😊...
איזה יפה!.. 😊... המשך..
😊.. תודה..
די נו אני בשיא המתח!
כל שנייה ננכנסת לבדוק אם יש המשך.
אנללא כזאאת בדרך כלל, יאלללללה .
וואו , ישבתי כמה שעות טובות וקראתי את כל הסיפור ~
וואו הוא מדהים [:
=-2תאל!ש-=- פורסם ב 24/06/2007
די נו אני בשיא המתח!
כל שנייה ננכנסת לבדוק אם יש המשך.
אנללא כזאאת בדרך כלל, יאלללללה .
כן אה?
גם אני כל רגע נכנסת..
יאלה המשך!!!
תודה מתוקות
מחר אני יפרסם המשך
אוהבת אותכם, לילה טוב =)
היי עוד 6 ימים ילדה משומשו שנתיים באתר!!!
חחח אין לי מושג למה שמתי לב לזה..
מאמי אני במתחחחח
מתי את שולחת המשך ?
ואם את יכולה תישלחי המשך ארוךךך פליזזזז 😛
א ו ה ב ת נטיי : ]
ה מ ש ך ? ? ?
מאמי אני במתחחחחח
אני כל שעה נכנסת לבדוק אם יש המשך . . .
תמשיכי . . .
א ו ה ב ת נטיי : ]
QUOTE (נטיי123 @ 25/06/2007) מאמי אני במתחחחח
מתי את שולחת המשך ?
ואם את יכולה תישלחי המשך ארוךךך פליזזזז 😛
א ו ה ב ת נטיי : ]
YES YES!!
המשיכי נא.
ושיהייה ארוך
...כאורך הגלותתתתתתת
משהו נדפק איתי..
😛
XD
נוייקי 😊
QUOTE (דנייאלי @ 25/06/2007) המשששששששששששך
:]
מהפרק הקודם-
התלחתי להתקדם לעבר הכניסה, והגעתי אל עצי הדקל הגבוהים שעמדו ממש לפני שביל היציאה, ולידם מספר ספסלים.
אהבתי להיות שם, תמיד היה שם רגוע ודיי רחוק מכולם.
לפתע קול מעצבן נשמע באוזניי, קול שהגיע מבין אחורי אחד העצים.
"נו תומר" אמר הקול בצורה צווחנית מתמיד, שנאתי אותו כל כך.
ואז קולו של צחוק הדהדו באוזניי, אך את משמע קול הצחוק אהבתי, צחוק כזה שלו ומתוק.
המשכתי להתקדם, מקשיבה לכל מילה שנשמעה יותר ויותר חזקה מצעד לצעד.
פרק 129-
רגליי רעדו, בטני כאבה, ידעתי ליד מי אני הולכת לעבור, ידעתי שזה יכאב, ידעתי שזה רק ישבור אותי יותר.
וכמו שחשבתי, אל מאחריי אחד העצים הגדולים, נוכחתי לראות את תומר, ולידו אורטל, מתחבקים, מדברים וצוחקים בהנאה.
עיניי התמלאו ביותר דמעות משהיו מקודם, כל כך התעצבנתי.
המשכתי ללכת, הפעם קצת יותר מהר, לא הבטתי עוד עליהם, אבל הם הבחינו בי, שמתי לב.
קול הבכי לא איחר להגיע, והדמעות כבר שטפו את כולי, בחיים שלי לא הרגשתי רע יותר מבאותו רגע.
"טל?" שמעתי לפתע את קולו של תומר.
'מה הוא רוצה, מה הוא רוצה ממני' חשבתי לעצמי, והתחלתי לרוץ במהירות, לא רציתי שיגיע אליי ויראה אותי ככה, ועוד בגללו.
"טל תחכי" שמעתי אותו צועק.
למזלי לרוץ מהר ידעתי, ותוך מספר שניות כבר הגעתי אל מחוץ לחוף. לחנייה חשוכה, איש לא היה שם. אבל תמיד היה מסוכן ללכת שם לבד.
הסתכלתי אחרונית וראיתי שאיבדתי כבר את תומר. באמת כל כך לא רציתי לראות אותו באותו הרגע, אחרי כל השקרים, כל השקרים שהיו במשך חצי שנה.
התחלתי ללכת באיטיות, הולכת אפילו לא יודעת לאן. הרי מפה לבית שלי אי אפשר להגיע ברגל, זה רחוק ומסוכן.
חשבתי לתפוס מונית, אבל גם בשביל להגיע לכביש שבו יש את המוניות צריך ללכת ברגל. אבל לא הייתה לי ברירה. לחזור אחרונית לא הייתי מוכנה.
המשכתי ללכת, לפתע, שמעתי קול מאחוריי, קול שכל כך הבהיל אותי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי מסתובבת, מבחינה בתומר עומד שם, מתנשף.
"טל? מה יש לך? למה את בוכה?" שאל מתקרב אליי עוד.
"תומר תתרחק ממני, תתרחק ואל תתקרב אליי בחיים" צעקתי מנגבת את פניי מהדמעות.
"אני לא עוזב אותך טל תראי איך את, מה קרה? עשו לך משהו?" שאל.
"אם עשו לי משהו? אתה לא מתבייש תומר? אתה לא מתבייש ככה לשחק איתי? נמאס לי אתה לא מבין נמאס לי מהכול, אני מצטערת על הרגע שהכרתי אותך אני נשבעת לך" צעקתי, ראיתי שהוא נעלב, אבל לא היה אכפת לי.
"את מצטערת שהכרת אותי? אין בעייה טל" אמר.
"אין בעייה תומר, עכשיו תעזוב אותי, תעזוב אותי ותצא לי מהחיים" אמרתי מתייפכת מבכי וכאב, לא היו בי עוד כוחות, הרגשתי שאני עומדת להתמוטט מולו, אבל לא רציתי. רציתי להישאר חזקה עד כמה שיכולתי.
"אני יצא מהחיים שלך, אבל רק אחרי שאת תירגעי ולא תסתובבתי כאן לבד" אמר "כי עם כל הכבוד לכמה שאת פוגעת בי עכשיו ואני אפילו לא מבין למה, אני לא משאיר אותך ככה" המשיך.
"אתה לא מבין למה? אתה לא מבין? אני זאת שלא מבינה מה עשיתי לך, למה אתה מתנהג אליי ככה, למה אתה עושה לי את זה? אם לא רצית אותי היית יכול להגיד ולא לפגוע בי ולצחוק עליי עם כולם כל הזמן הזה, אז לא תודה אני באמת לא צריכה את העזרה שלך" אמרתי בנשימה אחת, והסתובבתי מתחילה להתקדם במהירות.
"לא טל תחכי" אמר והחזיק את ידי "את לא תגידי את הדברים האלה ותברחי" המשיך.
"מי בורח ממך? מי? אני רק לא רוצה לראות תפרצוף שלך יותר, אתה לא עשית לי כלום חוץ מלפגוע בי בזמן האחרון אתה שם לב? ועכשיו מסתבר שזה היה כל הזמן" אמרתי ולרגע לא הצלחתי לנשום. הדמעות כבר חנקו אותי, ונותרתי ללא אוויר.
"את בסדר?" שאל שראה שניהיתה חיוורת.
"אני בסדר, תעזוב אותי, רק תעזוב" אמרתי משחררת את ידי ממנו, כול גופי רעד, כאב, אבל הלב, הלב כבר נשבר.
"בואי איתי" אמר ומשך אותי איתו.
"תעזוב אותי אתה לא מבין" צרחתי.
"תשתקי טל כמה את צועקת?" צרח.
"בא לי תעזוב אותי כבר" אמרתי בקול בוכה. אם מישהו היה רואה, כבר היה חושב שאונסים אותי כרגע.
"טוב אם לא באה מרצון תבואי בכוח" אמר והעלה אותי על כתפיו.
הוא החזיר אותי לכיוון החוף, תחילה התנגדתי, אך כבר לא היה לי את הכוח, הרגשתי שבאמת הגוף שלי מתפרק.
הגענו לאחד הספסלים, ולידו ברזייה. הוא הוריד אותי עליו, והתיישב ליד.
הוא לקח קצת מים בידיו מהברזייה, וליטף את פניי, שוטף אותם מהכול.
"תעזוב אותי תומר" אמרתי מעיפה את ידיו ממני וממשיכה לבכות, זה היה פשוט חזק ממני.
"מה קרה לך? תסבירי לי מה קרה לך. מה יש לך שאת ככה בוכה ומאשימה אותי בהכול? הרי זאת את שהמשכת הלאה, את שחברה של עידן, את שלא סיפרת לי כלום, את ששברת לי את הלב, את הכול את" אמר וראיתי במבטו שגם הוא עומד לבכות.
"תומר אתה צחקת עליי, אתה צחקת עליי כל הזמן הזה, ואני תמימה האמנתי לכל מה שאמרת, לכל המילים שלך, להכול, האמנתי שנשמור על קשר, האמנתי שאתה אוהב אתי, האמנתי בך, ואתה צחקת עליי ועשית אותי מטומטמת" אמרתי וקמתי מהספסל.
"את לא זזה מפה" אמר מושך אותי בידי.
"תשחרר ממני דיי" צעקתי והתחלתי לרוץ לכיוון החול, ונפלתי.
"עכשיו את לא זזה מפה, עד שלא תסבירי לי הכול" אמר והחזיק את ידי והתיישב על בטני.
"דיי תומר דיי" בכיתי.
"דיי את טל, תגידי לי מתי צחקתי עלייך? מתי שיקרתי עלייך? מתי טל מתי? אני אהבתי אותך כמו מטורףףףףף" צעק.
"מתי? כל הזמן ההזה שבגדת בי, ואני כמו מטומטמת האמנתי לך, ושהיית עם אורטל ואלוהים יודע עוד עם מי.
ושאמרת שאתה לא בנוי לקשר ותוך כדי היית איתי, והכול, כל החצי שנה ששיקרת לי בפרצוף " אמרתי, ולפתע הרגשתי משוחררת, אחרי שהוצאתי מפי את כל מה שסיפרו לי.
"מזה השטויות האלה?" אמר לפתע.
"שטויות? תומר דיי דיי, אנחנו כבר לא ביחד, כבר לא אכפת לך אני יודעת, אז רק תגיד את האמת, אני מתחננת שתגיד לי את האמת...אתה בגדת בי כל הזמן הזה, זה נכון?" שאלתי, חוששת, כל כך...
"טל אני בחיים שלי לא בגדתי בך! עד היום רק שתיהי בעניין. מאיפה הבאת את השטויות האלה?" אמר, ובמבטו ראיתי שהוא רציני.
"דקלה" מלמלתי.
"דקלה? הבת זונה הזאת? לה את מאמינה? היא כלבה את לא רצינית שלה את מקשיבה ולא לי" אמר.
"אני כבר לא יודעת למה להאמין תומר, השיר הזה ששרת לי פתאום, אורטל, הכול, זה יותר מידי בשבילי, אני לפעמים באמת לא מבינה למה נכנסתי לזה, למה נכנסתי לכל הקשר המחורבן הזה" אמרתי מנסה להשתחרר.
"אני מצטער שגרמתי לך לכל זה, אבל את מטומטמת, את מטומטמת שאת מקשיבה לכל הדברים האלה טל, כי זה מה שגורם לך להרגיש ככה. ורק שתדעי, שאני סובל בדיוק כמוך ואפילו יותר, וכל הקשר המחורבן הזה כמו שאת אומרת? כל הקשר הזה שאת לא יודעת כמה אני סובל ממנו, למרות הכול, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים" אמר.
הסתכלתי על עיניו, לא ידעתי מה להגיד. הרי גם בשבילי זה היה התקופה הכי טובה בחיים להיות איתו. אבל כל כך סבלתי, כל כך כאב לי, ולא ידעתי כבר למי להאמין.
"טל..את מאמינה לי נכון?" שאל.
"מאמינה למה?" שאלתי.
"לזה שזה לא נכון מה שדקלה אמרה לך. תביני אלה ילדות קנאיות חסרות חיים שכל מה שעושות בחיים שלהם זה רק לסכסך. דקלה חברה של אורטל, מה את מצפה שהיא תעשה? היא רוצה לעזור לה, אבל אל תדאגי אני ידאג שהיא תקבל כל מה מגיע לה. אבל תקשיבי לי, אני לא בגדתי בך בחיים, היחידה שהייתי איתה באמצע הקשר שלנו זה שירן ואת יודעת הכול עלייה! אז בבקשה תאמיני לי, אין לי סיבה לשקר לך, הרי זה נגמר, אז למה שאני סתם יגיד?" אמר ודמעה זלגה מעיניו.
"אני כבר לא יודעת תומר, לא יודעת" אמרתי חסרת כוחות.
"יוווואו תאמיני לי תאמינייייייי, מה את מאמינה לה ולא לי? כן? טל אל תיהי מטומטמת תפסיקי את יודעת שהיא משקרת, אני בחיים לא הייתי בוגד בך בחיים אני אוהב אותך את לא מבינהההההה?" צעק.
"אתה מה?" שאלתי בשוק.
"אני אוהב אותך אוהב, דיי אין לי כוח להצגות האלה. טל את גומרת אותי, את משגעת אותי, את מטריפה אותי, אני אוהב אותך מאוהב בך ואת לא מבינה את זה, בחיים שלי לא הייתי ככה בחיים, אני רואה אותך ואת עידן ואני משתגע! מה את חושבת שאני מרגיש משהו לאורטל הזאת? ממש לא! היא כלום היא סתם! היא ניסיון לנחם אותי על כל מה שאני עובר, אבל זה כל כך לא מצליח" אמר הכול בנשימה אחת, ושחרר לאט את ידי.
"את יודעת מה? אני מצטער, אני מצטער שאני מבזבז את הזמן שלי על להסביר לך דברים שאת כנראה בחיים לא תביני. כנראה שאת לא אהבת אותי כמו שאני אוהב אותך, אחרת היית מאמינה לי, היית מאמינה למה שאני אומר לך! אני נשבר טל אני נשבר, אני לא מסוגל כבר. כנראה שהשיר הזה באמת היה נכון, את פשוט כבר לא רוצה, ונראה לי שאף פעם לא רצית כמוני" המשיך וקם ממני באיטיות.
"תומר" מלמלתי.
"מה טל מה? מה תגידי עכשיו? שאת שוב לא מאמינה? שאת שוב חושבת ששיקרתי לך? דיי כמה אני יכול להיפגע. את באמת חשבת שאני יעשה לך את זה? מה את לא מכירה אותי? את לא רואה שאני נשבר כאן? את לא רואה שאני מסתכל עלייך אני פשוט מת לחבק אותך, לחבק אותך כמו פעם, את לא קולטת?" אמר והסתובב לצד השני.
קמתי במהירות מהמקום, שוב סחרחורת תקפה אותי, אבל זה באמת לא הפריע כבר.
"תומר תחכה" אמרתי תופסת את ידו.
"מה טל, מה?" שאל, ראיתי כבר שכמה דמעות זולגות על לחייו.
ידעתי שהוא צודק, ידעתי כל הזמן, אבל הרשתי לעצמי להאמין לה, כל כך רציתי להתפרץ עליו, ופשוט אימצתי את השטויות של דקלה.
"אני מצטערת" לחשתי.
"על מה?" שאל.
"על זה שהאמנתי לה, על זה שאני פוגעת בך, אבל תבין שגם לי זה כואב, גם לי זה קשה, אל תגיד שטויות, אל תגיד שלא אהבתי אותך, אתה ידעת שאתה היית בשבילי הכול" אמרתי.
"ידעתי..." מלמל.
"תומר, אני לא אוהבת את עידן, מה אתה חושב שאני ישכח אותך כל כך מהר? אני מרגישה אליו דברים באמת שכן, וכייף לי איתו הכול, אבל אני לא שכחתי אותך, אני אוהבת אותך תומר, אני אוהבת ותמיד יאהב. אז אל תגיד לי עכשיו שאני לא אהבתי אותך, כי אתה יודע שזה לא נכון" אמרתי ושחררתי את ידו.
"אבל עזוב, כנראה שזה באמת לא היה צריך לקרות הכול, כל הקשר הזה, אולי כדאי שננתק אותו לגמריי. זה פשוט לא הולך יותר. אנחנו סתם מכאיבים אחד לשני, וזה מיותר" אמרתי בקול רועד.
פניי כבר התייבשו מדמעות, אך ידעתי שזה לא הדבר הנכון לעשות.
וואוו זה ארווך . . .
יאלללה תגיבווווווווווווווווווווו מללללללא =]
אתר האהבה הישראלי