בוקר יום שלישי.. קיפלנו אוהלים ויצאנו למסלול
נחל אבוב-נחל אכזב די מפחיד למי שיש פחד גבהים
התחלנו את הטיול בכיף ...
אחרי רבע שעה של הליכה הבנו שתיק עזרה ראשונה לא איתנו
החלטנו להיצמד לקבוצה שלפנינו
עברו רבע מסלול בלי בעיות.. קצת מפחיד אבל היה בסדר
הגענו לירידה צרהה צרהה לא מפחידהה
ליד הירידה היה קיר אנכי ...
התחלנו לרדת.. רוב החניכים ירדוו
אני וחברה שלי עדי בדיוק ירדנו למטהה
איך שהגעתי למטה התסכלתי לראות מי נישאר למעלה
באותו רגע אחת החניכות פשוט נפלה לנו מהקיר האנכי
גובה של 4 מטרים היא נפלה.. יותר נכון היתגלגלה
הילדה נישכבה על הריצפהה בשוק היסתכלה לשמים לא זזה
המורה רצה אליההה בהלםםםם כולםם צעקוו היו בהלםםם
נעמדתי ליד וראיתי את הילדה התחיל לרדת לה דם מהראשש והיא לא
הזיזה את העיניים
החניכים נבהלווו נוראאא ולא הבינו מה קורה שם
התחלתי ללכת לכולם אבל הייתי רק אחת כי רוב המשצים היו עדיין למעלה
מנסים להרגיע את האחרונים שנישארו...
ניגשתי לאחת החניכות שרעדההההה נוראא
ביקשתי ממנה לשבת בצד אבל היא לא רצתה
ביקשתיי מכל החניכים שהיו למטה לזוז לשבת בצד ולא לקום
החניכה שרעדהה התחילה לדמם מהאף בלי הפסקה
2 חניכים רצוו למצואא עזרההה
אחד חזר בלי עזרה והשני חזר עם מישהו
שבמיקרה היה רופא ילדים שטייל עם המשפחה שלו באותו מקום
הם ישר טיפלו בה
וחלק מאיתנו הביאו את הסווטשרטים שלנו אליהם כדי לחמם אותה
ישבתי עם הילדה שירד לה דם מהאף והרופא ניגש אליה שניה
ואמר לה להרים את הראש וללחוץ על האף.
אחרי כמה דקות שכולם הבינו מה הולך אני נישברתי..
לא הצלחתי לשלוט על הדמעותת
ראש מטה השל"ח במחוז מרכז הגיע אלינו מהרררר
הוא ניסה למצוא קליטה כדי להיתקשר לחילוץ אבל הוא לא מצא
הוא עלה מהרר ומצא קליטה הוא התקשרר אליהם
בינתיים ביקשו מאיתנו להמשיך אבל לא יכולתי רעדתי גם מקור וגם מפחד
והבכי שלי רק גבר... לבסוף היינו חייבים להמשיך והצטרפנו לקבוצה של ראשון
ישבנו איתם וראינו את המסוק חילוץ עובר מעלינו
הוא עבר הרבה פעמיםםםם לא הבנו למה... אחרי חצי שעה שישבנו
המשכנו ללכת הגעתי לגבעה והסתכלנו לאותו מקום... ראינו שהמסוק סוף סוף
מעלה את הילדה.. ראינו את זה עד הרגע שהדלת של המסוק ניסגרה
המשכנו ללכת ושוב עצרנו לשבת היינו לקראת הסוף
המורה שהייתה עם הילדה הגיעה וגם המאבטח שלנו
אמרו לנו ששולחים אותה עכשיו לבית החולים סורוקה בבאר שבע
ושהמסוק היסתובב הרבה פעמים כי הילדה לא נתנה להם להעלות אותה
הגענו לסוף המסלול היה נורא קר והחזירו לנו את הסווטשרטים אבל לא שמתי אותו
עלינו סוף סוףף לאוטובוס כולם היו תשושים ונירדמו הגענו לרחובות
התחלנו להתפנות לבתים...המורה שלנו חזרה אל הילדה לבית חולים
אחרת הבנות דיברה עם ההורים של הילדה ואמרו לנו שהיא לא זוכרת כלום
מהחודש האחרון היא לא זוכרת את הטיול את הנפילה
היא לא זוכרת מזה פשצים...
אז לפחות היא בהכרה והיא חזרה לרחובות
כבר ארבעה ימים אני מיסתובבת עם ה"סרט" הזה שרץ לי בראש בלי סוף
לא מפסיקקקקק
הנפילה,הדם,השוק,החניכים,המסוק, החילוץ
והמבט של אותה ילדה שהביט לשמים .. מבט של שוק ,הלם,כאב,פחד





