עזובה, נטושה מכל היקר לה.
מחפשת קולות, מחפשת לשמוע,
אך הכל התרחק מחיבוקו של הרוע.
הריצפה מבריקה מדמעות עינייה.
החושך מוקרן, פורץ מכל בעיותייה.
צבעים מתערבבים לאנשים טובים,
אך בשבילה רק שחור, לבן, בלי גוונים.
בלי שום השתקפות, המראות שחורות,
אין דבר שעינייה העצובות רוצות לראות.
שיערה השחור כחושך מחבק אותה.
רק הוא איתה, רק החושך חושק בה,
שמא זו היא חושקת בחשכה?
ריקנית, מפוצצת, יבשו עינייה.
