חייבת לקבל הכל ?

יש לי חבר שאני חולללללה עליו .. כבר שנה ושמונה ..
והאהבה בינינו פורחת בלי עין הרע 5-5-5 ..
אבל בכל זאת יש משהו שמפריע לי ..
אני לא תמיד שומעת ממנו מה שאני מצפה לשמוע ..
אני אנסה להסביר את עצמי בדוגמאות :

למשל אנחנו יושבים בבית קפה, באווירה הכי רומנטית בעולם .. ואנחנו מחזיקים ידיים .. ומדברים ..
הוא בצבא, ורוצים להוציא אותו לקצונה ..
עכשיו דיברנו על זה שבקצונה לא יודעים איזה אפשרויות יפתחו בפניך, ואיפה יתקעו אותך ..
ויכול להיות שיתקעו אותך רחוק מהבית ..
בשלב מסויים של השיחה, תקף אותי רצון לצומי .. אני חייבת צומי ..
אז אמרתי לו "אתה יכול לצאת לקצונה, זה לא שמשהו מושך אותך לחזור הביתה .." רמז דק בעובי פיייייל ..
רק הייתי צריכה לצעוק "אנננני רוצה צוממממממי"
חיכיתי לתשובה יפה כזאתי "איך אני אסתדר בלעדייך?" "בטח שיש, את יפה שלי .."
והתשובה שקיבלתי הייתה "כן אני יודע שאין שום דבר שמושך אותי לכאן .. אבל ...."

התבאסתי רצח .. אבל המשכתי כרגיל ..

עוד דוגמא ..
ישבנו בחדר שלי בלילה .. ודיברנו .. ושאלתי אותו מה זה עולם מושלם בשבילו ?
וחיכיתי שהוא יגיד לי "עולם שבו רק אני ואת ביחד" .. "עולם שבו יש לי רק אותך אהובה שלי "
כלום ..
"עולם בלי דאגות" הוא ענה לי בכלל בלי לחשוב פעמיים ..
אחר כך כשאמרתי לו מה ציפיתי, אז הוא אמר לי "כן.. התכוונתי שבעולם בלי דאגות גם את כלולה.. כי יש מי שיחבק ינשק ויאהב ותמיד יהיה שם .."
הרגשתי הכי מובן מאליו בעולם ..

אני באמת באמת אוהבת אותו .. וביחסים שלנו נהדרים ..
באמת שהוא מרעיף עליי המונים של תשומת לב.. והרבה יחס ופינוקים כמו שאני אוהבת ..
אבל בכאילו מבחנים שאני מעמידה אותו , הוא לא תמיד אומר את המילה הנכונה ..

אני יודעת שאני נשמעת רכושנית ומגעילולה.. סוג של ילדה מפנקת שחושבת שהכל מגיע לה ..
אבל פשוט אני אוהבת אותו , ומרעיפה עליו גם יםםםם של צומי ..
ולפעמים, הדבר הכי קטנים עושים לי מחנק בגרון ..

מצד אחד אני לא רוצה לדבר איתו ולהגיד לו שמע אני רוצה לשמוע ככה וככה .. כי אז יש סיכוי שלא תמיד אני אשמע דברים נכונים .. לפעמים הוא יגיד בכוח רק כדי לא לאכזב אותי ..
ואני ל א רוצה את זה ..
אבל אז, אני דיי נפגעת, וזה עושה לי רע .. למרות שהוא לא יודע ..

פרנואידית? סתם מפונקת?
מה עושים?