דדדי זה כלל כךך יפה,
איין את אחת המוכשררות !
החלטטתתי שוב, אני רוצה את תוממממממר .
חחחחחחחחחחח כולי בהחלטטות פפה P:
יאללה תמשיככי בובבי,
אאאוהבת (:
כ"כ יפה שפשוט בא למות D:
שימי עוד פרק, בחייאת
אוהפת 3>
ואוו ואוו ואווווווווווווווווווווו
המשך ..
תומרתומרתומרתומרתומרתומרתומרתומרתומר !
נווו מה ייה את לא עומדת בקצב או מה?
יאללה..
המשך!!!
אל תשאירי אותנו ככה סקרנים...
יאואואואו מאמי אני במתחחחחחחחחחחחחחח
מתי את שולחת המשך ?
א ו ה ב ת נטיי : ]
אהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהה
מתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתחחח...
איזה פרק מהמם!!! 😊
ומווותח..
אהאההה המששששששששששששך..
אני חייבתתת
אוהבת 3>
ואאאאו כמה תגובות יפות איזה כיייייייף לחזור ולראות את כולללן 😊
מצטערת על הייבוווש אבל נסעתי לרגל סיום הלימודיים =]
אז יאלללה נפנקק אותכככככם =]
מהפרק הקודם-
"אני רוצה שיר אני רוצה שיר" שמעתי את תומר צועק לפתע.
"טוב אז רגע סליחה שאני עוצר את המוזיקה" אמר גל במיקרופון.
"נו מההה" נשמעו קריאות מכולם.
"סליחה סליחה אני רק רוצה לשיר שיר" אמר תומר.
"אם אתה שר זה בסדר" צעקה אחת הבנות.
"כפרה עלייך" חייך לעברה "אז ככה, אני רוצה לשיר שיר, שיר מלא אהבה" המשיך.
המשכתי להביט בו, מעניין איזה שיר הוא ישיר.
פרק 128-
הוא נעמד על הסלע הגדול ליד המגבר.
כולם הביטו בו, גם אורטל מהצד, המנגינה החלה להתנגן, שיר מוכר...
"בוקר בא הכל נראה שונה
עוד מריבה ואת אומרת ש...
אני הורס אז למה את בוכה
אני הולך ופתאום את שמחה
זה התחיל טוב ופתאום נגמר
את אומרת שנמאס לך מאותו דבר
אני אותו דבר כמוך נמצא כל יום עמוק בבוץ
ואם צריך לדחוף אז תאמיני שאני תמיד יהיה עד הסוף
מנסה למשוך עד שיהיה טוב
אולי לא בזמן הקרוב אבל אני בטוח שיום יבוא וניתן לאהוב
ואני הולך הלילה לא נשאר לדעת מה קרה
תגידי איך זה שהכל פתאום נגמר בחזרה
ואני הולך הלילה לא נשאר לדעת מה קרה
תגידי איך זה שהכל פתאום נגמר בחזרה
והכל בכחול פתאום מעליי
עף רחוק לא יכול להגיע אלייך
אז לא יכול להגיע אליך ולא בטוח שרוצה
עכשיו זה כבר לא משנה
היה טוב ויפה עד שהפנית לי את הגב
התחלת לקחת כמובן מאליו
את האהבה שלי אל תבכי יפה שלי
את לא באמת אהבת
רצית אושר לא נגמר אה?
שוקולד בוואריה
שתי דקות עם ילד טוב בווילה בקיסריה
אז הבדיחה היא עליי
את רצית שתי דקות אני נתתי את חיי
אולי עוד יש סיכוי
אבל אני לא נשאר לברר
תדליקי את התנור האוכל בפנים מתקרר
אני כותב לך כי רציתי שתדעי
שדווקא מה שהיה בינינו הוא אמיתי
אבל את לא איתי וגם אני לא איתך
תבואי להופעות
להתראות , יפתח.
ואני הולך הלילה לא נשאר לדעת מה קרה
תגידי איך זה שהכל פתאום נגמר בחזרה
ואני הולך הלילה לא נשאר לדעת מה קרה
תגידי איך זה שהכל פתאום נגמר בחזרה
והכל בכחול פתאום מעליי
עף רחוק לא יכול להגיע אלייך"
אורטל שכבר מזמן עמדה לצידו, הענטזה באיבריה ונמרחה עליו ללא הפסקה.
מידי פעם הוא העיף את מבטו אליי. ידעתי שהשיר בשבילי.
אבל השורה "אבל את לא איתי ואני לא איתך", השורה הזאת, הציקה לי, הציקה כל כך.
כולם מחאו לו כפיים, מלבדי.
כאב לי שזה מה שהוא חושב, שלא אהבתי אותו בכלל, ובכלל, כל מה שהשיר אומר, שהוא באמת ויתר.
ויתר על כל מה שנקרא 'תומר וטל'. והתחלתי לחשוב, אולי המחשבות בזמן האחרון על תומר מיותרות? אולי באמת כדאי שדיי?!
המוזיקה המשיכה, כולם היו עסוקים בשלהם, ואני כמובן, שותה שלוק ועוד שלוק מהכוס, שאני לא בכלל לא זוכרת איזה מספר היא, ומטיילת בין כולם.
מידי פעם קיבלתי מחמאות, שאני נראת טוב, שהרבה זמן לא ראו אותי, ושאלו מה איתי עכשיו. אבל זה לא כל כך עניין אותי.
התיישבתי על הסלע קצת, נחה מהכול,ולפתע ראיתי מרחוק את דקלה, אחת הידידות שלהם, וחברה טובה של אורטל, מתקרבת אליי.
"מה קורה?" חייכה אלי והביאה לי נשיקה.
"בסדר מה המצב?" שאלתי.
"הכל טוב, למה את לבד?" שאלה.
"סתם נחה קצת" חייכתי.
"אהה, מה שמעתי יש לך מישו חדש" אמרה.
"כן" מלמלתי, מה זה עניינה בכלל.
"מי זה?" שאלה.
"עידן שיטרית" עניתי.
"אהה יפה, מזל שהתגברת על תומר, הוא באמת לא בשבילך" חייכה חיוך גדול, שממש עצבן אותי באותו רגע.
"למה את אומרת את זה?" שאלתי, הייתי מוכרחה לשאול.
"כי הוא לא בנוי לקשר מחייב, את בטח יודעת על כל מה שהיה עם אורטל וכולם כל הזמן שהייתם יחד ואחרי, והוא תמיד אמר שהוא לא בנוי לאף אחת, ככה תומר, זה לא אישי" אמרה, והרגשתי דקירה כל כך חזקה בלב.
"טל? למה את ככה? מה...לא ידעת?" שאלה והורידה את החיוך מפנייה, למרות שידעתי שהיא עוד שנייה בטח מתגלגלת מאושר.
"שהוא היה איתי?" מלמלתי, גרוני נחנק, בקושי הצלחתי להוציא עוד מילה.
"כן, נו מה לא ידעת?" שאלה בטוחה בעצמה.
היא ראתה שדמעה כבר זלגה מעיני, וכנראה הבינה שלא ידעתי כלום.
"אני מצטערת, לא ידעתי שאת לא יודעת את זה, חשבתי שזה הסיבה בכלל נפרדתם, ככה כולם אמרו" אמרה, וזה רק עצבן אותי יותר.
"כולם אמרו?" שאלתי עצבנית.
"כן, הם אמרו שהוא בגד בך כל הזמן וגילית, ובגלל זה הכול נגמר, אבל טלו'ש מאמי דיי לא נורא, הנה התגברת, בגלל זה אמרתי מזל" חייכה, ואני עדיין שתקתי, הייתי כל כך בהלם.
"אבל את יודעת, בזמן האחרון הוא התחיל קצת להשתנות, הנה הוא ואורטל מחזיקים דיי הרבה זמן ביחד, והוא לא עם אף אחת אחרת מהצד, כנראה היא היחידה שבאמת גרמה לו להישאר רק איתה והוא באמת התאהב בה, הוא תמיד אמר שהיא מיוחדת ויש בה משהו אחר" חייכה שוב.
לא יכולתי לשמוע יותר את דברייה, הרגשתי כאילו עוד שנייה אני נופלת שם, ונשברת לאלפי חתיכות.
הגרון נחנק עוד יותר, לא הצלחתי אפילו לגיד לה שתפסיק, שתפסיק להגיד לי את כל הדברים המכאיבים האלה.
הדמעות כבר איימו להתפרץ בכול רגע, ורק דמעות קטנות הצליחו לשטוף את פניי, וכאב ראש עצום הכה בי.
"תודה, תודה על הכול" מלמלתי לעברה, מסתכלת על החיוך חושף שיניים שהיה על פרצופה.
שנאתי אותה, כל כך, למרות שבעצם היא היחידה שבאמת האירה את עיני.
קמתי מהסלע, הרגשת סחרחורת עצומה הכתה בי.
"לאן את הולכת?" שאלה.
"הביתה, הייתי פה מספיק" זרקתי לעברה והתחלתי מתרחקת, ממנה, מכולם, שהדמעות כבר זולגות בלי הפסקה.
התלחתי להתקדם לעבר הכניסה, והגעתי אל עצי הדקל הגבוהים שעמדו ממש לפני שביל היציאה, ולידם מספר ספסלים. אהבתי להיות שם, תמיד היה שם רגוע ודיי רחוק מכולם.
לפתע קול מעצבן נשמע באוזניי, קול שהגיע מבין אחורי אחד העצים.
"נו אבל דיי" אמר הקול בצורה צווחנית מתמיד, שנאתי אותו כל כך.
ואז קול צחוק הדהד באוזניי, אך את אותו צחוק אהבתי, צחוק כזה שליו ומתוק.
המשכתי להתקדם, מקשיבה לכל מילה שנשמעה יותר ויותר חזקה מצעד לצעד.
תגיבבבבבו
חופש-נעייים לכולםםםםםם 😊
מדהייייים (=
תמשיכי במהרה,
שבוע טוב וחופשה נעימה 😊
מה רציני הוא היה עם אורטל בזמן שהם היו ביחד?
ווווווווואי איזה מניאקקק !!!!
:|
גאדד המשך
אתר האהבה הישראלי