QUOTE (סתם_ילדה @ 19/02/2007) חחחח מעניין מה קרה
יו וויל סי... 😛
~*~*~*~*~פרק 54~*~*~*~*~
התעוררתי למחרת. אני לא ממש זוכרת איך אבל אני זוכרת שרגלי סחבו אותי קדימה, לא ראיתי כלום, רק שחור, התנגשתי במשהו נפלתי על הרצפה, בוכה מכאבים. וצועקת:
אני:"אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"
אמא שלי התקרבה אלי לבדוק מה קורה איתי. הרגשתי שעיני עצומות ואני לא יכולה לפקוח אותן. הרגשתי כאבים עזים בראש, לא הבנתי מה קורה איתי. רציתי רק לראות, חשבתי שאני כבר מתעוורת, לא ראיתי כלום, רק שחור מול העיניים. דמעות החלו זולגות לאט במורד הלחי.
הרגשתי אותן מטפטפות לאט לאט, הייתי בלחץ, לא מבינה מה קורה איתי. רציתי רק לראות. הצלחתי לפקוח את עיני מעט, ממש מעט והלכתי לעבר המראה. לא יכולתי להביט בדמות שנשקפה אלי. הבטתי דרך החריץ הקטן שהצלחתי לפתוח בעיני, וראיתי את עיני נפוחות יותר מאי פעם. בחיים לא ראיתי דבר כזה. זה היה נפוח עד כדי כך שפחדתי להביט על עצמי במראה.
אני:"אמא, מה זה?" אמרתי תוך כדי בכי, לא מבינה מה קורה איתי.
אמא:"קארין תרגעי זה רק שעורה בטח, נלך לרופא"
אני:"אבל אני לא יכולה לפקוח את העיניים"
אמא:"אל תתאמצי יותר מדי" היא אמרה ולקחה אותי לחדרי, הושיבה אותי על המיטה ואמרה לי לחכות פה עד שהיא תתקשר לרופא ותקבע לי תור.
היא חזרה אל החדר והודיעה לי להתלבש כי הולכים עכשיו לרופא. אמא יודעת לקמבן תורים לאותו הרגע, אייי משפחה קומבינטורית יש לי. התלבשתי וחיכיתי שאמא תהיה מוכנה. היא התלבשה וירדנו שתינו אל האוטו, נסענו והגענו די מהר לרופא. בדרך היא צחקה עלי ואמרה שאני אנהג, עם העיניים במצב הזה ממש יכולתי.
הגענו לרופא הוא בדק אותי וזו באמת הייתה שעורה, הוא נתן לי תרופה ויצאנו משם חזרה לכיוון האוטו. אמא עברה בדרך בבית מרקחת קנתה לי את התרופה, ומשם המשכנו ישר אל הבית. בבית שמתי את הטיפות והלכתי לנוח קצת כדי שזה יעבור לי.
ישנתי הרבה, קמתי והיה כבר לילה, הייתי קצת במחשב, וחזרתי לישון כל הלילה. קמתי בבוקר ביום שבת כבר כמו חדשה, הנפיחות ירדה כמעט לגמרי, והרגשתי הרבה יותר טוב. חיפשתי מה לעשות אז החלטתי לדבר עם רן אולי הוא סוף סוף יבוא לפה. התקשרתי אליו.
אני:"הלו?"
רן:"היי מה קורה מאמי?"
אני:"הכל טוב מה איתך?"
אני:"סבבה. תגיד מה נסגר?"
רן:"מה נסגר?"
אני:"לא אמרנו שאתה בא היום עם חברים?"
רן:"אהה כן אבל מאמי כבר מאוחר"
אני:"תעשה מה שאתה רוצה. נדבר, בייביי"
כן האמת שקצת כעסתי עליו, בכל זאת אמרנו שהיום אני אראה אותו, ואם הוא לא רוצה לראות אותי לא צריך אבל אין לי כוח למשחקים האלה, באמת. טוב תאמת שידעתי שהוא רוצה לראות אותי, אבל זה סתם נמרח המון זמן ואין לי כוח לזה. אז החלטתי לבאס אותו קצת אולי זה יעשה לו משהו, יעורר אצלו משהו.
ישבתי לי לבד בחדר, מנסה לסדר לעצמי את המחשבות, בחוסר הצלחה. היו יותר מדי דברים שהעיקו עלי בזמן האחרון ולא ממש ידעתי מה אני אמורה לעשות איתם, יותר מדי דברים הציקו לי בזמן האחרון גם כן עוד שבוע אני בת 18, ושום רעיון טוב ליומולדת אין לי, התבאסתי. יש לי חברות ממש לא זורמות ואני לא הכי יודעת מה אני כבר יכולה לעשות.
לא יכולתי להשאר בבית אפילו לא עוד שניה אחת. הרגשתי שאני חייבת לעוף מהבית הזה, חייבת לצאת קצת לסדר לי את הראש, להרגע. שלחתי לנופר הודעה. אולי היא תציל אותי מכל זה, אולי היא תוכל להבין אותי ולעזור לי להרגע קצת מהכל.
אני:"מה קורה פופי?"
נופר:"הכל מצוין קארינה מה איתך?"
אני:"לא הכי משהו"
נופר:"מה קרה מאמי?"
אני:"אל תדאגי לי יותר מדי בא לך לבוא אלי?"
נופר:"אני לא יכולה אם בא לך בואי אלי"
אני:"אני באה עם רולרבליידס את באה למטה קצת לגינה?"
נופר:"סבבה בואי לקרוא לי"
לבשתי ג'ינס צמוד של פיוטה, קפוצ'ון ענקקקק בצבע תכלת של בליינד, שמתי את הרולרבליידס השחור שלי, תליתי על צווארי את האמ פי שלי, ועמדתי בפתח הדלת.
אבא:"קארין לאן?"
אני:"סתם לנופר"
אבא:"מחר יש בצפר"
אני:"אני צריכה להתאוורר יאללה בייביי"
הייתי עצבנית ולא ממש היה לי עצבים לשמוע שטויות והטפות עכשיו, רציתי רק קצת שקט לעצמי, בלי שיציקו לי יותר מדי, שיתנו לי קצת לחשוב לבד, בלי אף אחד על הראש.
אמא:"תיקח אותה באוטו"
אני:"מה לא הבנתם? אני רצה שקט. לבד. אני. לבד"
אבא שלי לקח מפתחות וירד אל האוטו. צעקתי לו בערך 4 פעמים שלא ינסה לנסוע עם האוטו כי אני לא באה איתו, אז הוא המציא תירוץ שהוא הולך לסדר משהו באוטו, אבל אני לא קניתי את זה. ירדתי למטה ונסעתי במהירות לכיוון הבית של נופר. חשבתי בתחילה אולי אבא עוקב אחרי, אבל הסתובבתי וראיתי שלא.
"עכשיו גיליתי שאני אשם
אני חושב על זה ולא נושם
רוצה לגעת בך ואת רחוקה
רוצה לדעת שאת לא בוכה"
שמעתי את השיר והגברתי את קצב נסיעתי. מביטה סביב, הכל היה חושך. נסעתי דרך הפארק, שהייתה אמנם הדרך הכי מפחידה שיכולה להיות, אבל ביום היא הייתה הכי יפה שיכולה להיות. ראיתי את הבניינים, חלקם מוארים, חולפת על פני האגם הקטן שקיים בכל הפארק. מה כל היופי הזה שווה. הכסף קנה את היופי הזה, אבל לא אושר פנימי, לא שווה כלום.
אולי בעצם אני אשמה בכל המצב שלי, אולי בעצם לא אחרים טעו, אלא אני. הרגשתי אשמה. אולי עשיתי יותר מדי טעויות, התרחקתי מהאנשים הלא נכונים. כבר לא ממש ידעתי מה נכון בעיני ומה לא. לא ידעתי מה אני אמורה לחשוב ולעשות, רק ידעתי שאני חיה במן טעות אחת גדולה שלא נגמרת לעולם.
הגעתי לבניין של נופר, צלצלתי באינטרקום, ואמרתי לה לרדת. בנתיים היה לי טלפון, זה היה עידנוש.
אני:"מה קורה בולי?"
עידן:"פסדר מה איתך פיוטי?"
אני:"איתי טוב. מה?"
עידן:"סתם"
אני:"טוב. סתם סתם"
עידן:"האמת שיש לי משהו לספר לך"
אני:"אני מחכה...
מושלםםם 😛 😛 😛
חח כמה אפשר לבקש המשך?עוד 385984943 פעמים, אני רוצה המשך :]
QUOTE (lidorushit @ 20/02/2007) מושלםםם 😛 😛 😛
חח כמה אפשר לבקש המשך?עוד 385984943 פעמים, אני רוצה המשך :]
כל עוד זה גורם לי לחייך אפשר לבקש... 😛😛
מוווווווווווווווווווווווווווווווווווושלם!!!
חחח
2 פרקים מדהים!!!
המששששששששששששששך 😛
אוהבת רחלוש =]]
QUOTE (loisana11 @ 20/02/2007) מוווווווווווווווווווווווווווווווווווושלם!!!
חחח
2 פרקים מדהים!!!
המששששששששששששששך 😛
אוהבת רחלוש =]]
תוווווווווווווווווווווודה 😁
יפהההההההההההה...:]
מענין מה ההמשךך...
מה יש לו לומרר??
QUOTE (מוררני @ 20/02/2007) 2 פרקיייים סססוף !
תודהההה =]
QUOTE (-Fly- @ 20/02/2007) יפהההההההההההה...:]
מענין מה ההמשךך...
מה יש לו לומרר??
תודה...
את כבר תראי.. 😛
QUOTE (סתם_ילדה @ 20/02/2007) יפה יפה חחחחח =]
תודה תודה חחח 😛
QUOTE (_ליווש_ @ 20/02/2007) יפהההה =]
המשךךך!!
תודה.. מקווה שיהיה לי זמן מחר כי יש לי יום עמוס...
אתר האהבה הישראלי