לך..
כן, אני יושבת פה, לא מאמינה למה שאני עושה,
אך זה קורה. אני כותבת לך מכתב, מכתב ראשון שלי אליך ואולי גם האחרון.. אי אפשר לדעת.
מכתב שלעולם לא תראה, לעולם לא תקרא, לעולם לא תדע על קיומו.
מכתב.. פשוט ככה,
אני כותבת לך כי אני לא מסוגלת להגיד לך- את מה שאני מרגישה, את מה שאני רוצה.
לא מסוגלת להביט לך בעיניים ולראות את כל הריקנות שיש בך,
לא רוצה בזה יותר, אני צריכה להתרחק, להמשיך הלאה, בלעדיך, להדחיק את הרגש, עד שהוא יעבור..
להעביר הכל הלאה, כאילו כלום לא קרה.
אך זה רק "כאילו"
כי במציאות? קרה המון= נשיקות, חיבוקים, מגע..
אולי כל אלו בשבילך לא מסמלים כלום אך בשבילי? הם הרבה!
כל הנשיקות היו בשבילי עולם ומלואו,
כל החיבוקים, יישארו חקוקים לעד,
כל המבטים, מבטים חסרי חשיבות, מבטים מבלבלים.
כל המילים, כל המשפטים יחד.. יוצרים לי תמונה שעד עכשיו לא הבנתי. והתמונה? רק עכשיו מתחילה להתבהר.
אולי לא הבנתי אותה עד עכשיו כי פשוט החלטתי לזרום, ולא לחשוב, לא עצרתי שנייה כדיי להבין, להסתכל כדיי להפנים, לחשוב, לראות.
המשכתי, זרמתי, נסחפתי.. איתך ועם הרגש,
ואני לא מצטערת על זה לשנייה. גרמת לי לכל כך הרבה רגשות שלא ידעתי על קיומם,
גרמת לי לכל כך הרבה צמרמורות, חלומות, אשליות.. שבשנייה התנפצו,
אתה טיפחת אותן לאט לאט, ולבסוף? אתה זה שניפצת אותן.
למרות כל האכזבה עכשיו, ולמרות הכאב העז שמתרחש לי בלב, אני אומרת.. אני לאא מ.צ.ט.ע.ר.ת אפילו לא לשנייה..
נסחפתי.. זרמתי.. המשכתי.. אך לא עוד..
הגיע הזמן לחשוב על הדברים, להבין אותם, לדעת, לגלות. ואז להחליט מה לעשות איתם.
וזה מה שאני עושה, לאט לאט אך בבטחה.
יודע מה? לפעמים אני חושבת מה היה יכול לקרות ללא יום שישי האחרון, אולי המצב עכשיו היה אחרת? שונה? יותר טוב? או אולי יותר רע? אולי היה קורה בינינו משהו? אך יודע מה? אני לא רוצה בזה, אם תבוא ותנסה יהיה לי קשה לומר 'לא' אך אני מאמינה שבסוף כדיי שלא אפגע זה מה שאני אגיד.. זה מה שאעשה..
ואולי בכל זאת? מה היה קורה ללא יום שישי האחרון? ללא פוזות, ללא משחקים..
ורק אז אני מבינה.. שבלי כל אלו.. זה פשוט לא אתה!
אם כל אלו לא היו, לא הייתי מכירה אותך, דרכך הבנתי מהם פיצולים, מהם משחקי אגו, ובעיקר מזה פוזות..
לא כועסת עליך, באמת שלא, זה פשוט אתה. ואני? מבינה את זה.
ולמרות הכל אני יודעת שאתה בנאדם נדיר.. יש לך המון להעניק.. אך תבין את זה רק אם תוריד מעליך את הפוזות, רק אם תדע לחיות את החיים בלי משחקים מיותרים. רק אם תבין שאתה עוד צריך להתבגר, לגדול ולהבין.זו לפחות דעתי.
וכאן? אני בעצם נפרדת, לא ממך אלא מהרגש.. מהרגש הזה שאוכל אותי בפנים, ששורף.. הוא כל כך צורב.
כן, תדע זה הכאב..
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.. רק טוב!
מן משהו קטן כזה..
מכתב.. אליו..
הוא לא הולך לקבל את זה אבל זו דרך ממש טובה להתפרק ולהוריד מעצמי את מה שאני מרגישה..
תודה לכם על שקראתם =]
אוהבת המוןןןן :|
למה את לא רוצה לתת לו מאמי?
או שאת רוצה אבל לא יכולה?
לדעתי אם תתני הוא יבין הרבה
זה מקסים ורואים שזה בא מהלב
אהבתי מאמי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
וואאו !!
מדההים ! מרגשש..אהבתי כל כך..
הכתיבה כל כל חזקה..חודרתת..
פשוט אאין מיללים לתאר..
ואפשר להגיד שאני די במצב שלך :/
הלוואי והיה לי אומץ להביא לו כזה מכתב שאומר וחושף הכל..
אוהבבת מלא
ליאני (:
מדהיםםםםםםםםםם
מצמררר
כמו כל דבר שאת רושמתתת
מרגש ברמותתת!
אין פשוט ענקיתתתת
אהבתי נוראאאאאאאא
גררר...
כישרון מהלךךךך
אל תפסיקי לרשום רותמיקקק
לפ יוווו
מור'צי 😊
