קשה לי איתו..

היי בננות..
רציתי לשתף אתכן..
ישלי חבר בן 19,אני בת 16.
ההורים [שלי] מקבלים תקשר ..אבל אצלו זה סיפור אחר.
אנחנו ביחד 8 חודשים,וכמעט לא יצא מצב שהוא לא היה בא שישי אחד.
אבא שלו לקח אותו לשיחה ואמר לו שאם הוא לא נשאר בבית שבוע כן שבוע לא (כל השישבת) אז אין אוטו.
לא היתה לחבר שלי ממש ברירה,אז יוצא מצב ששישי או בא שישי לא.
אני כל כך עצובה,
אני לא אוהבת להיות ימי שישי בבית,
כל החברות שלי יוצאות עם החברים שלהן,או משו.
ורק אני יהיה בבית..?
זה קצת מפריע לי שההורים שלו מתערבים,
אני לא מבינה אותם,אם הוא בא בשישי ,בשבת הוא בבית,
מה עם צריכים אותו כל היומיים האלה? קמצנים.
אבא שלו מכניס לו דברים לראש..
כמו "אתה לא מתחשב יותר בנו,לא יוצא עם חברים....."
עד היום כל פעם ששאלתי..לא הפריע לו לא לצאת עם חברים!!! הוא אמר שהוא לא מפסיד כלום...ושכיף לו איתי..פתאום הוא בא ביציאה של "סתם עלה לי בראש שאני לא מתראה עם חברים שלי יותר..בעקבות שיחה עם אבא שלי.."
כל כך רע לי...
יום שישי אצלי זה מין דבר קדוש כזה.....לאדעתתת אני לא אוהבת להישאר בבית,
זה כל כך דיכאוני..מדכא....
אני נורא אוהבת אותו,והוא גם...אבל אני לא יודעת מה לעשותת...
אני מנסה לבוא אליו ..לישון אצלו יותר..
כאילו שבוע אני שבוע הוא (אנחנו גרים רחוק..)
ולא תמיד מרשים לי ללכת,אבל אני נלחמת,רבה ובסוף הולכת..
תגידו לי מה לעשות בנות..רע לי..
זה נראה שהוא מעדיף תמשפחה מאשר אותי או משו כזה..לאדעת..
מה אני צריכה להגיד לו ...?
זה עצוב לו שאני עצובה ככה,ובוכה לו בטלפון..
אבל קשה לי..אני אוהבת אותו יותר מידי כנראה.


נכתב מחוסר שיקול דעת..חח עזרה..