בוקר אחד קם אדם ופתח את חלון ביתו והנה ראה בחצר פרח,פרח שלא היה שם אתמול.אדם היה איש רגיל,שגר בבית רגיל,עם חלונות רגילים וקירות רגילים.אלא שהפרח שהוא ראה מבעד לחלון שלו לא היה רגיל,כי הוא הופיע שם בבת אחת ולא צמח כדרך הפרחים,לאט לאט.אולי זוהי הסיבה שאדם,שכבר התחיל לסגור את החלון,פתח אותו שוב.הוא רצה לראות אם הפרח שאתמול לא היה,באמת קיים.לא,הוא לא טעה,מולו ניצב פרח חדש ובלתי מוכר.לאדם היה נדמה שהפרח עשה את עצמו שהוא כבר מכיר את המקום הזה,כאילו כבר היה כאן קודם.אבל זה לא היה נכון,ואדם היה מוכן להישבע שאת הפרח הזה בחצר ביתו הוא לא ראה מעולם.הפרח הרגיש,כנראה,שאדם פתח לכבודו את החלון בשנית.ופתאום,בקול לגמרי טבעי,שהיה קצת גנדרני,ביקש מאדם מים,הוא היה צמא.אדם גר בבית לבדו ולא היה רגיל למלא בקשות של אחרים מבלי לשאול שאלות.אבל את הפרח,מסיבה לא ברורה לו עצמו,הוא לא שאל שום שאלה,וכך מצא את עצמו הולך להביא מים לפרח שלא הכיר.וכאן התחיל הבלבול,כי אדם,במקום לצאת החוצה דרך הדלת,מצא את עצמו יוצא החוצה דרך החלון כדי להשקות את הפרח.מה קרה לי? שאל את עצמו,אף פעם לא יצאתי דרך החלון.האם פרח בלתי מוכר הצליח לבלבל אותי עד כדי כך? בינתיים גמע הפרח את המים בשקיקה וביקש עוד.ואדם שוב מצא את עצמו מדלג דרך החלון וחוזר על הטעות שלו בפעם השנייה כשכוס המים בידו.מספיק לי,אמר הפרח,אני כבר לא צמא,עכשיו אני רוצה לישון,עברתי דרך ארוכה.רק רגע ,אפשר לשאול אותך משהו? שאל אדם בקול שניסה להיות חוצפני אבל בעצם היה מאוד מהוסס.האם אני מכיר אותך מאיזשהו מקום? לי אתה לא מוכר בכלל.והפרח ענה לו בקול עייף,כבר מנמנם מעט:מה פתאום מכיר? זוהי הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים.הגעתי לכאן מדרך ארוכה ועוד מעט אמשיך בדרכי.כששמע אדם את דברי הפרח רווח לו.מאוד לא מצא חן בעיניו שמיד בפגישה הראשונה שלהם הוא התבלבל וקפץ פעמיים דרך החלון.אדם,שכאמור היה איש רגיל בהחלט,נהג להיכנס לבתים רק דרך הדלת.את החלון הוא היה פותח כדי לאוורר את הבית,או לצפות בנוף,או כדי לבדוק את מזג האוויר בחוץ.עכשיו,אמר אדם לפרח,אני יוצא לעבודה.האם תהיה כאן שאחזור? או כן או לא ,עוד לא החלטתי,ענה הפרח ונרדם.הביט אדם בסקרנות בפרח הישן ומשנוכח לדעת שהוא לא מבין אותו,משך בכתפיו.הוא נכנס לבית-הפעם דרך הדלת-לקח את תיק העבודה שלו והלך.כשרק התחיל לעבוד-הוא עבד במשרד-שכח אדם את הפרח,הוא היה עסוק במכתבים שנצטברו על שולחנו,וגם הבוס שלו קרא לו מידי פעם ושוחח איתו על כמה עיניינים.אבל ככל שעבר היום,התחילו המחשבות על הפרח טורדות אותו יותר ויותר.הוא היה סקרן לדעת אם הפרח עדיין יהיה בחצר הבית כשישוב מן העבודה,האם היה חשוב לו שהפרח יחכה לו? או אולי לא היה איכפת לו שהפרח ילך לדרכו? אחר הצהריים,לקראת סוף העבודה,סיפר אדם שהוא ממהר לפגישה וביקש לצאת מן המשרד קצת לפני הזמן.זה היה דבר שלא עשה מעולם,אבל הוא לא היה יכול לשלוט בעצמו.אדם מיהר הביתה,מיהר ומיהר.וכשהגיע,עוד לפני שנכנס פנימה לבית כדי להניח כדרכו את התיק,עקף את הדלת ופסע בשביל המוביל אל החצר.שם ראה את הפרח נם את שנתו בלי שחש כלל שהחשיכה כבר החלה לרדת.אבן נגולה מעל לבו של אדם.הוקל לו על שמצא את הפרח בחצר.הוא ניסה לומר לעצמו שהפרח חיכה לו,אבל הוא ידע שזה לא נכון.הפרח פשוט היה עייף ועדיין לא התעורר משנתו.כל הערב ישב אדם ליד חלון הבית והביט החוצה אל הפרח,והפרח ישן.כאשר נרדם אדם סוף-סוף היתה שנתו קלה,והוא התעורר מידי פעם ומיהר אל החלון לראות אם הפרח לא הלך בנתיים.אבל הפרח ישן.כנראה היה עייף מאוד ותשוש מהדרך.כשהגיע הבוקר התבייש אדם בפני עצמו,הייתכן שבגלל פרח,פרח שעד אתמול לא הכיר,בקושי ישן הלילה? הייתכן שבגלל פרח,התעורר מידי שעה ורץ אל החלון? אדם השאיר את החלון פתוח כל הלילה.ולכן לא היה צריך לפתוח אותו בבוקר.הוא הביט החוצה וראה שהפרח ער לגמרי,רענן ויפה כמו-כמו מי שישן טוב מאוד בלילה.הו, אמר הפרח לאדם,טוב שבאת.אני רעב.אדם,הפעם דרך הדלת,הגיש לו ארוחה כיד המלך.האם אתה מתכוון להמשיך היום בדרכך? שאל אדם את הפרח עוד לפני שסיים זה את ארוחתו.הוא לא היה יכול לחכות עד שהפרח יודיע לו בעצמו על התוכניות שלו.הפרח התמתח בעדינות,פיהק פיהוק מפונק וענה:עדיין לא החלטתי,אך בקרוב אחליט.בעצם דיי נחמד לי כאן.אדם,איזה שד נכנס בו פתאוום,קפץ וקרא:תישאר,למה לא תישאר פה עוד יום? הוא הסמיק על שקרא כך בלי לחשוב,והפרח מצידו שלח לו חיוך...
אדם לא האמין למראה עיניו.עבר יום ועוד יום.אדם העביר את המיטה שלו ליד החלון כדי שיוכל להביט בפרח במשך הלילה,וכדי שיהיה בטוח שהפרח לא הולך.כל יום שאל את הפרח אם הוא ילך,וכל יום ענה לו הפרח:בקרוב,בקרוב ולא פרש.הפרח לא גילה לאדם את האמת,והאמת הייתה שכלל לא התחשק לו ללכת הלאה.הפרח חיפש מישהו שיקצה לו מקום בחצר ביתו.אבל היה גם משהו מסוכן בכך שהפרח נשאר כל הזמן במקום קבוע.הנה,יום אחד עבר זוג מטיילים ליד הבית וכמעט קטף את הפרח.ממש ברגע האחרון חלפה ציפור בשמיים ומשכה את תשומת-ליבם של בני הזוג,והם המשיכו בדרכם.הפרח המבוהל סיפר זאת לאדם בערב,ואדם מיהר לקבוע שלט ליד הפרח בחצר.על השלט כתב:"פרח פרטי, לא לקטוף".האם זה היה סימן שהפרח התחיל להיות שלו? הקיץ חלף,באו ימי הסתיו.רוח החלה לנשוב,ואדם התקין סביב לפרח קירות כדי להגן עליו.הוא חיבר את הקירות האלה לביתו,כדי שישענו על משהו חזק.כשהתחילו הגשמים לרדת והחורף הגיע,הוסיף אדם גג כדי שהפרח שלו-עכשיו הוא כבר הרגיש כאילו היה שלו-לא ירטב.מבחוץ אי אפשר היה להבחין שאדם והפרח גרים שם כל אחד לחוד ושיש מחיצה בינהם.כשהאביב הגיע,קרה מה שהאדם כל כך חשש מפניו.הטבע התעורר לחיים,שירת הציפורים מילאה את האוויר והירוק שלט בכול.אז הודיע הפרח לאדם שהגיעה שעתו לצאת לדרך.הוא רצה לשוב ולנדוד,הבית נראה לו מחניק וקטן.אדם האומלל,מן הרגע הזה הוא פחד יותר מכל! אבל לא היה בידו לעשות דבר.למחרת בבוקר ארז לפרח צידה לדרך והוסיף לו גם קנקן מים,שלא יהיה צמא,עד שימצא לעצמו מקום חדש.מה עוד יכול היה לעשות כדי להשביע את רצונו של הפרח שאהב? אחר כך יצא לעבודה בלב כבד.השלום החטוף שאמר לפרח לא העיד על מה שהתרחש בליבו.הוא ניסה להראות חזק וקשוח,כאילו לא איכפת לו מהפרידה הזאת בכלל.בעבודה שאלו אותו אם הוא מרגיש לא טוב,כי הוא היה חיוור ונראה חולה.בצהריים שלחו אותו הביתה לשכב במיטה.אבל אדם לא העז לשוב הביתה לפני הזמן.הוא ישב על ספסל בגן ציבורי וכל הזמן ראה את הפרח לנגד עיניו.רק כשירד החושך אזר אדם אומץ וקם מהספסל.לאט לאט משך את רגליו הביתה וכשהגיע קרוב,ראה אור בחלון,בלי לחשוב פתח בריצה אדירה ושוב,מתוך בלבול,קפץ דרך החלון,שנשאר פתוח לכבוד האביב עוד מהבוקר.מה שנגלה לעיניו של אדם הכה אותו בתדהמה.באצע הבית עמד לו הפרח,והוא ממש ענקי.הקיר שהפריד בין החדר של אדם לחדרו של הפרח קרס תחתיו,כי הפרח הלך וגדל במשך היום ושבר אותו לחתיכות.עכשיו נעשה הבית כולו חדר אחד גדול.אדם והפרח ניצבו בו ללא מחיצה בינהם-הם הביטו זה בעיני זה והפרח,כאילו לא קרה דבר,הביט בשעונו ושאל:אדם,למה הגעת כל כך מאוחר? חשבת שאני כבר לא פה אז יצאת מיד לבלות? אדם לא יכל אפילו לענות.הוא ניגש לפרח ונתן לו נשיקה במצח.החיבוק האמיץ שלו כמעט מחץ את עלי הכותרת הגדולים של הפרח,אבל זה היה מתוך שמחה גדולה! כי כעת לאדם היה ברור שהפרח שלו לא יעזוב את ביתו לעולם.
סוף!!!
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
יא איזה סיפור מיוחד
אהבתי טנקיו שהבאת מאמוש שלי 😘
שמחה שאהבתן
שלו'שש לוב יו תאומה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מדהיםםם
תודה מורני !
אוהבת אותך ה כ י =)
שמחה שאהבתן מתוקות
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
