעה ואמא שלו הביאה לו את הספר תנ"ך והוא פתח אותו ופתאום נפלו משם מפתחות לב.מ.וו
נכון עצוב?
ככה כל הסיפורים.
