פעם כתבתי פה קטע, והחלטתי קצת לשנות אותו...
אזזז תגובות יתקבלו בברכה((:
זה פעם למי שלא מכיר- http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...showtopic=37002
והנה :]
היא הייתה נחשבת לאחת הבנות היפות בשכבה שלה.
שיערה שחור חלק וגולש, עיניה כחולות כמו השמיים, עיניים שתמיד נראות מאושרות. כולם אהבו אותה,
החיוך שלה, היה חיוך שעם אתה רואה אותו, אתה לא יכול שלא לחייך. חיוך ממיס.
כל בן חלם להיות איתה, כל בת קינאה בה.
הכל התחיל מאותו יום, שהלכה לסתם בדיקה שגרתית אצל הרופא שלה.
"אני מצטער לבשר לך, מאיה, אבל את חולה בסרטן. סרטן הדם"
מאותו היום,
הכל השתנה.
החיוך לא היה על הפנים,
העינים הכחולות, נראות עצובות מתמיד.
"אביחי.. אני ח..ו..ל..ה בסרטן הדם" אמרה לאביחי מלאה בדמעות.
אביחי היה הידיד הכי טוב שלה, האח שמעולם לא היה לה.
אחרי חצי שנה של שתיקה, היא פתחה את הפה וסיפרה.
הם ישבו,
שניהם,
במיטה, בחדר שלו.
בוכים.
"את צריכה ליהנות מהחיים, ולנצל כל רגע.. אל תתני לזה לשבור אותך. את יותר חזקה ממנו מאיה, הרבה יותר חזקה ממנו. אל תדאגי, אני איתך. תמיד..." אמר לה, אחרי שהם נרגעו.
מאותו היום,
היא החליטה לקחת ברצינות את מה שאביחי אמר לה.
היא ניצלה כל שניה וכל דקה.
"אמא אני יוצאת היום למסיבה" אמרה מאיה לאמה.
"אוקיי מאיה, רק בלי שטויות ובזהירות..."
מאיה ידעה, שלה לא נותר הרבה זמן לחיות.
היא החליטה שהיום, היא תהנה כמו שלא נהנתה לעולם.
מאיה אף פעם לא הייתה במערכת יחסית רצינית, תמיד היו לה סטוצים, קטע פה, קטע שם.
למסיבה, היא התלבשה הכי יפה שיש.
חצאית מיני, מג'ינס. חולצה צמודה, צמודה בצבע חום שבחזה היא פתוחה וחשופה. ומגפיים חומות מבד, לא כ"כ גבוהות ולא נמוכות.
היא נכנסה למסיבות עם חברות שלה,
כולם הסתכלו עליה,
והתהפנטו מיופייה.
היא התחילה לרקוד, נעה לצלילי המוזיקה, מדמיינת שהיא לבד בחדרה, רוקדת, מזיזה את האגן, רוקדת בחושניות.
כל הזמן אמרו עליה שהיא רוקדת יפה.
הבנים לא עזבו אותה לשניה, כל פעם בא מישהו אחר.
אבל רק אחד תפס את עיניה, אותו אחד שעמד ליד הבר ושתה.
לאט, לאט הוא התחיל להתקרב לאזור שלה.
- - -
'הוא כזה מדהים.
העיניים שלו בהקו גם מהמרחק שהיה בניהם.
השפתיים שלו, כאלה יפות.
הוא היה כזה מיוחד.
לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים,
הוא בהחלט היה מיוחד, אחד כזה שלא תראי כל יום.'
- - -
היא המשיכה לרקוד. אמרה לעצמה "אין סיכוי, הוא לא יבוא". הוא היה נראה טוב, קוצים מבולגנים בצבע חום, חולצה צמודה, ג'ינס צמוד ומוך, בדיוק הסטייל שלה.
היא המשיכה לרקוד והרגישה ידיים חמימות עוטפות את גופה היא הסתובבה אליו, וזה היה ההוא, מהבר.
הם רקדו, צמודים.
התשוקה שררה בניהם.
הוא לקח את ידה והוביל אותה החוצה.
- - -
'היא הייתה כזאת מדהימה.
השפתיים שלה משכו אותי-
העיניים שלה הפנטו אותי.
כחולות כאלה, שסוחפות אותך עמוק לתוכן.
המבט שלה,
בחיים זה לא קרה לי.'
- - -
הוא לקח אותה לים.
כל הדרך היה שקט.
הם ישבו על הסלעים, התחילו לדבר, היא סיפרה לו הכל, על הסרטן, על הזמן הקצוב שנשאר לה לחיות, ועל ההחלטה לנצל כל רגע ורגע בחיים.
הוא היה בשוק, והבטיח לה, שהוא יזכור אותה תמיד, ושהוא יהיה איתה עד הסוף.
- - -
'באותו רגע שהיא סיפרה לי על הסרטן,
לא האמנתי.
לא רציתי שהדבר היפה הזה ילך לי.'
- - -
הם נכנסו בחזרה למועדון, והתחילו לרקוד צמוד,
להתנשק בחושניות,
כולם הסתכלו עליהם.
המסיבה נגמרה לה לאט, לאט. אורי ומאיה החליפו טלפונים, כתובות והבטיחו זה לזו שהם יפגשו.
הימים עברו להם,
והרגש בין אורי למאיה רק הלך וגבר.
אחרי ערב בביתו של אורי, מאיה חזרה הבייתה והלכה לישון
אבל מאותו הלילה, היא כבר לא קמה.
יום למחרת, אורי (אותו הבחור מהבר) החליט להפתיע אותה בביתה.
דלת ביתה הייתה פתוחה,
מלא אנשים יצאו ונכנסו.
אמא שלה, ישבה לה על הריצפה, מתייפחת מבכי,
חברות שלה, ידידים שלה, המורים, כולם היו שם.
ואורי ?!
אורי רק סירב להכיר באמת.
אורי הרגיש שזהו,
אין טעם לחיים.
מאיה, לא ידעה עליו שהוא יצא מקשר ארוך, החברה הקודמת בגדה בו, וגם הוא החליט לנצל את החיים.
אורי עמד שם, מביט אל הלא נודע, עיניו דומעות.
"אורי.." אמרה אמה של מאיה, וחיבקה את אורי.
"מאיה כתבה לך מכתב, היא סיפרה עלייך כ"כ הרבה,
היא ביקשה.. שאתה, תמשיך בחיים שלך... ותנצל כל רגע ורגע בחיים, כמו שהיא עשתה,
היא אמרה גם, שהשם שלך, אורי מתאים לך. כי הכנסת לה אור לחיים, בימים האחרונים שלה..."
אורי לקח את רגליו, והלך משם, בוכה, וכאוב.
הוא המשיך בחייו אך לעולם לא שכח את הילדה הזאת שגרמה לו להמשיך,
עכשיו כשהוא מתכונן ליום הגדול בחייו, החתונה שלו. הוא נזכר בה ונשבע לעצמו-
כי על מנת להנציח אותה לבתו שבבטן ארוסתו ואשתו לעתיד הוא יקרא
מ א י ה.
