התפרקת לחתיכות שלא ניתן להרכיב
לו נתת את הכל והוא ידע רק להכאיב
את ספגת וספגת ובלילות הוצאת הכל
בלילה בבכי בבוקר על דף לבן עם מכחול
והדמות שציירת? אותה לא ניתן היה להכיר
דמות אפורה וקודרת...לא מצוירת בבהיר
עיניים גדולות...בגווני כחול לבן
מהן נשפכות דמעות, בכל שנייה שעוברת עם הזמן
השתקפות שלך? לא ניתן ממש להגיד
היא לא דומה לעכשיו.. היא דומה למה שהיית
נאבד בה הברק...נאבד בה החשק...
צבעיה דהויים ומהחלון רואים את כל צבעי הקשת
(כאילו עכשיו מסתכלים על התמונה שהיא ציירה וחושבים)
את מוכרת לי מפעם
אולי מגלגול אחר
חלום שהשאיר בי טעם
של זיכרון בוער
ולפני שאני נוגע
בטרם זריחה
תבואי ותגידי
אני כולי שלך
הוא חזר הביתה... את מפסיקה לצייר
מכסה את התמונה..עוברת לחדר אחר...
אולי זה אותו הבית אבל בתוכו 2 עולמות
עולמך הממוטט ואצלו? עולם החלומות! {והוא בעולם החלומות}
מדברים רק מה חייב.. כן ולא
והוא יודע להגיד רק מה אצלו
ונפשך רק מתרחקת מנפשו עוד ועוד
והוא לא מרגיש...ולא יודע...הכל נשמר בסוד
הוא גמר לדבר...את קיבלת אישור ללכת...
בחוץ הכל משתנה...מתחילה עכשיו שלכת
רוחות קרות חודרות פנימה..אולי היו בפנים כבר ממזמן
שקט שורר בבית....למה שהולך לקרות נותן סימן...





