אתגר! אני רוצה להשיג אותה!

מי לא חווה אף פעם את הכיף שבעמידה באתגר, מי לא חווה את הרצון להמשיך ואת הסיפוק מניצול הכוחות האפסיים שנותרו? העובדה שרובם המוחלט של האוכלוסייה הספיק לחוות את התחושה הזו, בכל דרך אפשרית, אם בקניית מכונית שמעולם לא הייתה בהישג יד, אם בטיפוס על הר, עמידה במבחן, וכן, גם בלהשיג מישהי מסוימת, מראה על חשיבותו של האתגר, והשפעתו עלינו, ועל כולם.
האתגר הוא מונח שאמנם נזנח במאמרים, ובמודע של האנשים, אך אילו היינו יודעים מה כוחו של האתגר, המצב היה יכול להשתפר מקצה לקצה,

ואני אתן דוגמא:
נצייר לעצמנו אדם שנוסע על אופנים בקבוצה של רוכבים במסלול ארוך ומייגע, כולם כבר עייפים ומזיעים. לפתע מגיעים כולם לתלולית אספלט לא גבוהה במיוחד אך חייבים לעבור אותה בשביל להמשיך את הדרך, הוא רואה את הרוכבים יורדים אחד, אחד מהאופניים והולכים לצידם במעלה התלולית, ופתאום צץ במוחו האתגר, "אני יכול! אני לא יורד מהאופניים!" הוא מדווש ומדווש, כבר אין כוח, אבל הוא ממשיך ומגיע לקצה. בתוכו תחושת סיפוק "הצלחתי!" אך לפתע בעיניו רואה את התלולית הבאה שבה, אפילו הרוכב המצטיין כבר מתייאש, האתגר מכה בו שוב כי "אם הצלחתי אז, אני אצליח עכשיו!" והוא מדווש בכוחות מעטים, אך חדשים...

וניקח דוגמא מהקוטב השני:
נצייר בסיטואציה זו אדם, יוצא עם חברים, מכירים בנות, יוצאים נהנים, ורק הוא טיפה מפחד, טיפה ביישן, ואז הוא מחליט להציב את האתגר, "אני יכול, ואני אגש!" והוא ניגש לבחורה הקרובה, מחייך, מדבר, קולט סימני התעניינות ולבסוף סוגר מספר. פתאום במקרה אחר מגיעה מולו בחורה מהממת, עיניים חודרות, שיער גולש, הלב מתחיל לפרפר ונחה עליו תחושה של התרגשות ואיתה בא הפחד, שמונע ממנו לגשת. ופתאום בום! האתגר מגיע "אני יכול! תמיד! היא לא כמו כולן, אבל גם אותה אני יכול להשיג!" והוא ניגש...

עכשיו בשתי הדוגמאות האלו, לא ידוע מה הסוף. וגם הוא לא חשוב, עצם הרעיון שאותו אדם ניער מעליו את הפחד בעזרת הצבת האתגר במקומו, והרצון לעמוד באותו אתגר הדיח את הפחד למקום אחר, חשוב ביותר ותופס מקום מרכזי בסיפור. כשעבר אתגר אחד, גילה פתאום כוחות חדשים שהיו טמונים בו קודם מאותו מקום שהגיע הרצון, וזה נתן לו טעם וכוח להמשיך להעמיד לעצמו אתגרים!
נניח והוא לא הצליח לעבור את התלולית השנייה, נניח שלא הצליח לסגור מס'.. איזו תחושה עוברת עכשיו? של כישלון? לא.. הוא ניסה, הוא התקדם את הצעד הראשון ועכשיו הוא ינסה שוב, כי הוא חייב להצליח בזה! נוצר אצלו רצון חדש לעמוד באותו אתגר שוב, או באתגרים אחרים.
אבל נניח והוא לא ניסה, והוא לא ניגש, איזו הרגשה הוא חש? באותו הרגע התחושה תהיה של אכזבה, בעיקר מעצמו, כי היה לו משהו, הוא היה יכול לעשות, והוא לא עשה, וגם תחושה זו, גוררת אותו להציב מחדש את האתגרים.

קרה לכם פעם שהייתם עם קבוצה של אנשים, חברים, משפחה, לא משנה. ופתאום מישהו מהקבוצה זרק לכם "אין מצב שאתם מסוגלים לעשות את זה!"? לא חשוב מה כל אחד עשה, אבל בתוכו הוא הרגיש רצון לנסות ולהצליח, כי זה כוחו של האתגר,והמטרה שלנו, לנצל את זה!

הציבו לעצמכם אתגרים!

המוח שלנו הוא מצד אחד חכם, אך מאותו צד גם טיפש.. הוא לא מבין את הדברים שנאמרים "בצחוק" אלא לוקח כל דבר ומפנים אל תת המודע, שמשפיע עלינו במציאות.
כשאתה עומד באתגר, אתה חש את תחושת הסיפוק, שמשדרת למוח, "אני יכול" המוח מפנים את זה אל תוך תת המודע, ופתאום אתה מוצא כוחות חדשים שבכלל לא חשבת שהיו קיימים.
כי אין לנו את הרצון בלי היכולת, היכולת נמצאת עמוק בתוכנו ורק אתה יכול לשחרר אותה!

אז מה עושים?
1.מגדירים מטרות! כל הזמן ובכל עניין. אם זה לטפס על חלון הקומה השנייה, אם זה לאכול שעועית אדומה ברוטב בולונז וגם אם זה להתחיל עם השכנה המהממת שיושבת מול החלון של החדר שלך.

2.הופכים את הפחדים והחששות מהמטרה, לאתגר! במקום לחשוב "אני מסוגל לזה? ומה יהיה אם?" לחשוב "אני מסוגל לזה! ואני חייב לעמוד באתגר!"

3.אחרי שמגדירים את המטרה כאתגר, ניגשים לביצוע. כל פחד אפשרי מתבטל בטוענה "זהו אתגר, ואני חייב, אבל חייב! לעמוד בו" לא תמיד תבורכו בהצלחה, אבל תמיד תבורכו, אם תנסו!

4.אחרי המעשה, נכשלת? מסיקים מסקנות, ומכניסים לראש ש"אני חייב לעמוד באתגר הזה, שוב!" הצלחת? מכניסים לראש "הצלחתי, זה קטן עלי, הכל קטן עלי, אם אני רוצה מספיק!" וממשיכים הלאה.

5. מציבים אתגרים חדשים, שכוללים בעיקר את הפחדים הכי גדולים שלכם...


ברגע שפחד הופך לאתגר, הוא מקבל משמעות שונה. פתאום יש דחף אחר לבצע אותו, והסיכוי להצליח בו יותר גדול מהסתכלות עליו כפחד.
האתגר מתקשר לעניין של הצבת מטרות, ברגע שהעניין מוגדר כמטרה וכאתגר, הרבה יותר קל, ויש הרבה יותר מוטיבציה לבצע אותו!
והנה עוד מטאפורה באותו עניין:
כשאצן מתאמן בריצה, יכול להיות לו יותר קל אם בכל פעם יציב לעצמו מטרה/אתגר חדש.
תוך כדי הריצה הוא יציב לעצמו מטרות ואתגרים "עכשיו המטרה היא להגיע עד הגשר" ובראש "אני מסוגל!" וכשהוא יגיע לגשר, המטרה תהיה החניון, וכן הלאה וכן הלאה.
וזה אפשרי גם בכיוון אחר, "יש לי עכשיו 13 דק' להקיף את X" כאן יש לו גם מטרה וגם אתגר,
המטרה: להקיף את X האתגר: 13 דק'...
כך בכל פעם מחדש הוא מסמן לעצמו את היעד, מציב את היעד כאתגר, ושועט לכיוונו!

נראה מסובך?
אם נפנים את זה מספיק לעומק, הכל יהיה פשוט, רק צריך להבין את חשיבות והשפעתו של האתגר עלינו.
לסיכום,
אתגרים הם לא המטרות, אבל הם חלק בלתי נפרד מההצלחה!
הפחדים שלנו נובעים מהחשש לנסות ולהיכשל, כשאנחנו מציבים לעצמנו מטרות, ואת הפחדים הופכים לאתגרים, החשש הופך לרצון לנסות, ואם לא ניסינו, לתסכול עצמי, שמניב ניסיון, בסופו של דבר.
אם הצלחנו, האתגרים ימשיכו לגדול ולפרוח, ויניבו בכל פעם פירות חדשים, ואם נכשלנו, אנחנו נמשיך לנסות, עד שנצליח, כי זהו טבענו, אם נאמין בזה מספיק.

ואל תשכחו – [B]"היכולת טמונה בתוך הרצון, ורק הרצון מסוגל לשנות את ה"אני" שלך!"[/I/][B]

[I]גלעד 😊