ואיייי בנותת אני כל כך מצטערת שהזנחתיי...אבל קרו כל כך הרבה דברים בחודשש =\\
יסמיניי&לידורוש
יש לי המשך חצי כתוב...אני ישלים אותו ויפרסם :]
מעייןסהר
תודה :]
שריני
תודה מאמי :]]
מבטיחה לא להזניח יותרר
שובב אני אומרת...מצטערת על ההזנחה!
הנה המשך :]
בסוף היום,אחרי הרבה פעילויות,תחרויות וקצת ריקודים הגיע הזמן ללכת הביתה.
יצאתי מהשער עם עדי וסהר ופתאום מישהו תפס לי את היד מאחורה.
הסתובבתי ופשוט לא האמנתי..
פרק 8
זה היה יובל.
אני:"מה אתה רוצה ממני?"
יובל:"אני רוצה לדבר איתך"
אני:"אתה יכול להמשיך לרצות,אין לי על מה לדבר איתך"
עדי:"מור אל תהיי ככה"
אני:"עדי עזבי אותי,שידבר עם עצמו אין לי כוח אליו"
יובל:"לפחות תקשיבי לי"
אני:"טוב,תבוא אליי היום ב4 ככה תדבר ותלך "
יובל:"טוב" והלך.
אני:"אוף אין לי כוח אליו"
עדי:"לפחות תקשיבי לו"
אני:"בסדר" אמרתי באדישות.
אחרי 20 דקות הגעתי הביתה,השעה הייתה 2 וחצי.
הייתי עייפה אז נשכבתי לנוח קצת וכניראה נירדמתי.
רון:"מור קומי,יובל פה" הוא העיר אותי משנתי
אני:"כמה זמן כבר הוא פה?"
רון:"2 דקות,אמרתי לו שאני שיעיר אותך והוא אמר שהוא יחכה בסלון"
אני:"טוב תודה,תגיד לו לבוא לחדר שלי אני תכף חוזרת" אמרתי וניכנסתי למקלחת.
שטפתי פנים ונעמדתי מול המראה,בוחנת את עצמי ובאותו זמן חושבת.
'מעניין על מה יש לו לדבר איתי,מה שלא יהיה אני לא חושבת שאני אוכל לסלוח לו על מה שהיה'
חשבתי לעצמי ונכנסתי כבר לחדר.
יובל:"היי.." אמר בהיסוס
אני:"כן,מה רצית?" שאלתי באדישות והתיישבתי על המיטה כשיובל יושב על כיסא מולי.
יובל:"אני יודע שאת כועסת ושונאת אותי אבל בבקשה תקשיבי לי עד הסוף ואז אני מבטיח ללכת"
אני:"טוב דבר"
הוא לקח נשימה עמוקה והתחיל לדבר,משחזר בדיוק מה שהיה
יובל:"הכל התחיל יום לפני הריב.
הייתי עם אנה וצליל בחוץ וצליל הייתה צריכה ללכת אז נישארתי עם אנה.
היא שאלה אותי עם אני מדבר איתך,אמרתי שברור,למה שלא.
היא אמרה כי יש הרבה דברים שאתה לא יודע.
לא ממש הבנתי על מה היא מדברת וביקשתי ממנה הסבר.
היא סיפרה לי שאת משקרת לי,מרכלת עליי מאחורי הגב ועוד כל מיני דברים.
בהתחלה לא האמנתי,אבל היא אמרה שהיא שמעה אותך מדברת עם עדי שסיפרת לעדי כל מיני דברים עליי.ואני? האמנתי לה.
היום,אני יודע שיצאתי מטומטם ברמות!
לפני שבועיים בערך ראיתי את עדי והיא שאלה אותי למה רבתי איתך,ומה קרה באותו יום.
סיפרתי לה,והיא אמרה שאנה משקרת.
לא האמנתי לה אבל אחרי כמה ימים עדי הכריחה את אנה להודות בפניי שהיא שיקרה.
בהתחלה לא ידעתי מה להגיד לך,עם בכלל,ואז עדי שיכנעה אותי לדבר איתך.
וזהו בערך.
אני מבין שטעיתי ובגדול שהאמנתי לה,ואני יבין אותך עם לא תירצי לשמוע ממני
אני באמת מצטער על הכל!"
אני:"וואלה צודק,לא בא לי לראות אותך או לשמוע ממך" אמרתי באותה אדישות.
עם הוא מאמין לאנה במקום לי,אין לי מה לדבר איתו.
יובל:"ידעתי,אבל אני יכול לבקש משהו?" שאל דיי בהיסוס
אני:"מה"
יובל:"את יודעת שבסוף החודש יש לי בר מצווה,אני רק מבקש ממך שביום של האירוע,רק ביום הזה נחזור להיות כמו פעם"
לא ידעתי מה להגיד.
מצד אחד נורא כעסתי והייתי פגועה ממנו אבל מצד שני זה הבר מצווה שלו,אני לא רוצה לקלקל לו את הערב.
אני:"טוב בסדר,רק בבר מצווה ובעליה לתורה"
יובל:"תודה" אמר בשקט וקם ללכת.
יובל:"ואני באמת באמת מצטער מור" אמר בעצב.
אני חושבת שאפילו ראיתי דמעה אחת מנצנצת על לחיו,עד היום אני לא בטוחה.
אחרי שהוא יצא מהחדר פשוט שקעתי לעולם משלי,עולם מלא במחשבות.
חשבתי על הכל,על יובל,על הריב,על אנה,על דנה בקיצור?
הראש התפוצץ מרוב מחשבות!
לבסוף,בין כל המחשבות נירדמתי.
רון:"מור,קומי" הוא העיר אותי.
אני:"מה השעה?"
רון:"11 בבוקר" אמר וראיתי שמשהו לא בסדר,הוא לא ממש יכול להסתיר את הרגשות שלו.
אני:"מה קרה?"
רון:"אמא ואבא שוב רבו,ואבא התעצבן והלך" הוא אמר ודמעה ירדה מעינו.
אני:"אל תדאג,הוא יחזור הוא פשוט צריך להירגע!" אמרתי וחיבקתי אותו.
רון:"אני לא ילד קטן!" אמר לי קצת בכעס "אפילו שאני רק בן 9 אני יודע שיכול להיות שהוא לא יחזור,אני יודע שלא נהיה כמו פעם"
אני:"אני יודעת,אני לא מסתירה את זה ממך,וגם עם אבא יעבור לגור במקום אחר זה לא כזה נורא.תחשוב על זה שיהיו לך שני בתים,שני חדרים והרבה יותר משחקים" אמרתי מנסה לעודד אותו,וגם את עצמי.
רון:"אולי את צודקת"אמר וניגב את הדמעות.
אחרי כמה דקות רון הלך לחדרו ואני למקלחת.
אחרי חצי שעה יצאתי,התלבשתי ויצאתי לסלון.
רון ישב שם וצפה בטלויזיה.
אני:"אנחנו לבד?" שאלתי אותו
רון:"אמא בחדר שלה" אמר והביט במסך הטלויזיה.
הלכתי למטבח,ושתיתי נס.
לאכול לא רציתי וגם לא רציתי להישאר בבית.
הלכתי לחדר,לבשתי ג'ינס וחולצה פשוטה ויצאתי החוצה.
טיילתי בשכונה עד שראיתי את דורון,יוסי,יובל ועוד כמה חברים של יובל בפארק הקטן שהיה ליד הבית שלי ושל יובל.
רציתי ללכת משם מהר,שלא יקלטו אותי אבל דורון כבר קלט.
דורון:"מורר,בואי בואי לפה,לאן נעלמת" קרא לי.
התקרבתי אליהם ואמרתי להם שלום יבש כזה.
אני:"לא נעלמתי,כמו שאתה רואה אני עדיין פה" אמרתי וחייכתי.
דורון:"לפני שבוע היה לי יום הולדת ואפילו לא אמרת לי מזל טוב"
אני הייתי אחת כזאת שזוכרת ימי הולדת כמעט של כל מי שהכרתי!
אני:"ואי סורי מאמי,מזל טובב" אמרתי ונתתי לו חיבוק ונשיקה
דורון:"חח תודה,אז אולי תספרי מה עובר עלייך?" הוא אמר ואני העברתי מבט מהיר על יובל.
אני:"סתם כלום,לא משנה" עניתי מנסה להתחמק.
דורון:"טוב,את ממהרת לאנשהו?"
אני:"לא,למה?"
דורון:"עם לא אז שבי איתנו קצת"
אני:"אמ..לא חושבת"
דורון:"למה?"
אני:"סתם,אני חושבת ללכת לעדי"
דורון:"טוב,לא יציק לך"
אני:"חח טוב אני הלכתי,ביי"
נתתי לו נשיקה בלחי,אמרתי שוב מזל טוב והלכתי.
אבל לא לעדי,הלכתי סתם להסתובב.
זה היה יום שבת,ויש עוד יומיים חופש של פורים.
אחרי כמה שעות חזרתי הביתה,השעה כבר הייתה 3.
אבא עוד לא חזר ואמא עדיין בחדר שלה,רון הלך לחבר ככה שנישארתי לבד.
לקחתי לי משהו קטן לאכול ונכנסתי לחדר.
הדלקתי מחשב והתחברתי לאייסי.
שמתי על מצב לא נימצא וכתבתי
-------------------------------------
לא פה...אל תשגעו!
עדי&שושי&אירנה? חולה עליכן,אתן הכל בשבילי!
חבר'ה?
כדאי שתפנימו:
'דמעות לא יעזרו,וגם לא אלף מילים
כי עם טעית,על טעויות משלמים!'
-------------------------------------
כן,נכון שכתבתי את זה על יובל אבל גם על דנה.
לפני פורים אני והיא רבנו.
על מה?
על שטויות!
בגלל שבזמן האחרון התחברתי יותר לאירנה ושושי,שתי ילדות מהשיכבה היא נעלבה ורבה איתי.
היא אומרת שאני התרחקתי ממנה,אבל היא גם התחילה להתרחק ממני לפני זה.
לא רציתי לחשוב יותר מידי אז פשוט הפסקתי לחשוב עליה.
ראיתי שרון מחובר לאייסי שלו,כניראה מחבר שלו.
קראתי לו את האווי
----------
פה..אצל אביב!
איזה כיף שחופש 😊
"לפעמים זה טוב לברוח מהכל,לשכוח הכל גם עם זה לכמה דקות"
---------
לא האמנתי שילד בן 9 כותב כאלה משפטים,מעניין מאיפה הוא הביא את המשפט הזה..
שלחתי לו הודעה.
מורושש :]]
רון?
רון אחי 😊
אה?
מורוש :]]
מה נישמע?
אתה נישאר שם לישון?
רון אחי 😊
כן,שאלתי את אמא והיא הסכימה אני יחזור מחר בצהריים
מורוש :]]
סבבה,תהנה,אול תחשוב על כלום! כמו במשפט 😉
רון אחי 😊
חח טוב,אנחנו הולכים החוצה,ביי
מורוש :]]
ביי תהנה!
והוא התנתק.
אחרי כמה דקות שדיברתי עם שושי נשלחה לי הודעה...
מקווה שאהבתם 😊
תגיבו!!
סופסוף עידכנת,התגעגעתי לסיפור 😉
מ-ד-ה-י-ם-(:
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאפה!!!
התגעגעתי לסיפור שלך 😛..
עידכון סוף סוף!!
פרק מדהים!!, פשוט מדהים!!!
תמשיכי..
חח
אוהבת רחלוש =]]
מהמםםםם
קראתי עכשיו את הכללל
תמשייכיי :]
-נוי-
איזה יופפפפפפפי =]
אני שמחה שחזרת לכתוב !!!!
מחכה להמשך ..
נשיקות !
מ ה מ ם ברמות!!
תמשיכי...
פשוט מדהים שבחרת לכתוב סיפור על החיים שלך:] 😊
אוהבת'ך 3>
QUOTE (lidorushit @ 07/03/2007) סופסוף עידכנת,התגעגעתי לסיפור 😉
מ-ד-ה-י-ם-(:
תודה :]
אני יכתוב עוד מעט עוד המשך..
QUOTE (loisana11 @ 07/03/2007) יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאפה!!!
התגעגעתי לסיפור שלך 😛..
עידכון סוף סוף!!
פרק מדהים!!, פשוט מדהים!!!
תמשיכי..
חח
אוהבת רחלוש =]]
חח תודה :]]
אני מתחילה לכתוב את ההמשך!
QUOTE (נונהנהנה @ 13/03/2007) מהמםםםם
קראתי עכשיו את הכללל
תמשייכיי :]
-נוי-
תודה 😊
המשך עוד מעט...כשאני יגמור לכתוב :]
QUOTE (שריני @ 14/03/2007) איזה יופפפפפפפי =]
אני שמחה שחזרת לכתוב !!!!
מחכה להמשך ..
נשיקות !
המשך עוד מעטט...
אני צריכה לכתוב אותו עד הסוף 😛
QUOTE (אינססס @ 15/03/2007) מ ה מ ם ברמות!!
תמשיכי...
פשוט מדהים שבחרת לכתוב סיפור על החיים שלך:] 😊
אוהבת'ך 3>
תודה רבה =]]
המשך עוד מעט..
לקוראות שנישארו לי...
חודשיים לא הייתי פה...
באמת שלא רציתי לייבש או להפסיק לכתוב..
אבל עבר עליי כל כך הרבה שלא היה לי כוח וזמן לכתוב!!
בהתחלה היה בר מצווה לבן דוד שלי
אחר כך יום הולדת לי [10.4]
אחר כך שנה של סבתא שלי ז"ל
ואז התחיל עומס של מבחנים
ובדרך מלא שינויי מצב רוח
והמצב בשדרות..יש לי שם מלא משפחה
ועכשיו יש לי בגרויות..
חח בקיצור לא חסרות לי בעיות =\
אבלל אני אוהבת לכתוב..
נכון שלקחתי חודשיים [XD] הפסקה...אני חוזרת..
מקווה שתיקראו את הסיפור...
3>
מרינושש
אחרי כמה דקות שדיברתי עם שושי נשלחה לי הודעה...
פרק 9
עדי:"נוו דיברת איתו?"
אני:"כן"
עדי:"ו...??"
סיפרתי לה את מה שהיה עם יובל
עדי:"דיי,תפסיקי להיות כזאת קשה!"
אני:"עדי אני לא קשה,הוא פגע בי,מאוד!"
עדי:"טוב"
-כעבור שבוע,יום ראשון-
אמא:"מור קומי שלא נאחר!"
אני:"מה השעה?"
אמא:"6 בבוקר"
אני:"ואיי אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה קמתי בשעה כזאת"
אמא:"יאללה לקום,אני הולכת לראות מה עם רון"
היום זה העליה לתורה של יובל.
צריך להיות בבית הכנסת ב6 וחצי.
קמתי ציחצחתי שיניים התלבשתי ויצאתי לסלון.
רון:"הולכים כבר?"
אמא:"כן בואו"
אני:"מה עם אבא הוא לא בא?"
אמא:"הוא בעבודה" אמרה באדישות.
הגענו לבית כנסת,שהיה לא רחוק מהבית.
כל הדודים כבר היו שם.
אמרתי שלום לכולם ואז ראיתי את יובל.
בהתחלה הוא היסס,לא אמר לי כלום ואז אמר לי בשקט
יובל:"זוכרת מה שסיכמנו?"
אני:"כן.."
יובל:"יופי" אמר עם חיוך
אני:"וזה לא אומר שסלחתי לך"
יובל:"אני יודע"
אני:"אבל בגלל שהיום זה היום הולדת שלך וגם העליה לתורה אז מגיע לך חיבוק ממני,או
שלא בא לך?"
יובל:"חח מפגרת" אמר וחיבק אותי
הכל עבר כמו שצריך,באותו יום לא הלכנו לבצפר.
באותו שבוע,ביום חמישי הייתה המסיבה באולם.
במשך השבוע אני ויובל לא דיברנו,אבל היחסים בינינו טיפה השתפרו.
-במסיבה עצמה-
לבשתי חצאית ג'ינס וחולצה אדומה שהתאימה לחצאית.
אחרי שהדליקו את הנרות והתחילה המוזיקה יובל התיישב לידי.
אני:"מזל טוב.."
יובל:"תודה,איך את? נהנת?"
אני:"חח זה רק התחיל"
יובל:"נכון,צודקת"
שמתי לב שהשיחה שלנו דיי יבשה ויובל ניראה דיי מבואס מיזה.
אני:"טוב בוא נלך לרקוד,הרי אני הבטחתי לך.."
יובל:"וואלה צודקת"
הערב עבר מצויין..עד הקטע שבו היינו צריכים ללכת הביתה.
רוני [דוד שלי] וזיוה [דודה שלי] לקחו את סבתא שלי במכונת הביתה.
היא הייתה במצב טוב,אפילו טוב מאוד!
באולם נישארנו אני,אמא שלי ורון ויובל,מלי ואורן [אמא של יובל ואחיו].
הפלאפון של מלי צילצל.
מלי:"הלו"
מלי:"מה??? איךך זה לא יכול להיות!!!" היא אמרה בהלם ואנחנו לא הבננו מה קורה.
מלי:"אל תגידי לאמא מה קרה!את יודעת שהיא לא ממש רואה טוב אז תשתדלו שלא
תרגיש כלום! וגם אל תיגעו בכלום אני תכף מתקשרת למשטרה"
היא אמרה ואנחנו התחלנו להילחץ.
מלי:"טוב ביי"
אורית[אמא שלי]:"מה קרה?"
מלי:"פרצו לבית של אמא,הפכו את כל הבית וגנבו את כל הזהב שהיה שם"
-שניה אני יסביר לכם-
סבתא שלי כמעט ולא יוצאת מהבית כי היא לא יכולה ללכת טוב וגם היא לא ממש רואה טוב
אז כולם משאירים את הזהב\תכשיטים ודברים יקרים בבית שלה.
ומי שפרץ,לקח פשוט הכל והפך לה את כל הבית.
-חזרה לסיפור-
אורית:"מה??צריך להתקשר למשטרה"
מלי:"אני מתקשרת"
היא התקשרה והם אמרו שהם עוד 10 דקות שם.
מלי:"בואו נלך לשם"
אורית:"אני לא חושבת שכדאי שהילדים גם יבואו."
אורן:"אני ילך לסבתא שלי[מצד האבא]"
אורית:"אוקיי את רון אבי[אבא שלי] יקח הביתה כי הוא כמעט נירדם פה"
מלי:"אז שיובל ומור ילכו אלינו,ככה ששום בית לא יהיה ריק ואף אחד לא יהיה לבד"
רוני בא ופיזר את כולם בבתים.
אותנו הוא הוריד שניים.
מלי:"קחו מפתח,עם אתם רוצים לישון תוציאו את המפתח מהדלת.מור עם את רוצה קחי
לך איזה טרנינג שלי אל תתביישי"
אני:"אוקיי תודה"
עלינו לבית שלהם בשקט,בלי לדבר.
ניכנסנו,סגרנו את הדלת והוצאנו מפתח.
יובל:"אני בחדר" אמר בקול מבואס ונכנס לחדר שלו.
הפלאפון שלי צילצל
אני:"הלו?"
אמא:"מור אצלם בבית הכל בסדר?"
אני:"כן"
אמא:"שניה מלי רוצה לדבר איתך"
מלי:"מור איפה יובל"
אני:"הלך לחדר שלו"
מלי:"תנסי לעודד אותו קצת טוב?ראיתי שהוא מה זה התבאס שזה קרה דווקא בבר מצוה
שלו"
אני:"אין בעיה"
מלי:"תודה"
אני:"מה קורה עם הבית של סבתא?"
מלי:"המשטרה הרגע הגיעה,אני יעדכן אותכם כבר מחר"
אני:"טוב,ביי"
מלי:"ביי"
הלכתי לחדר של מלי,החלפתי את הבגדים לטרנינג,שטפתי את הפנים ואספתי את השיער.
ניגשתי לחדרו של יובל והדלת הייתה סגורה.
אני:"יובל?" שאלתי ודפקתי על הדלת.
יובל:"כנסי"
נכנסתי והוא ישב על המיטה מביט בחלון.
אני:"אתה בסדר?"
יובל:"כן,למה שאני לא יהיה בסדר?"
אני:"זה לא ניראה ככה"
יובל:"ככה זה כשאת מכירה אותי כל כך טוב" אמר ונאנח
אני:"מה אתה בבאסה"
יובל:"את יודעת למה.."
אני:"טוב יאללה תחליף בגדים וניראה טלויזיה או משהו נוציא אותך קצת מהבאסה"
הוא לקח מכנס קצר וניכנס למקלחת.
כעבור 2 דקות הוא יצא רק עם מכנס קצר עליו.
יובל:"יש משהו מעניין בטלויזיה?"
שאל והתיישב לידי על המיטה שלו.
אני:"לא יודעת בו ניראה"
מצאנו סרט וראינו אותו..
היינו ממש עייפים,כניראה ששנינו נירדמנו באותו זמן.
יומיים אחרי הפריצה[יום שבת] זה שוב קרה,רק שהפעם זה היה יותר קשה,והשפיע קשה
על כולנו!
גם הפעם..פרק שדיי קשה לכתוב..
מקווה שתאהבו את הפרק..
פרק נוסף יהיה כניראה יום רביעי..
כי מחר יש לי 2 בגרויות במתמטיקה כי אני עושה השנה 2 יחידות..
3>
מרינושש
אתר האהבה הישראלי