הנה עוד פרק קצר וחמוד:
~*~*~*~*~פרק 17~*~*~*~*~
הלכתי לכיוון האוטו, לאט, וכל הדרך לא הפסקתי לבכות, אבל בשקט שהם לא ישמעו.
בדרך לאוטו שמעתי את ברק אומר לבר בשקט שתפסיק להתמרח עליו, ועובר לצד השני. אני בטוחה שהוא חושב שלא ראיתי, ולא שמעתי, אבל הוא טועה. ישבתי בכסא שליד הנהג, הורדתי אותו עד הסוף, והדלקתי את הרדיו, הדיסק פעל, הדיכאון שלהם, איכס, חיפשתי משהו חדש, היה דיסק של אחותו. זה חייב להיות נורמלי, אמרתי לעצמי, וצדקתי. זה היה דיסק היפ הופ ושירים שקטים באנגלית. שמתי לי שירים. עצמתי עיניים והסתובבתי לכיוון החלון. פתאום שמעתי מישהו מתניע את האוטו, והסתובבתי מהר.
אלירן:"התנעתי כדי להדליק לך מזגן, שלא יהיה לך קר"
קארין:"איזה חמוד"
אלירן:"מה את רוצה? את האחות הכי מתוקה בעולם"
קארין:"חחח הפחדת אותי, אתה לא נורמלי"
ישבנו ככה שנינו, דיברנו וצחקנו.
אלירן:"מה את שמה את השירים האלה?"
קארין:"לפחות לאחותך יש טעם טוב, לא כמוך"
אלירן:"תגידי, ילדה, יש לך בעיות עם הטעם שלי?", הוא אמר ותפס לי את הידיים.
קארין:"האמת? כן", בניסיונות כושלים לצאת מאחיזתו.
אלירן:"מישהי פה מתחצפת", אמר ותפס חזק יותר.
קארין:"מישהו פה חש גדול", הפעם הצלחתי.
אלירן:"קצת כבוד לאחיך הגדול" הוא אמר, והתחיל לדגדג אותי.
קארין:"עד דגדוגים, פה תן כבוד לאחותך הקטנה, היא אלופה בזה"
אלירן:"אה באמת?"
קארין:"לא מאמין? קבל הוכחה" אמרתי ודגדגתי אותו.
אלירן:"חכי שאני אביא את האזיקונים, נקשור אותך לעץ"
קארין:"ששש בלי איומים, אסור להבטיח סתם"
אלירן:"תזכרי שהבטחתי"
קארין:"סבבה, זוכרת."
הדלת שלו נפתחה, ראיתי ג'ינס כהה, ומעליו חולצה לבנה, ועליה שחורה, ברק. אלירן יצא שנייה החוצה וסגר את הדלת אחריו. הוא חשב שאני לא שומעת
אלירן:"ברק, תן לה להירגע קצת. אתה לא מפסיק"
ברק:"אחי, איך מתחילים עם בנות? מציקים להם"
אלירן:"בסדר, אבל אתה מגזים"
ברק:"תשמע. אני מציק לה, ואתה יודע למה זה. אחר כך זה יזרום לנשיקה, ומשם נראה. איך נראה לך שאפשר להשיג מישהי שאתה אוהב אם לא ככה?"
אלירן:"יש המון דרכים אחרות"
ברק:"וואלה. לא בשבילי אחי"
אלירן:"טוב אני נשאר איתה פה קצת, שתרגע, נחזור אחר כך"
ברק:"טוב תחזרו מהר"
לא היו לי מילים, מה יכולתי להגיד אחרי מה ששמעתי. לעזאזל כרגע ברק אמר שהוא אוהב אותי, הוא היה קצת יפה מדי מכדי שאני אאמין שזה אמיתי. העיניים הכחולות שלו, שהטביעו אותי בהן. אבל אני בחיים לא אשפיל מכבודי, הוא יבקש סליחה.
אלירן נכנס לאוטו וסגר את הדלת אחריו.
קארין:"אלירן קח אותי הביתה". ידעתי שעוד מבט אחד בו, ואני לא אפסיק לבכות כל הלילה. לדעת שהוא ככה הכאיב לי, אבל הוא אוהב אותי ולא רוצה שאני אדע, זה שובר, זה דפוק, ילדותי, והורס עד כאב, זה כל כך טיפשי.
אלירן:"קארין, מה קרה פתאום?"
קארין:"לא חשוב קח אותי, בלי שאלות"
אלירן:"אבל קארין.."
קארין:"בבקשה, אם אכפת לך ממני, פשוט אל תשאל"
הוא לא אמר עוד מילה, רק העביר הילוך, ונסע לכיוון הבית שלי. הוא הסיע אותי לבניין, וחיכה שאני אגיע הביתה.
איזה חמוד חשבתי לעצמי בדרך הביתה. אחי הגדול, ככה דואג, כל כך אכפת לו. הוא בן אדם שונה ומיוחד, בן אדם מקסים. כל כך פחדתי שהוא יעלם לי. בעיקר עכשיו כשהוא במשך כל המלחמה הזו היה בלבנון, ואף אחד לא יכול היה לדעת אם הוא יחזור הביתה בשלום, או שמא ימות במלחמה. פעמים כה רבות דיברתי עם אלירן, והייתי בוכה לו שישמור על עצמו. אחי הגדול, שאני כל כך אוהבת. הוא תמיד שיחק אותה גיבור, והיה עונה בציניות ואומר:"מקסימום אני אחזור בארון". זה מעולם לא הצחיק אותי, ותמיד המשפט הזה גרום לי לבכות יותר, ולהתחנן שוב שישמור על עצמו, ולהזכיר לו כמה אני אוהבת אותו, ודואגת לו.
חיכיתי למעלית. היא הייתה בקומה 6. כשהיא הגיעה, נכנסתי ולחצתי 2 כדי לעלות לקומה שלי. המעלית הגיעה הביתה, הורדתי את המגפיים בשקט, כדי שאף אחד בבית לא יתעורר, הוצאתי את המפתחות מהכיס, ופתחתי את הדלת במהירות, לפני שהאור בקומה יכבה. רטט- בטח אלירן חשבתי, ולא טעיתי.
אלירן:"קארינוש, הכל בסדר ילדה?"
קארין:"כן אל תדאג"
אלירן:"הגעת כבר?"
קארין:"כן אני בדיוק בדלת, לילה טוב", לחשתי.
נעלתי את הדלת אחרי, ונשאתי את המגפיים ביד ימין. הלכתי עד לחדרי על קצות האצבעות. הנחתי את המגפיים, סגרתי את הדלת והדלקתי את האור. הוצאתי את העדשות, וזרקתי אותן לפח, הסרתי את האיפור בעדינות, החלפתי את הבגדים לפיג'מה של רגזני (משלגיה ושבעת הגמדים), בצבע תכלת, שמתי את נעלי הבית הכחולות המתוקות שאני כל כך אוהבת של מיקי מאוס, ופתחתי את המחשב.
היו שם כל מיני הודעות מאנשים לא מעניינים ועוד כמה מחברות שלי, אם אני באה למסיבה. כבר לא רלוונטי בכל מקרה.
פתחתי את הדלת מעט, כדי לא להעיר את כולם עם האור. הלכתי לעבר המטבח לשתות כוס מים. בדרך אמא עצרה אותי. היא מתעוררת מהכל!
אמא:"קארין, מתי חזרת?"
קארין:"לפני 10 דקות"
אמא:"טוב, מה השעה?"
קארין:"3 וחצי"
אמא:"בסדר לילה טוב"
לא עברה חצי דקה ושמעתי מלמטה צרחה חזקה:
קקקקקקקאאאאאאאאאאאררררררררררררריייייייייייייןןןןןןןןןןןן




