εїз מרגישה אחרת εїз סיפור ראשון שלי

זאת הפעם הראשונההה שאני כותבת סיפור ,בבקשה תקראו ותגיבו ,מבטיחה שאתם תאהבו אותו.
ותודה לחנצוקה וללידור !

פרק 1:
טוטוטוטוטו השעון בפלא' צלצל
'אוחחח אין לי כוח לקום,עוד יום משעמם ומעצבןןן'
'טוב יאללה אין ברררה '
אני:"טולה לקום 7 ועשרה ,אאופק לקום"
בנתיים התארגנתי לביצפר ובין לבין נסיתי לעיר את אופק .
'יש לי רעיון איך אני יעיר אותו כמו תמיד זה עובד'
אני:"אופקקקקקקקק לקוםםם,אם תקום אני יתן לך 5 שקל,ואני יקח אותך אחרי צהריים לחנות של ה-2 שקל."
אופק:"לא נכון את לא תיקחי אותי."
אני:"נשבעת לך שאני יתן לך ואקח אותך"
אופק :"טוב אני קם"
אני :"כל הכבוד חמוד ,יאללה בו נלך להחליף בגדים ,וטולה תעשי לאופק מערכת "
אני:"יאללה החוצה אין זמן."
אופק הלך לביצפר שלו לבד ,אביטל לביצפר שלה ,ואני לביצפר שלי.
------------~----------~--------
שכחתי להציג את עצמי אני אושרית לוי בת 16 וחצי ,אני "אמא 2" הכוונה שאני מין אמא בבית ,אני מטפלת באח שלי כי אחיות שלי לא מסתדרות איתו ההורים שלי בעבודה עד מאוחר ,אני מבשלת לאח שלי ולאחיות שלי וגם לאבא שלי כשהוא חוזר מעבודה וזה פשוט מעייף אני כולה נערהה בת 16 וחצי וכבר אני צריכה להיות מין אמא .
יש לי אחות גדולה שהיא בצבא קוראים לה מורן בת 19 ,אחותי אביטל בת 14 ,ואח שלי הקטן אופק
בן 8.
אני לא שמנה ולא רזה יש לי שיער חום גלי מדורג,עיניים חומות.
תמיד נכנסתי בהרגשה מגעילה לביצפר כולם הסתכלו עליי כאילו מאיפה נפלתי ולבין לבין העירו
הערות רעות,תמיד אני הייתי הזאת שלועגים לה ,וכבר 4 שנים שאין לי חברות ,בהמשך אני יספר לכם מה קרה לי לפני 4 שנים.

--------~--------~--------~

הגעתי לכיתה והתיישבתי במקומי בסוף הכיתה 'איזה כיף עוד 3 שבועות נגמר הביצפר '
שעה ראשונה היה לי שעת חינוך המחנכת חפרהההה על סוף שנה ועל הבגרויות ככה במשך שעה .
שעה שניה היה ספרות כרגיל משעמם' מה אכפת לי מהרופא שהתגרש מאישתו'
ובשעה השלישית היה ספורט אבל הברזתי במלא אני לא מתעמלת התיישבתי בחוץ בשמש החמימה של הקיץ ושקעתי לי במחשבות עד שלפתע מישהו ניגש אליי לא יכולתי להסתכל כי השמש סינוורה אותי .
"אושרית לוי מה את עושה בחוץ?"אמרה לי מרכזת השיכבה
אני :"יש לי ספורט ואני לא יכולה להתעמל כי קבלתי"
מרכזת :"אוקיי,יום טוב חמודה "והלכה לה
'פוויי איזה קרציה '
אח"כ היו שעתיים לשון והביתה,הגעתי הביתה הכנתי אוכל וסידרתי 'מתי אמא תיהיה פעם אחת בבית ותעשה את זה ,לבנתים היא רק מתלוננת'.

בערב הלכתי לרוץ ובזמן הריצה ראיתי מישהו בסביבות בן 17 הוא היה כל כך חתיך עיניים חומות שיעור חום ,שחום וגבוה היה בו משהו מיוחד .
הוא רץ לצידי כאילו היינו במין תחרות ושמתי לב שבכוונה הוא מאיט תקצב שלו כדי שאני ינצח .
המשכתי לרוץ 'מפגר מה הוא חושב בגלל שאני בת הוא יתן לי תרגשה שאני מנצחת,אוח נמאס לי מהם'
הסתובבתי וחזרתי הביתה .
הגעתי הביתה ושמתי לב שהפלא' שלי נאבד
אני:"אביטל ראית במקרה תפלא שלי אני לא מוצאת"
אביטל:"לא ,תתקשרי אליו ,לא הלכת איתו להליכה?"
אני:"הלכתי איתו ,רגע אני יתקשר,תביא תפלא שלך"
אביטל :"קחי"

חייגתי לפלא שלי כלפתע מישהו ענה.....
"הלו?"
אני:"שלום הפלא שאתה מדבר איתו הוא שלי "
הוא:"את הפלת אותו היום כרצת וקראתי לך אבל לא ענית "
אני:"תודה שמצאת לי אותו תוכל לתת לי פרטים היכן אתה גר אני יגיע אלייך?"
הוא:,כן ,אני גר בכרמל ברחוב גולדה מאיר 2 "
אני:"אוקיי ,תודה אני בערך עוד שעה אני יגיע אלייך,"
הוא:"אין בעיה"
אני:"ביי"והוא ניתק
'אוח לא בא לי לצאת להביא תפלא' ,אבל עם אבא יגלה הלך עליי'
הלכתי לחדרי והחלפתי לג'ינס וחולצה ורודה של פוקס ולקחתי כסף ותאמפי4 שלי ,
ויצאתי לכיוון התחנת אוטובוס עליתי על האוטובוס הפעלתי תאמפי 4 ובדיוק היה תשיר של סינרגיה –מרגיש אחר
"לא זה לא עובד
זה יתנפץ לכם בסוף בפנים
אני לא רוצה אבל מוצא
את המציאות שבשיגרת החיים
תמיד ניסיתי אבל טעיתי
לעשות מה שכולם מכתיבים
אולי הזמן יעזוב זה וכבר לא יחזור
בסוף הדרך אמצא פיתרון
אני לא יכול נוטה ליפול
זה מחייב אותי ושוב שובר אותי
אולי עכשיו אהיה לבד
אולי עכשיו קצת טוב לבד

שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום
כלום לא מסתדר, שוקע בחלום
איך אצא מזה, איך להבין הכל
בטוח אנסה, וכמו תמיד..

סתם עובר הזמן
ולא מצליח לרפא את הפצעים
זה מתחזק שוב משתתק
מחייך אבל בוכה מבפנים
אתם רואים בי אבל שותקים כי
קל יותר שוב להפנות מבטים
אני לא אהיה זיכרון ואעלם בהמון
זה סוף הדרך ואין פיתרון
הכל אפור רוצה לזכור
כי המצב הזה הוא משגע
ואולי עכשיו אלך לישון
אולי עכשיו אהיה ראשון

שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום
כלום לא מסתדר, שוקע בחלום
איך אצא מזה, איך להבין הכל
בטוח אנסה, וכמו תמיד..

שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום
כלום לא מסתדר, שוקע בחלום
איך אצא מזה, איך להבין הכל
בטוח אנסה, וכמו תמיד.."


השיר הזה כל כך נכון עליי.
שמתי לב שהגעתי לתחנה שקרוב לרחוב גולדה מאיר ,ירדתי והתחלתי לחפש תבית עד שלבסוף מצאתי 'פשייי איזה בבית הלוואי עליי' דפקתי בדלת כלפתע ראיתי את הנער שרץ לידי ונתן לי לנצח .
אני:"שלום ,אתה זה שמצאתי לי תפלא'?"
הוא:"שלום ,כן אני מצאתי לך,כנסי לבנתיים אני יעלה להביא אותו "
אני:"אוקיי ,תודה" התבוננתי מסביב אווי איזה בית ,בסלון היו ספות בצבע קרם ופלזמה וכורסאות קטנות שמתאימות .
הוא:"הינה קחי " דייי יש לו כאלו עיניים משגעות
אני:"תודה ...."
הוא:"ליאור " שם יפה לילד יפה
אני:"תודה ליאור,ונעים מאוד אושרית"
אני:"טוב אז...ביי" והתקדמתי לדלת
ליאור:"חכי"
אני:"כן?"
ליאור:"איפה את גרה אני יקח אותך ,חשוך בחוץ וזה מסוכן להסתובב לבד בלילה"
אני:"מה אתה דואג,אני יודעת להסתדר לבד טוב מאוד"
ליאור:בכל זאת,איפה את גרה ,מה אכפת לך הדלק עליי"
אני:"טוב קרצייה אם אתה מתעקש כל כך אני מסכימה,אני גרה ליד מרכז חורב"
ליאור :"בואי "הוא לקח מפתחות לאוטו ויצאנו
אני:"מההההה יש לך מזדה 3 יווו היא כל כך יפה "
ליאור:"חחחח תודה"
נכנסו למזדה שלו הוא הפעיל תרדיו .
כל הנסיעה לא דיברתי ,הוא לא הפסיק להביט בי.
הגענו לביתי פתחתי תדלת ואז הוא קרא "אושרית,אני יכול לקבל תמספר פלא שלך או אייסי?"
אני:"אממ טוב ,תרשום זה אייסי שלי 23456789"
ליאור :"תודה ביי ונדבר"
אני :"ביי"
נכנסתי הביתה ואמא שלי התנפלה עליי בשאלות "איפה היית"
אני:הלכתי להביא לילדה מהכיתה מחברת שלה "
אמא שלי:"טוב ,תעשי לי טוב תכני אוכל לאופק"
אני:"אמא אין לי כוח לעשות"

נכנסתי לחדר לקחתי תמחשב הנייד שלי למיטה והפעלתי תמחשב ושמתי תשירים של סינרגיה ושקעתי במחשבות 'למה הוא ביקש ממני תאייסי שלי ?מה הוא מצא בי?למה דווקא ממני '
התחברתי לאייסי שלי שיניתי תאווי ל: לאאאא פההההה...כאילו למישהו אכפת שאניי לא פה".
"אתם רואים בי אבל שותקים כי
קל יותר שוב להפנות מבטים"
כרגיל אף אחד לא שלח לי הודעה ,'ה' למה דווקא אני סובלת קשה לי בלימודים,אנשים מעליבים ,אני לבד, אין לי חברות כולם נצלו אותי אוףף בבקשה תעשה שהחיים יהיו יותר קלים ויותר כפים בבקשה ה' '
השעה הייתה 10 וחצי והעדפתי ללכת לישון במקום לחשוב על החיים .
סגרתי תמחשב ונשכבתי במיטה ונרדמתי מהר .




מקווה שאהבתם ,ותגיבו!