לאדעת אם זה מתאים לפה..
סתם פרקתי...
=//
כ"כ הרבה מילים, משפטים, שירים, שיחות וזיכרונות שעולים לי בראש בזמן האחרון..
כאילו משהו הולך לקרות...כאילו שום דבר לא נכון..
איך פתאום אחרי שלוש שנים, בין אותם אנשים..
פתאום מתוך כולם יש לי חברים חדשים?!
כאלה שלפחות שלוש שנים אני רואה אותם כבר כללל יום..
כאלה, שפעם אפילו לא אמרתי להם שלום..
והיום?! היום הם אלה, שהכי דואגים לי..
יודעים מתי להצחיק, מתי לשתוק ומתי לתת חיבוק..
היום הם פתאום לא סתם "חברים של.." ,
הם חברים שלי..
מוזר לי פתאום, בכל הסביבה החדשה הזו..
שבעצם הייתה פה כל הזמן..
החברים שאני כ"כ נהנית איתם, כ"כ אוהבת..
בעצם...חברים שלי כ"כ מעט זמן..
ורק היא...שהייתה איתי 3 שנים...
פתאום מרגישה כ"כ רחוקה..
אחרי הריב הזה....שגם התחיל וגם נגמר בצורה הזויה..
חזרנו להיות בקשר, אנחנו חברות, מדברות, יוצאות יחד, צוחקות, חולקות..
אבל יש שם משהו לא כמו פעם..
משהן שעושה לי רע..משהו שלא עוזב לי את הראש,
בגלל שהוא לא ברור לי..
כ"כ רוצה שהכל יהיה כמו פעם...
קוראת מכתבים ממנה, שיחות..
אין מקום שלא מוזכר ה"אוהבת אותך" שהייתה תמיד דואגת להזכיר..
אין מקום שלא כתוב כמה חשוב לה הקשר שלנו..
והיום אני מסתכלת ומבינה, כמה לא הערכתי..
כמה טיפשה הייתי..
אומרים שלומדים להעריך דברים רק אחרי שמאבדים אותם..
אז מה זה בעצם אומר?! שאיבדתי אותך?!?
הרי אנחנו עדיין חברות...לכל דבר...
אולי איבדתי מן החשיבות שלי בעינייך,
אבל האמת, שאם ככה זה..
אני כ"כ מבינה למה....
השאלה היא רק, איך בעצם אני אוכל לדעת?!
אולי זו רק ההרגשה שלי...
אבל ילדה....
אני כבר לא יודעת לתאר במילים..
את כל מה שיש לי להגיד,
את ההרגשה שיש לי היום...כשאני מסתכלת מה היה פעם,
מה היה לפני שנהה..
כ"כ הרבה דברים שיש לי במחשבות..ושום דבר לא מצליח לצאת..להתבטא..
"..רוצה שתדעי מה שאת בשבילי.."
-=-
".... המילים הפכו אחר כך לדמעות"
"לא אני לא יכול לברוח מהכל את לא עונה בגללי ולא אני לא מוכן לשכוח את הזמן שאת היית בשבילי"
(לא חייבים להגיבב רק פרקתי)





