לך..
הכל היה, עבר
מעכשיו? בשבילי הכל נגמר
אין אני ואתה
יש אני ויש אתה
בעצם? מעולם לא היה אנחנו, זו רק אני שחשבתי
דמיינתי
פנטזתי, רציתי
בעיקר רציתי, רציתי אותך, רציתי מגע, רציתי שיהיה אנחנו, שנהיה שנינו,
אני רציתי, ועדיין רוצה, אך ההבדל שעכשיו אני מבינה, מפנימה ובעיקר יודעת, שזה שלעולם לא יקרה
ואני? כבר לא אבקש, אני מודעת לכך, לכך שאסור, אסור להתקרב, להתנשק, להתחבק
צריך להתרחק, להיות כל אחד לעצמו, כל אחד במחשבתו
אני רוצה לשכוח,
אך לא יודעת אם הדרך היא פשוט לברוח?
לברוח ממך, מהרגשות, מהתחושות, לברוח מהכל
למרות שבתוכי? אני יודעת שאי אפשר, זה לא יקרה, זה רק אתה שיכול
רק אתה שמסוגל לגרום לי לכל כך הרבה מחשבות, פיצולים, סיבוכים ביני לבין עצמי
רק אתה שמסוגל לגרום לי כך להתבלבל לא להבין מה אני באמת רוצה, מה אני מרגישה בתוך תוכי..?
הכל נגמר, עבר, היה.. אסור שזה יחזור
מבחינתי? הכל צריך עכשיו לחלוף, לעבור..
הרגש? לאט לאט יחלוף, ואני? אשכח אותך
אני יודעת.. כבר מזמן הבנתי
שלא כל מה שרוצים בחיים מקבלים,
לא כל מה שמייחלים לו קורה..
אני יושבת פה, מנסה להחליט ולא באמת מצליחה, לא באמת מבינה לאן לפנות, לאן ללכת,
איך בעצם אפשר להמשיך?
תקופה לא מבוטלת הייתי איתך, שלך, במובן לא רציני, אך בכל זאת..
שלך ואיתך..
כל כך רציתי..ציפיתי שהרגע יגיע
וכשזה קרה זה היה נפלא, כל כך נהנתי, לא רציתי שהוא יגמר, חשבתי שאני בתוך חלום, חלום שממנו לא רציתי להתעורר, רציתי שהחלום ימשך עוד, ואולי לעד?
כשהיינו שם, כשזה קרה.. היינו כאחד, לא נפרדנו לדקה,
זה היה כיף, נהנתי, זרמתי, המשכתי, יזמתי, רציתי,
אך לא עוד..
כמה שאני רוצה שוב, כמה שאני רוצה אותך קרוב אני יודעת שעדיף לי אותך רחוק, רחוק ממני פיזית, שלא תהיה איתי, כי בראש? ובמיוחד בלב אתה תמיד קיים, אתה שם
גם אם אני רוצה וגם אם לא
אני מנסה לא לחשוב, אך חושבת עוד
אני מנסה לא לרצות אך זה לא עוזר
הרגש רק גובר..
אני לא ממש יודעת לאן מפה ללכת, לאן להמשיך ואיך.
אך בתוכי? יש לי כוח, אני לא מוותרת,
ולא משנה מה אומרים או חושבים,
אני אתרחק ואצליח!





