טוב.. אז איך זה התחיל? בכלל לא התכוונתי לכתוב סיפור.. בחיים לא כתבתי אף סיפור.. רק שירים.
אממ אני לומדת פיתוח קול, כבר שנה רביעית.
ובשיעור שרתי את השיר HURT של כריסטינה אגילרה.
עכשיו כדי לעזור לי להתחבר לדמות, ושאני אוכל לגעת ולרגש את הקהל..
המורה שלי, אמרה לי לכתוב.. לתאר תמונת מצב מדויקת של הדמות.
היא ציינה כמה נקודות שאני צריכה להתייחס אליהן:
-מי שרה?
-פרטים: גיל, גובה, שם, מראה חיצוני (צבע עיניים, שיער.. וכו'..)
-סביבה: איפה היא נמצאת כשהיא שרה לו?
-מה יש בסביבה?
-האם זה חדר? הוא מרוהט? איך הוא מרוהט?
-מה היה לה איתו?
-איך/למה זה נגמר?
-מה קרה? האם הוא פגע בה?
-מאיפה היא באה לפני שהיא שרה?
-מה עשתה קודם?
-לאן היא הולכת אח"כ?
כל הנקודות האלה אמורות לעזור לי להתחבר לשיר, ולדמות.
היא אמרה לי שאני יכולה לכתוב את זה על בחורה, שכאילו אני מסתכלת עליה מהצד, או,
שאני אכתוב את זה על עצמי.
בגלל שאני מאוד מתחברת למילים של השיר, ומזדהה עם הסיפור כי גם לי קרה משהו דומה.. עם בחור,
החלטתי לכתוב את השיר על עצמי.
היא אמרה שזה יכול להיות סתם קטע קטן כזה.. שזה יכול להיות סיפור, או קצר או ארוך איך שבא לי.. וזה מה שייצא בינתיים.
הסיפור לא גמור עוד.. זאת רק ההתחלה ורציתי לדעת מה דעתכם.
אם תרצו אני אמשיך:]
אבל בינתיים תקראו פליז את הקטע הזה, זה חשוב לי, חשוב לי לדעת מה אתם חושבים.
Hurt - story of a broken heart
- בחורה בת 17, אנאבל, עיניים כחולות, 1.62, שיערה תלתלים פרועים, לא ארוך ולא קצר, צבע שיערה חום, לא מלאה אבל גם לא הכי רזה, בחורה מיוחדת.
- בחורה רגילה, ביישנית, עדינה ביום, זמרת מועדונים בלילה.
היא שרה את השיר באחת מההופעות שלה, במועדון בו היא עובדת.
האווירה לא ברורה.. רומנטית ורגועה מצד אחד, אפלה ומסתורית מצד שני.
הקהל רובו היה מורכב מהרבה יחסית גברים, מבוגרים אפשר להגיד (סביבות גיל ה40 פחות או יותר), ומעט מאוד נשים.
גם הוא היה שם. הוא, שפגע בה כל כך.
חצי שנה.. חצי שנה שהיא מנסה לצאת מהתסבוכת הרגשית אליה נקלעה ולא מצליחה לצאת ממנה.. התקופה הזאת נראית כמו נצח שלא עומד להיגמר. לפחות לא בזמן הקרוב.
והוא עמד שם, כמו תמיד, אדיש שזה כאב.
אבל היא ידעה הכל, היא מכירה אותו מספיק כדי לדעת מה הולך בתוכו, מה הוא חושב, מה הוא מרגיש. אבל לפעמים זה בלבל אותה, האדישות הזאת שלו, אי אפשר איתה, אי אפשר איתו, די.. שייצא לה מהחיים,
אה, בעצם הוא כבר יצא, כל כך בקלות, זה כל כך מתאים לו להחליק הכל הלאה, כאילו כלום לא קרה, כאילו הם בכלל לא מכירים, כאילו לא קרה מה שקרה, לא אכפת לו.. הוא המשיך בחיים נכון? או שאולי לא..
כן, אצלו אי אפשר לדעת.
תמיד דמתה אותו לחידה שהיה לה קשה לפצח ועד שנדמה היה לה שהתחילה להצליח, נתקלה במחסום.
שוב, דרך ללא מוצא. שוב, חזרה לנקודת ההתחלה. שוב, לא הצליחה.
היא אשמה.. מההתחלה ידעה את זה, היא הרגישה.
פחדנית, זה מה שהיא. אין גרוע מזה.
היה לה קשה לשיר, הרי הוא הביט בה. היא כל כך התפללה שיגיע היום בו היא תוכל להסתכל בעיניו עוד פעם אחת, והוא יביט חזרה. זה קרה. זה קורה עכשיו, וזה גדול עליה, כבד מדי, עוד כמה זמן היא תצתרך לסחוב את כל מה שנצבר בתוכה? וזה מתמלא ומתמלא ומתמלא.. וזה לא מפסיק להתמלאות, די, אין מקום יותר, רוצה שזה יפסיק.
היא חזרה בדמיונה על השיחה שלהם שהתרחשה רגע לפני עלייתה על הבמה.
פתאום הכל חזר לה.. כמו סרט רץ.
"טום, אני מבקשת, אני מתחננת... תלך. תפסיק לחפש אותי, אל תחזור"
"איך לא לחזור? איך אני יכול שלא לחזור? את יודעת שאת תמיד שם, כמה שאני לא אחפש אותך, את בלב שלי, את בתוך הראש שלי.. אני לא יכול להמשיך ככה את חייבת להבין שאני מצטער, באמת.. את יודעת איך אני.. את מכירה אותי.. אני לא באמת התכוונתי לכל הדברים האלה!"
והיא באמת ידעה את זה.. אבל קשה היה לה להשלים. קשה היה לה לסלוח.
למרות שבאיזשהו מובן כבר סלחה לו, כבר מצאה את השלווה בתוך עצמה, היא כבר לא כועסת. אבל לשכוח? לא. זה קשה מדי. והיא לא הייתה בטוחה שהיא מסוגלת לעשות את זה.
היא הרי ידעה שהיא תפגע שוב.. אז בשביל מה?
"אני יודעת הכל טום, אני מבינה.. באמת. אבל תבין אתה אותי קודם, זה קשה לי, כבר סלחתי לך.. אבל אני בחיים לא אשכח.. איפושהו עמוק עמוק בפנים.. זה תמיד יציק לי..זה תמיד יישב שם, ואני מעדיפה שלא לחיות את ההרגשה הזאת כל יום שעובר."
אבל היא הייתה צריכה לשיר, והוא עדיין עמד שם. בתוך כל הקהל הומה האדם הזה. עמד שם ולא זז. מפנה אליה את אותו מבט מוכר ומחמם את הלב אבל מצד שני קר ואדיש כהרגלו.
בכלל לא התכוון ללכת, למרות שבקשה ממנו כל כך הרבה פעמים. הוא ידע שזה קשה לה, הוא ידע את זה!! זה הרגיז אותה, החוצפה שלו, הקיצוניות שלו, מן חוסר גבולות שכזה.
תגיבו 😉
זה כל כך מדהים (: (:
תמשיכי 😛
יופי באמת שאתם נכנסים, קוראים ולא מגיבים.. תודה😊
וואי ממש יפההה...
אהבתי..ואם את שואלת אותי..
תמשיכ בטח שתמשיכ מוכשרת אחתתת
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
יאאאאא מאמי תמשיכיי מממש יפה 😉
