יואואואוואו
המשךךךךךךךךךך במהירותתתתתתתתתתתתתתתתתתת
חחחח אני במתח מאמי
א ו ה ב ת נטיי :]
המשך!!!!!!!!!!!1111
!!!!!!!!!!!!!!!!!111
!!!!!!!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
דדדדד
חחחחחחחחחחחחחחחח
ווווווווווווווווווווו
ףףףףףףףףףףףףףף
חחחחחחחחחחחחחחח
😛😛😛😛😛😛😛:
:
😛😛😛😛
מהפרק הקודם-
"ממש, טל הוא מת עלייך, אפילו יוני אמר שלמרות הכל הוא עוד לא שכח אותך לגמריי" אמרה.
"מזה למרות הכול? יש עוד משהו חוץ ממני ומעידן?" שאלתי.
"אממ כן...טל אני צריכה לספר לך משהו" אמרה בטון רציני. זיהיתי את הטון הזה.
וממש לא אהבתי אותו.
פרק 126-
"דברי, אני מקשיבה" אמרתי חוששת.
"טוב, היה לתומר מישהי, והם היו גם בקשר כמה זמן, והוא כבר היה בטוח שהוא שכח, אבל הם ניפרדו, ויוני אמר שהוא חושב שזה בגללך" אמרה.
"מה? אז כל הזמן הזה שהוא גרם לי לרגשות אשמה שלא סיפרתי לו, אז גם לו הייתה מישהי?" אמרתי בשוק.
"זה לא היה רציני כנראה, בגלל זה הוא לא סיפר" ענתה.
"איזה ילד מסריח" רטנתי וקמתי מהמיטה לעבר השידה.
"לאן?" שאלה.
"סתם לשלוח הודעה" עניתי.
"למי?" שאלה.
"עידן.. להגיד לו נסיעה טובה" אמרתי לוקחת בידי את הפלאפון והתיישבתי בחזרה.
"רגע טל.." אמרה מחזיקה בידי ולוקחת את הפלאפון אלייה.
"מה?" עניתי חסרת בטיחון.
"את אוהבת אותו? את באמת אוהבת את עידן?" שאלה.
"אני...בטח שכן" עניתי.
"אז למה גמגמת עכשיו?" אמרה בתקיפות.
"נו לא כי סתם, מאיה כייף לי עם עידן" אמרתי.
"כייף זה לא אהבה" ענתה.
"אז בשבילי עכשיו זה מספיק, עידן כזה חמוד, הוא היחידי בנתיים שמסוגל באמת לגרום לי לחייך בין כל החרא הזה" אמרתי.
"טוב מאמי איך שאת חושבת" ענתה.
"טוב...אז...מי זאת?" שאלתי ולקחתי את הפלאפון מידה.
"אורטל זינגר" ענתה בלחש.
"מי?" צעקתי.
"אורטל זינגר" חזרה על דברייה.
"זונה מסריחה אני שונאת אותה" צעקתי שוב.
"כן כולם" צחקה.
"כוסית מכוערת" עיקמתי את הפרצוף.
"יש כאלה" צחקה מאיה.
"רגע ו...זה נגמר?" שאלתי.
"לפי מה שאני יודעת כן" ענתה.
"טוב..." עניתי לפתע כאילו לא אכפת לי, אבל בתוך תוכי אכלתי את עצמי, למרות שגם אני המשכתי הלאה.
שלחתי לעידן נסיעה טובה ושאני יתגעגע והמשכנו לשבת קצת אצלי ולתכנן עוד את שאר הדברים שיהיו במסיבה של ירין.
לקראת הערב מאיה הלכה הבייתה להתקלח ולהתארגן, וגם אני.
למחרת כבר התחילה חופשת פסח, כלומר השבוע של הניקיונות, אז היה לנו עוד זמן לארגן את הכול לקראת המסיבה.
יצאתי מהמקלחת ושמתי עליי ג'ינס ארוך של לי קופר וחולצה בצבע צהוב בננה ואת הנעלי אצבע הלבנות שלי.
התאפרתי טיפה ויצאתי החוצה לחכות ליוני עם האוטו.
האוטו הגיע, ומאיה כבר ישבה בפנים.
"מה קורה?" אמרתי שנכנסתי.
"בסדר מה נשמע טלי?" חייך אליי יוני והמשיך לנסוע.
"לאן קודם?" שאלתי.
"קודם עוברים דרך תומר הוא גם יוצא לקחת כסף, אז אני יביא לו תרשימה למי ילך" אמר יוני.
"טוב" מלמלתי ונאנחתי בכיסא אחרונית.
הגענו לתומר, יוני העביר לו את הרשימה דרך החלון לעבר האוטו שלו. ותומר אפילו לא הסתכל אחרונית. הוא ידע שהייתי שם.
התחלנו להסתובב סביב הבתים, ולארגן את כל הכסף.
היה כל כך כייף לארגן עם הילדים האלה מסיבות, הם ישר היו מביאים כל מה שצריך, בלי שאלות והתחקמויות.
שסיימנו השעה כבר הייתה 9, והחלטנו לרדת לעשות סיבוב בקניון, אולי נמצא מתנה לירין.
נכנסנו אני יוני ומאיה לקניון, והתחלנו לעשות סיבובים בכל החנויות.
אני ומאיה החלטנו לקנות לו שתי חולצות מבלו בירד, ומכנס גלישה, לא עלה לנו דווקא יקר.
קנינו את הכול, ועלינו למחלקת האוכל למעלה.
"מה את רוצה?" שאלה מאיה שעמדה מול הדוכן גלידות.
"רגיל" חייכתי.
"ואתה יוני?" קראה לעברו.
"גם" צחק.
כל הזמן היה לנו טעמים קבועים. אף פעם לא היינו משנים. אני וניל עוגיות, יוני מקופלת, ומאיה שוקולד צ'יפס.
"אז מה טל, איך החיים?" חייך לעברי יוני.
"חיים" צחקתי "ושלך?".
"חיים" חייך "ומה עם עידן, הכול טוב?" שאל.
"כן, הכול טוב" חייכתי.
"ממעמקים קראתי אלייך בואי אליי..." צלצל הפלאפון של יוני שהפריע לשיחה.
הצלצול הזה לרגע הרעיד את גופי, זה הצלצול שמתנגן אצלו רק שתומר מתקשר. תמיד הוא מזכיר את תומר.
"הלוו" ענה יוני במהירות.
"כן אחי אנחנו בקניון"
"רוצה לבוא?"
"עכשיו אוכלים"
"נו בוא"
"כן"
"טוב ביי"
הוא ניתק את הפלאפון, והנהן בראשו לכך שתומר מגיע.
מאיה בדיוק הגיע גם עם הגלידות, וישבנו לאכול.
"שמנה" שמעתי קול מאחוריי, קול כל כך, כל כך...
"מה קורה תומר השמן?" צחקה מאיה והביאה לו כאפה ביד.
"הכול טוב הכול טוב" חייך והתיישב ליד יוני.
המשכנו לשבת שם עד שסיימנו לאכול, ותומר לא העיף בי אף מבט. אפילו לא קטן.
כנראה הפגישה הזאת שהייתה ביננו היום, הפגישה הקרה הזאת, עשתה גם אצלו משהו.
"אני רוצה רגע להיכנס לקרוקר בואו שנייה" אמר תומר שירדנו במדרגות לקומה השנייה.
הלכתי אחרי כולם בחוסר חשק, חוזר שייכות...
נכנסנו ותומר ביקש מהמוכרת את אחד הג'ינסים שהיו תלויים, את המידה שלו ונכנס למדוד.
בנתיים יוני ומאיה עמדו מחובקים ליד ואני הסתכלתי בין החולצות שהיו תלויות.
"נו איך?" שאל שיצא מהתא הלבשה.
"פצצה" ענה יוני.
הג'ינס היה באמת יפה, אבל לא הגבתי.
"ממש יפה" הצטרפה מאיה.
"אז אני קונה, לא הייתי בטוח פשוט" אמר.
"רוצה לראות עוד משהו? יש פה חולצות יפות" אמרה המוכרת.
"תראי.." ענה תומר.
"קח תמדוד תחולצה הזאת איתו, תראה איזה יפה זה ביחד" הציעה.
הוא פשט את חולצתו, ולא יכולתי שלא להסתכל. כל כך אהבתי תגוף שלו, הכל היה בדיוק במקום הנכון.
"וואי יפה אהבתי, כמה היא?" שאל.
"150" ענה המוכר "זה ממש יפה" המשיכה.
"כן תומר פצצה" הגיב יוני.
"ומה חברה שלך אומרת?" אמרה המוכרת וכולנו הסתכלנו עלייה לא מבינים.
"מי?" שאל תומר.
"חברה שלך, הילדה היפה הזאת עם הצהוב" אמרה והביטה עליי.
הרגשתי לפתע כל כך נבוכה, איך היא הגיעה למסקנה שאנחנו חברים, שמילה אחת לא החלפנו פה.
"הם לא חברים" שבר יוני את הדממה שהייתה לפתע.
"אה וואי סליחה, חשבתי בגלל שאתם כזה ביחד והיא הייתה בצד ו...עזבו" חייכה בבישנות.
"זה בסדר" אמר תומר והמשיך להסתכל על עצמו במראה.
"יאללה סבבה אני לוקח, אולי אני יקנה אחת גם לירין?" שאל את יוני.
"כן תקנה, אני גם צריך לקנות לו משהו" אמר.
"נו אז בוא נקנה לו שתי חולצות" הציע תומר.
"יאללה סבבה" ענה יוני.
הם בחרו חולצות, שילמו ויצאנו מהחנות.
"אה דיברתי עם יעל, וכולם הולכים לפארק, נילך?" שאל תומר את יוני שיצאנו.
"רוצה ללכת לפארק?" שאל יוני את מאיה.
"אממ, רוצה טל?" שאלה אותי.
הסתכלתי עלייה, ניסיתי להעביר לה כמה שאני מרגישה לא שייכת פתאום, כמה שהוא לא מתייחס אלי ואני מרגישה פשוט לא בנוח.
פתאום הרגשתי רטט בכיס.
"הלוו" עניתי מהר, וזה הסיח את כולם ממני.
"יפה שליי" שמעתי מהצד השני, כל כך שמחתי לשמוע תקול הזה פתאום.
"עידניייייי" חייכתי חיוך גדול, וראיתי שהפעם תומר כן הסתכל, וכן בחן אותי.
התרחקתי טיפה מכולם והמשכנו לדבר.
"כמה התגעגעתי אתה בכלל לא מבין" אמרתי מבואסת.
"מה קרה? את לא נשמעת משו" אמר.
"כן...אני מתגעגעת" עניתי.
"רק זה? בטוח?" שאל. הוא מכיר אותי. כל כך טוב.
"כן.." עניתי "איך שם?" העברתי נושא.
"לא טוב, רחוק מידי ממך" אמר ויכולתי להרגיש שהוא חייך באותה שנייה.
"חחח מה לעשות, הייתי מתה להיות איתך עכשיו" אמרתי.
"יאללה לא נורא יעבור מהר" חייך.
"כן" עניתי.
"איפה את?" שאל.
"בקניון" עניתי, וכל כך קיוותי שלא ישאל עם מי.
"עם מי?" בגד בי שוב המזל.
"אממ עם מאיה יוני, ותומר" לחשתי את שמו.
"תומר?" שאל בקול דיי עצבני.
"כן, ירדתי עם יוני ומאיה והוא פתאום בא גם" אמרתי.
"טל..." אמר עידן והפסיק לרגע.
"מה?" שאלתי.
"אני לא אוהב את זה" אמר.
"עידן דיי, אין ביננו כלום אתה יודע טוב מאוד" עניתי.
"לא יודע, לא אוהב את זה" כעס.
"טוב אין מה לעשות דיי עידן, אתה לא כזה" אמרתי.
הייתה שתיקה לרגע.
"טוב נדבר כבר שתיהי בבית, ביי מאמי" אמר לפתע וניתק, אפילו לא נתן לי להגיב.
תגיבבבבבבבבבו =]
יאו איזה מדהיםםםםםםם 😊
באלי עוד המשךךךךך =]
מהררררררררר..
תומרררררררררררררררררררר =[[[
המשך...
פרק ארוך ויפה (:
אני רוצה עוד המשך !!!
ררררררררר איזה מעצבן!!!
המשךךך =]]
אוףףף...:| איזה מעצבן זההה
ולמה תומר וטל ככה?
זה עוד יותר מעצבןןן!!!!!
נוו.. שיסתדר כבר הכללל
המשך מהררר
רוצה את עידן.
תומר מעצבן אותייי
שיחזור כבר אלייייייה , שתומר יגיד לה שהוא אוההההההב אותההההההההההההההה !!
חחחח ושתזרוק תעידן המכוערהזהההההההההההה
מהמם , עדיין לא מושלם .. רק שהם יהיו ביחד יהיה מושלם .
מה מעצבן מי מעצבן
תומר לא מעצבן
הוא מאוהב וזה ברור וככה גם טל וזה הכי ברור מאוהבת בו
ומה שעוד יותר ברור זה שהם צריכים להיות ביחד..
ת~ו~מ~ר~~ ל~ש~ל~ט~ו~ן
(לירון את מדהימה אותי כל פעם מחדש אני מה זה אוהבת את הסיפור הזה...)
אתר האהבה הישראלי