"אני איש של חורף בין אלפי אנשים ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים..
עוד מלאך שנקטף.. ככה.. בלי סיבה"
עמדתי אל מול הקבר.. החלתי מלטפת.. מחבקת.. מנשקת..
פעם ראשונה שנכנסתי לבית הקברות מאז ההלוויה.. עברה כבר שנה...
כאב לי מידי.. פחדתי.. ואולי אפילו ברחתי.. לא התמודדתי...
כל יום הייתי מגיעה לפתח בית הקברות.. עומדת בחוץ.. מתבוננת בכל הקברים.. אבל לא נכנסת... רק בוכה....
היום הזה הוא שונה מכל הימים...היינו אמורים להיות שנתיים ביחד.. בדיוק היום.. שנתיים.....
"אני איש של חורף.. בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים"
החלתי קוראת שוב ושוב את מה שהיה כתוב על הקבר..
התמונות החלו רצות לי בראש..
--------------------------------------------------
"אני אוהב אותך" הוא צעק
"גמני אותך" השבתי וחייכתי
הרמזור בדיוק התחלף לירוק והוא החל לנסוע מולנו באה משאית ענקית
"לאאאאאאאאא" צעקתי..
---------------------------------------------------
"אהוב שלי.. " החלתי בוכה.. מלטפת את הקבר..
"כבר עברה שנה..... אני לא מאמינה.. שנה בלעדייך....
אתה בטח כועס עליי.. לא דרכתי פה מאז ההלוויה.. פחדתי.. כאב לי מידי..
אני זוכרת שתמיד אמרת שאני חזקה.. שאני יודעת להתמודד עם הדברים
טעית אתה יודע? אני לא חזקה ואני לא מתמודד עם זה שהלכת..
אני בקושי מאמינה... ואולי אני אפילו בורחת..
אכזבתי אותך... אני בוכה הרבה.. כמעט בכל יום.. אני יודעת עד כמה אתה שונא שאני בוכה..
מאז שהלכת השתנתי... חצי ממני הלך והחצי השני? נושם אבל מת...
אין לי טעם לחיים בלעדייך..... אין להם משמעות.. אני רוצה לבוא אלייך.. אבל אפילו בשביל זה אני פחדנית.. אני פוחדת שיכעסו עליי.. שיכאב להם כמו שכואב לי בגללך...
אין יום שאני לא שואלת את ה' למה הוא לא לקח אותי איתך.. אין יום....
ולמרות שאתה כועס ומאוכזב ממני שלא באתי.. שנשברתי..
אני תמיד חושבת עלייך.. אוהבת אותך..
אתה זוכר אהוב שלי? היום היינו אמורים להיות שנתיים ביחד.. שנתיים
זה היה אמור להיות אחד הימים המאושרים בחיי אבל אין בו טעם.. אתה לא פה..
אני זוכרת כמה חשבנו על השנתיים האלה.. לא לי ולא לך היה ספק.. ידענו שנישאר יחד
רצינו לעשות משהו מיוחד.... רק אני ואתה....
כל החבר'ה התאספו היום.. באו אליי.... בטח הם ידעו שכואב לי.. אין אחד שלא זוכר את התאריך שלנו... הרי תמיד אמרו שאנחנו הזוג המושלם.....
כשהם באו.. הלכתי.. אני לא אוהבת שמרחמים עליי אתה כבר יודע...
שוב מצאתי את עצמי עומדת מחוץ לבית הקברות רק שהפעם נכנסתי... אני לא יודעת מאיפה הכוחות אבל בסוף אני פה.. מדברת אלייך.. אתה בכלל שומע?
סליחה שאכזבתי אותך.. שלא ביקרתי אותך.. .סליחהה.. סליחהה שלא באתי איתך..
אני מתגעגעת אלייך.. כ"כ מתגעגעת.. בוא קח אותי אלייך....
תן לי להרגיש אותך שוב.. אני צריכה אותך.....
למה הלכת לי?! אני לא יודעת איך להמשיך..
אני אולי נושמת.. אבל הלכתי יחד איתך..
כולם אומרים לי שאני צריכה להמשיך.. זה מצחיק אותי אתה יודע?
איך אני ימשיך עם בעצם לקחו לי את חיי?
ביום אחד בהיר לקחו לי את חיי...
תמיד שאמרתי לך שאתה החיים שלי צחקת.. אמרת שיש לי חיים גם בלעדייך
שאם כבר אני החיים שלך....
אתה רואה? לא אמרתי סתם.. אין לי חיים בלעדייך.. אני לא רוצה להמשיך..
אין לי בשביל מה ובשביל מה........
אני ריקה... אין טעם לאף יום בחיי..
כבר שנה שאני חצי חיה חצי מתה.. כבר שנה שכולם מנסים לשקם אותי..
אני לא אוהבת שמרחמים עליי.. תסביר להם..
אני יסתדר לבד.. או איתך...
אתה יודע ? בטח אתה כועס עליי על הרבה דברים
השם שלך חרוט לי על היד... אתה חושב שזה מטורף... אני מכירה אותך..
ולמה אני מדברת כ"כ הרבה? אתה בטח רואה הכל לפני שאני בכלל מדברת
בטח אתה רואה כמה אתה חסר לי
כמה אני אוהבת אותך
כמה אני שונאת את עצמי על זה שהלכת אתה ולא אני
שנתיים ביחד... בטח היינו מאושרים "
החלתי בוכה, נשברת.. מלטפת את הקבר.. מחבקת...
מדברת שותקת..
"אניייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!! אתה שומעעעעעעעעעעעעעעעעעעע
אםםםםםםםםםם אתה הולךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך אז קחחח אותיייייייי איתךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך אתהההההההה שומעעעעעעעעע זאתתתתתתתתתת אניייייייייייייייייייי שששששששששרררררררררה אלייייייייךךךךךךךךךךך
למה לא שמעתת?! למה לא לקחתתת אותיייייייייייייייייייייי אאיתךךךך?" החלתי שרה, צורחת...
זה נגמר.. שנה בלעדיו......





