~*~*~*~*~פרק 52~*~*~*~*~
סיימנו לאכול, והלכתי לחפש את האנטילופות, ומצאתי, נחשו מה? בריכה חחח צילמתי את הסביבה את הבריכה, אנשים אוכלים, הכל שקט, ואני כמו סתומה מחפשת אנטילופות, או כמו שמורן קוראת להן: אנטריפוטות, או כמו עדי: אנטילופוס. מה אני אגיד חברות בעייתיות. הייתי ככה בשקט שלי לא שמתי לב ממש.
אני:"אמאאא מה אתה נורמלי?"
...:"מה את מצלמת אותי?"
אני:"אתה ממש חוצפן אתה יודע. מי מצלם אותך?"
...:"את, עכשיו"
אני:"בעיה שלך שאתה נכנס לי למצלמה, צא, אני מנסה לצלם את הבריכה"
הוא התרחק קצת.
אני:"אתה סתם מנסה להדחף לסרט שלי בכוח" צעקתי לו.
אייי העומר הזה אוהב צומי יותר מדי, קשה לו שהוא לא היה איתי בטיול עצמו אז הוא חייב להיות חלק מהסרט שלי. זה בסדר גם ככה אני לעולם לא אשכח אותו, אני לא צריכה שום תיעוד בשביל זה, אני בטוחה בזה. המשכתי לחפש דברים מעניינים לצלם.
"ואעעאעאועווווועאועואוו" שניר קפץ לי לתוך המצלמה.
אני:"שנירררר, אתה לא מצחיק" 😛 אמרתי והוצאתי לו לשון.
שניר:"לא אתתתת. אני אשלח עליך את עומר"
אני:"אווו בלי איומים. רק לא עומר" 😁 אמרתי וצחקתי.
עומר:"מישהו דיבר עלי?"
אני:"אתה לך מפה. ינוטששש לא מצלמת אותך" הוא נדחף למצלמה, והזזתי אותו 😛
אחרי שכל השמנים סיימו באנו לעלות לאוטובוס, אבל הוא סגור. טופי, התחלתי שוב לצלם סתם חולות וכאלה. בדרך לאוטובוס. מדברת עם עדי ומורן על השטויות והשמות שהן המציאו לאנטילופות. פתאום מי נדחף למצלמה, עומר.
עומר:"מה את מצלמת אותי?"
אני:"אתה ממש קרציה. אתה יודע?"
עומר:"תודי שאת רוצה לצלם אותי"
אני:"אתה נדחף לי למצלמה ואתה אומר את זה. אתה מת להיות בסרט שלי"
שניר:"תודי שאת אוהבת אותו" הוא לחש שרק אני ועומר נשמע.
אני:"למה נראה לך? ומה התערבת אתה פתאום?" עומר חייך, חיוך מאוזן לאוזן.
שניר:"וגם אתה, אל תחייך ככה בהתלהבות"
עומר הסמיק, והתחיל ללכת איתי מכות כדי להסתיר את זה, המצלמה שלי נפלה, למזלי הייתה קשורה עם חוט על הצוואר, וכיביתי אותה. ושניר הספיק להסתלק משם מהר, כי הוא ידע שלא כדאי לו להשאר איתנו עוד שם, הוא עלה לאוטובוס שלו.
עלינו כל אחד לאוטובוס שלו, לנסיעה כמעט אחרונה. עליתי, וסיוון ישבה לידי. צילמתי קצת בהתחלה. אבל האמת שלא ממש היה לי כוח, שמתי את האמ פי שלי והסתכלתי מבעד לחלון, בוהה בכלום, שומעת שירים וחושבת. תוהה לעצמי אם יהיה טוב יותר, אם כל המעורפל, והלא ברור יעלמו מחיי.
פתאום מאמצע שומקום הרגשתי יד נוגעת לי בכתף.
סיוון:"קארין?"
אני:"מה? מה קרה?" קמתי בלחץ, כנראה חלום רע.
סיוון:"הגענו לתחנת דלק יש פה הפסקה קטנה"
אני:"יאללה את באה לאכול קרפ? בא לי"
סיוון:"יאללה בואי, לפני שכל העולם יבוא"
ירדנו במדרגות האוטובוס, וראינו את כולם מסתערים על מקדונלדס. הלכנו מהר לחנות גלידה קרובה שהייתה פתוחה והזמנו לנו שני קרפים. אני עם ריבת חלב ומקופלת לבנה, כמו תמיד, וסיוון עם נוטלה וסוכריות צבעוניות. איך שיצאנו משם ראינו את כולם שועטים על חנות הגלידה. שמחנו שחשבנו על זה קודם ויכל להיות לנו קצת שקט, לשבת לאכול רגוע, בלי כל הבלגן והתור הזה שהולך שם עכשיו.
אני:"סיוון דקה באה"
סיוון:"לאן?"
אני:"הלכתי לקנות לי פחית"
סיוון:"סבבה, תקני לי גם"
אני:"מה?"
סיוון:"דיאט קולה"
אני:"ישמנההה מה דיאט?"
סיוון:"טוב מה את לוקחת?"
אני:"קולה"
סיוון:"אז תביאי לי גם"
אני:"אוקיי"
אמרתי והלכתי משם לעבר החנות גלידה חזרה. המוכר היה חמוד, הרשתי לעצמי להדחף קצת. ראיתי את שניר בתחילת התור אז ניצלתי את ההזדמנות, הוא גבוה, הוא יכול להדחף.
אני:"שניר קח את הכסף תביא לי 2 פחיות קולה"
הוא לקח והביא לי פחיות
אני:"תודה" אמרתי והסתובבתי לכיוון סיוון.
אני:"בבקשה. פחית קולה אחת מאדאם סיוון"
סיוון:"בואי בואי לאוטובוס לא בא לי להיות פה"
הלכנו לאוטובוס וזללנו לנו שם את האוכל והשתיה.
אני:"רגע סיוון"
סיוון:"מה קרה?"
אני:"את זוכרת שאתמול" אמרתי ועצרתי שניה לחשוב אם זה היה אתמול.
סיוון:"נו?"
אני:"הלכתם לשאול את עומר למה הוא ככה עם הכובע על הראש כמו משוגע באמצע המסיבה"
סיוון:"זוכרת" היא אמרה וחייכה.
אני:"נו ו..?"




