בנוש מה קורה מותק?" שאלתי והבאתי לו חיבוק חזק.
"חחח את מסטולה?" שאל.
"חחחחחחחחח קצת" אמרתי ולא הפסקתי לצחוק.
"טיפשה קטנה" אמר והביא לי נשיקה בלחי "טוב אני כבר בא" אמר ונעלם עם כל האנשים.
לפתע הרגשתי מישהו נצמד אליי מאחורה תוך כדי ריקוד.
"כבר חזרת?" שאלתי והמשכתי לרקוד.
"מה?" שאל אותו אחד.
הסתובבתי לראות מי זה....
"אתהההההה?" שאלתי מופתעת.
פרק 70-
"תומר מה אתה עושה פה?" שאלתי וקפצתי עליו.
"התגעגעתי" צחק "רגע אבל מי חשבת שאני?" שאל.
"אה סתם ידיד שלי שפה, הוא אמר שהוא כבר חוזר ולא הבנתי" חייכתי.
"טוב אפשר להגיד לך שלום כמו שצריך?" שאל.
"ברור" אמרתי והבאתי לו נשיקה.
"התגעגעתי טלטול" אמר.
"גם אני תום-תום" צחקתי וחיבקתי אותו חזק "אבל רגע, אני לא מבינה מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"בואי ניצא מפה אני יספר לך" אמר והתקדמתי אחריו לחוף.
"יש היום למאיה יומולדת נכון? אז יוני רצה לעשות לה הפתעה, ואני גם רציתי לראות אותך, אז היום שהיינו בתחנה, חיכינו להסעה שלנו, שהייתה שעה אחריי" אמר.
"יא אני לא מאמינה תומר,איזה כיייף" אמרתי ונישקתי אותו.
"התגעגעתי יפה שלי" חייך.
"גם אני" חייכתי "איזה מלון אתם ולכמה ימים?" המשכתי.
"מוריה, ונחזור שני, ואתם?" שאל.
"חחחח מוריה?!?" אמרתי בשוק.
"כן למה?" שאל.
"חחחח לא סתם ידיד שלי גם שם, אנחנו ברויאל-ביץ" אמרתי.
"מי זה הידיד הזה?" שאל.
"סתם אחד שלמד איתי פעם" אמרתי.
"אההה הבנתי" אמר.
"טוב בוא לרקוד" אמרתי וחזרנו לרחבה.
המשכנו לרקוד שם ופתאום ראיתי את בן בא ממול ומתחיל לרקוד איתי גם.
"טל תתרחקי ממנו" אמר לי תומר בשקט מאחורה ומשך אותי אליו, אבל בן המשיך להתקרב.
"תגיד מה יש לך?" שאל תומר את בן בעצבים.
"מה יש לי?" שאל בן.
"היא איתי אתה לא רואה?" אמר לו.
"מה אתה חבר שלה או משהו?" שאל.
"כן, בעיות?" ענה.
"אהה טל, זה הוא?" שאל.
"כן" עניתי.
"אהה טוב סליחה אחי לא ידעתי, ביי" אמר מביט בי, הסתובב ונעלם עם כל האנשים.
"את מכירה אותו?" שאל תומר.
"כן זה הידיד שלי" אמרתי.
"הוא לא נראה כמו ידיד שלך" אמר.
"חלאס תומר" אמרתי.
"טוב בסדר" ענה.
המשכנו לרקוד עוד ואז תומר הלך קצת לחברים שלו.
"טלל ההופעה מתחילה" רצה אליי לירז.
"ייש איזה כייף" אמרתי מאושרת.
הלהקה עלתה על הבמה, וברקע התחיל שיר מוכר...
"אני מתה על השיר הזה" צעקתי.
"גם אני" אמר לפתע בן שצץ מאחוריי.
התחלנו לשיר את המילים ולקפץ ואז השיר נגמר והתחיל חדש..
פתאום הרגשתי ידיים עוטפות אותי מאחורה.
"בואי" לחש.
בלי לשאול יותר מידי שאלות הלכתי אחרי בן, שלקח אותי דיי רחוק בחוף, רחוק מכולם...
התיישבנו על החול, אחד לידי השני ושתקנו.
"את יודעת..יש בך משהו כזה..." אמר לפתע.
"וואלה?" צחקתי.
"נו באמת טל...את..את מיוחדת" אמר והתקרב אליי עוד.
"בן...יש לי חבר" אמרתי.
"אני יודע" ענה.
"והוא פה" המשכתי.
"אני יודע" אמר.
"ואני אוהבת אותו" אמרתי.
"לזה אני לא מאמין" אמר ושם את ידו על כתפי.
"לא באמת בן, אני לא רוצה לעשות משהו שאני יצער עליו" אמרתי.
"למה שתצטערי? את לא רוצה אותי?" שאל והבט בי בעיניים האלה שלו שהמיסו את כולי...
הוא החל להתקרב אליי עוד, וממש לפני ששפתיו נגעו בשלי, התרחקתי...
"בן דיי" אמרתי וקמתי מהחול.
"אבל למה? אל תגידי לי שאת לא רוצה את זה" אמר.
שתקתי לרגע ועניתי "לא, אני אוהבת את תומר" אמרתי והחזרתי חזרה, והוא נשאר שם.
התחלתי לחפש את תומר וראיתי אותו יושב על אחד הסלעים, מסטול מת.
"חייייייים" צעק ונישק אותי.
"מאמי שלי" חייכתי אליו והבאתי לו נשיקה.
"איפה את? לא מצאתי אותך" אמר בפצוף עצוב.
"סתם הייתי בסיבוב" אמרתי.
"אהה" אמר "טלטל אני עייף" המשיך.
"אז תלך למלון" עניתי.
"לא רוצה, אני רוצה להישאר איתך" חייך.
"חמוד שלי" צחקתי וחיבקתי אותו.
"בואי נילך לסיבוב" אמר.
"בוא" חייכתי והתחלנו ללכת בחוף.
"בואי כאן" אמר והתיישבנו בערך באזור בו אני ובן ישבנו...
"הנה ערסל" צעק מאושר.
"חחח איזה אושר" צחקתי.
"בואי בואי, ניזכר בטורקיה קצת" חייך.
"יאא נכון באותו ערב...שבאותו יום שניהיו ביחד" אמרתי.
"היום הכי מאושר בעולם" אמר.
"גם בשבילי" חייכתי.