רוצה להיות מיוחדת עם אולסטאר? 😊
כל אולסטאר שיש לי, יש כאלו בודדים בארץץ.
בעיר שלי אפילו אין אחד כמו שלי.
אחד יש לי מבולגריה, חח לא מצפה ממך שתטוסי בכדי לקנות.
זוג שני יש לי מאילת, על האולסטאר יש פרפר גדול עם פרחים עדינים בצד, אחד הנדירים.
יש לי מנוקדות גם מאילת ועוד פרחוני מהמם.
טיפ?חחח באילת יש עאת האולסטאר הכי מיוחדים 😁😁😁 חח לא מצפה שתסעי לאית בשביל אולסטאר חח אבל בפעם הבאה שאת שם, עצה?את רואה אחד ממש מיוחד קני אותו כי רוב הסיכויים שאין בעיר אחר כמו שלי.
וואו איזו חפירת אולסטאר 😁 😁
QUOTE (Noykush @ 19/04/2007) יאאאאאאא מאןןןןןןןןןןןןן [: D:
(כן כן.. כמו ההודעה הכותבת 😂)
חחחחחחחחחחחחח
את האמת רשמתי המשך אבל הוא נמחק לי אולי עוד מעט אני ירשום פרק
אוהבת->מירב
בקיצור קארין סעי לאילת תיקני אולסטר
אוהבת->מירב
QUOTE (lidorushit @ 19/04/2007) רוצה להיות מיוחדת עם אולסטאר? 😊
כל אולסטאר שיש לי, יש כאלו בודדים בארץץ.
בעיר שלי אפילו אין אחד כמו שלי.
אחד יש לי מבולגריה, חח לא מצפה ממך שתטוסי בכדי לקנות.
זוג שני יש לי מאילת, על האולסטאר יש פרפר גדול עם פרחים עדינים בצד, אחד הנדירים.
יש לי מנוקדות גם מאילת ועוד פרחוני מהמם.
טיפ?חחח באילת יש עאת האולסטאר הכי מיוחדים 😁😁😁 חח לא מצפה שתסעי לאית בשביל אולסטאר חח אבל בפעם הבאה שאת שם, עצה?את רואה אחד ממש מיוחד קני אותו כי רוב הסיכויים שאין בעיר אחר כמו שלי.
חחח ובגלל שאני יודעת שאני לא אסע עד אילת...
לפחות לא בזמן הקרוב..
חשבתי לקחת אולסטאר ולעצב בעצמי...
קודם כל אני קונה שחורות.. כנרה חלקות..
לפני חצי שנה קניתי מואנס שרוכים ורודים עבים חשבתי לשים אותם במקום השרוכים שיש...
אמממ אני אוהבת ליצור דברים אז חשבתי להדביק על הנעל משהו...
ואני חשבתי שיש המשך /:
תפסיקו לדבר פה שיחות נפש אני מתבלבלת חחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חנצו'ק אני עכשיו רושמת המשך טוב?
לאב יו מאמי
אוהבת->מירב
בנות הסיפור מתחיל להתקרב לסוף
אוהבת->מירב
QUOTE (סוופרמאמי @ 19/04/2007) בנות הסיפור מתחיל להתקרב לסוף
אוהבת->מירב
לאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלא
אם הוא יגמר מה יהיה עליי?!?!?!?!?!?!?! 😮
מה אני אעשה כשמשעמם לי?! מה אני אקרא?!
את רוצה שאני אמוווווווות?!?! 😕
מה אני אעשה בלעדייך?!?!?!?.. לאלאלאלאלאלאלאלא
לפחות את חייבת להבטיח שתכתבי עוד סיפור 😊
ככה אני ארגיש יותר טוב 😉
חחח
מתה עלייך מירבווווווווושלי לא להעלם לי אחרי שהסיפור יגמר כי אני מסוגלת להזמין את כל המודיעין לחפש אותך!!..
חח
את לא תפתרי ממני בקלותת.. 😊
אוהבת'ך המוווווווון המווווווווווווווווווווון 😘
רחלוש =]]
ואהה..
אני רוצה את הבמבה שאת חייבת לי...
עאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאלק
שום סוף ושום נעליים..
לא מעניין אותי מה עבר לך בראש שכתבת את זה..
אבל את ממש ממש ממש ממש לא הולכת לשים לסיפור הזה סוף..
אני רוצה המשכים..
תמיד תמיד תמיד..
ואת לא הולכת להפסיק אותו...
אני לא רוצההה...
אני אבכה...
אני לאיודעת מה אני אעשה לך..
בלי סוף..
רק לא סוף..
הכל חוץ מסוף...
אעאהעאהאהעהאעהאהאעהאהאהעאהאעהאעאהעאה 😢
QUOTE (loisana11 @ 19/04/2007) QUOTE (סוופרמאמי @ 19/04/2007) בנות הסיפור מתחיל להתקרב לסוף
אוהבת->מירב
לאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלא
אם הוא יגמר מה יהיה עליי?!?!?!?!?!?!?! 😮
מה אני אעשה כשמשעמם לי?! מה אני אקרא?!
את רוצה שאני אמוווווווות?!?! 😕
מה אני אעשה בלעדייך?!?!?!?.. לאלאלאלאלאלאלאלא
לפחות את חייבת להבטיח שתכתבי עוד סיפור 😊
ככה אני ארגיש יותר טוב 😉
חחח
מתה עלייך מירבווווווווושלי לא להעלם לי אחרי שהסיפור יגמר כי אני מסוגלת להזמין את כל המודיעין לחפש אותך!!..
חח
את לא תפתרי ממני בקלותת.. 😊
אוהבת'ך המוווווווון המווווווווווווווווווווון 😘
רחלוש =]]
ואהה..
אני רוצה את הבמבה שאת חייבת לי...
רחלו'ש תודה בובי
וזה לא עכשיו הסוף עוד 5 פרקים בערך פחות או יותר
מאמי
זה לא סוף העולם יש את הסיפור השני שאני יגמור אותו אולי יהיה סיפור חדש
שמחה שאהבת את הסיפור הזה ואני בחיים יעלם לך
אני אוהת אותך יותר מידי בשביל להעלם
זה פשוט שזה כבר מתחיל להגמר לי הרעיונות וכל זה
חחחחחחחחחחחחחח מואה ענקית מאמי
והכי טוב שאני לא יפתר ממך בקלות בובי 😂
אוהבת->מירב
QUOTE (שוקוהוליסטית @ 19/04/2007) עאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאלק
שום סוף ושום נעליים..
לא מעניין אותי מה עבר לך בראש שכתבת את זה..
אבל את ממש ממש ממש ממש לא הולכת לשים לסיפור הזה סוף..
אני רוצה המשכים..
תמיד תמיד תמיד..
ואת לא הולכת להפסיק אותו...
אני לא רוצההה...
אני אבכה...
אני לאיודעת מה אני אעשה לך..
בלי סוף..
רק לא סוף..
הכל חוץ מסוף...
אעאהעאהאהעהאעהאהאעהאהאהעאהאעהאעאהעאה 😢
אל תכעסי עלי טוב?
זה פשוט כי אין לי כבר מה לעשות בסיפור
וזה כבר הרוב הרעיונות שמובילות לסוף יש לי עוד סיפור אחד
שגם אותו אחר כך תוכלי לקרו
וממני לא תיפתרי כל כך מהר
סורי ביבי
סימבה אני אוהבת אותך מעוד
וזה לא עכשיו הסוף זה מתקרב לסוף יש עוד כמה פרקים
אוהבת->מירב
"אני חייבת להפסיק עם" אמרתי.
הלכתי משמה ישר הביתה ובכיתי. זהו זה סופי עכשיו בלי בנים.!!!!!!
פרק 79
כמה פעמים אפשר להתאכזב? כמה פעמים אפשר להיפגע? עכשיו כבר לא היה עוד מקום לעוד כאב לעוד דמעה…עכשיו הרגשתי שזה כבר הסוף…
בלב שלי היה פצע גדול…מכל כך הרבה אנשים התאכזבתי ועכשיו הרגשתי שזה הסוף.
אבא נכנס לחדרי.
"הכל בסדר אדר?" שאל אבא.
"הכל מצוין כרגיל" אמרתי עצבנית.
אבא הביט בי מאוכזב "בשביל מה אתה שואל כדי להגיד לי לפנות לדר' ברק?" שאלתי.
"הוא עוזר לך" אמר אבא.
"כן" אמרתי "אבל אני לא צריכה שכל פעם תציע לי ללכת אליו" אמרתי "לא היה מזיק עם היית מקשיב לי קצת"
"את לא נותנת לי להתקרב אלייך" אמר אבא.
"עזוב אבא" אמרתי "נמאס לי כבר ממך ובכלל מכולם"
אבא יצא מהחדר שלי. דמעות התחילו לצאת מעיני. כל התקופה האחרונה הייתה סיוט בשבילי כבר לא יכולתי לסבול את זה. נמאס לי כבר מכולם.
לקחתי את הפלפון שלי וחייגתי לדר' ברק.
"הלו?" ענה.
"אני לא יכולה יותר" בכיתי.
"מי זאת אדר?" שאל דר' ברק.
"כן" אמרתי "יש לך זמן פנוי בשבילי אני מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהו אבל אין לי עם מי"
"כן עם את רוצה את יכולה לבוא עכשיו" אמר דר' ברק.
"תודה" מלמלתי "אני כבר באה"
החלפתי בגדים ולקחתי פלאפון ומפתחות והלכתי לבית של דר' ברק.
הוא פתח לי, ופשוט לא הייתי מסוגלת חיבקתי אותו.
"הכל בסדר?" שאל דר' ברק.
"לא הכל נורא אני לא מסוגלת עד שנדמה לי שמצאתי אושר שזהו הכל מצוין הכל נופל עלי שוב ושוב" אמרתי "נמאס לי"
הוא התיישב בכורסא שלו ואני על הספא מולו.
"מה מטריד אותך?" שאל דר' ברק.
"אני רוצה למות" אמרתי "עד שאני חושבת שאני מאושרת מתברר לי אחר כך שהאושר הזה הוא שלייה זמנית שאחר כרגיל יאכזבו אותי נמאס לי כבר"
סיפרתי לו על תומר, על זה שהוא בגד בי, על איך שאני נישקתי את עומר, על החלטה שלי להיות בלי בים, על אבא שלי שלא מבין אותי לא משנה כמה הוא מנסה וגם על תום והחקירה הקטנה שלנו שתפסה לעצמה כיוון.
"אני לא חושב שעם לא תציעי עם בנים הכל יסתדר" אמר דר' ברק.
"אני לא מסוגלת לאהוב אתה מבין?" שאלתי "אני מרגישה שתמיד מישהו יאכזב אותי…אני כבר לא יכולה עם זה"
אהבתי משום מה לדבר איתו. את זה שאני יכולה לספר לו הכל ואין לו שום זכות לשפוט אותי אלה רק לנסות לגרום לי להבין או לעזור לי.
"תמיד יש את מי שמאכזב אותך או מישהו או משהו שיפגע בך" אמר דר' ברק "את לא יכולה לפתור את הבעיות בכך שתתחמקי מהם"
"אז מה אני צריכה לעשות זה כבר לא הבן אדם הראשון ששבר לי את הלב כמה פעמים לב יכול להישבר אתה יכול לומר לי?" שאלתי.
"כל אחד בשלב מסוים נשבר" אמר דר' ברק "החוכמה היא לדעת איך לקום"
"אז כנראה שאין לי את החוכמה הזאת שאתה מדבר עלייה כי אני לא יודעת עם אני יכולה לקום" אמרתי.
"מתי הייתה הפעם הראשונה שנפגעת?" שאל "בצורה נוראית שכזאת?"
"אני לא זוכרת" אמרתי את האמת ידעתי. לא יכולתי לשכוח את הפעם הזאת, אבל לספר את זה, לחשוב שוב על מה שקרה, לא יכולתי וגם לא הייתי מסוגלת.
"את בטוחה שאת לא זוכרת?" שאל דר' ברק.
"אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי.
"איך שאת רוצה" אמר דר' ברק "אני לא יכריח אותך לעשות משהו שאינך רוצה"
חייכתי חיוך עצוב. "תודה" מלמלתי.
הוא קם "תסלחי לי הלכתי לשירותים" אמר דר' ברק.
הוא הלך. הבטתי בחדר.ועיני קלטו פסנתר שהיה בקצה החדר. זה העביר בי זיכרונות, זה העביר בי חלומות, ישנים ומן רצון לגעת בפסנתר ולשוב ולנגן.
התקרבתי לפסנתר בצעדים מהססים. נזכרת בפעם הראשונה שלמדתי לנגן. הסתכלתי אז במבט מהסס של ילדה בת 11, סקרנית ושמחה ללמוד איך אפשר לעשות מוזיקה בעזרת הצבעות. אז זה היה נראה לי כמו קסם.
התיישבתי ליד הפסנתר והתחלתי לנגן. סתם מנגינה שהתנגנה לי בראש.
ואז הקול בקע מגרוני. שרתי את דמעות של מלאכים
דמעות של מלאכים
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצבות
זולגות באופק דמעות ומחפשות
מהן מבקשות.
דמעה זלגה לי מעיני. המשכתי לנגן נזכרת בהכל מאיפה שבאמת הכל התחיל וזה היה בכלל שלמדתי לנגן.
כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר
אז בעולם הזה עצוב לנו יותר
כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר
אז בעולם הזה עצוב לנו יותר, עצוב לנו יותר...
עצמתי את עיני. ושכחתי מכל מה שנמצא מסביב. ככה זה היה עוד אז, מוזר שגם עכשיו אני זוכרת בדיוק כמו אז שרק למדתי לנגן איך מנגנים על פסנתר. כל כך הרבה זמן עבר מאז.
דמעות של מלאכים
מדוע הם בוכים המלאכים
אולי בגלל שזה לא קל להיות מלאך
בעולם עצוב כל כך
. כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר
אז בעולם הזה עצוב לנו יותר
כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר
אז בעולם הזה עצוב לנו יותר, עצוב לנו יותר...
חיוך עלה על פני נזכרתי למה הנגינה הייתה חשובה לי כל כך. למה אז רציתי להיות נגנית גדולה. אבל אז החלום נלקח ממני. ילדה קטנה בת 11 וחצי בערך שחלומה מתנפץ לה אל מול ענייה
וגם אנחנו כאן רוצים לבכות, לבכות איתם מה לעשות
רוצים לבכות אך הדמעות אינן יורדות הדמעות אינן יורדות.
ושוב שרתי את הפזמון…
כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר
אז בעולם הזה עצוב לנו יותר
כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר
אז בעולם הזה עצוב לנו יותר, עצוב לנו יותר...
"לא ידעתי שאת מנגנת" שמעתי קול מוכר.
הבטתי לעברו. "לא ידעתי לי הרבה דברים" אמרתי.
"לא לאמין שאת אחותי" אמר.
"אחותך החורגת" אמרתי.
הוא צחק. ואני רק חייכתי חצי חיוך.
"נכון" הסכים.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי.
"זה הבית של אבא שלי עם שכחת" אמר טל "ושנכנסתי שמעתי מנגינה ומישהי שרה ,שרה מדהים אני חייב לציין"
"תודה" מלמלתי.
"והנגינה שלך בכלל" אמר טל.
"כן אהה…" אמרתי.
"ממתי את מנגנת?" שאל טל.
"מגיל 11 עד גיל 11 וחצי" אמרתי.
"ואת מנגנת כאילו את מנגנת 20 שנה" אמר טל.
"אל תגזים" אמרתי.
"לא מגזים" אמר טל.
"לא הפסקתי בדיוק בגיל 11 וחצי" אמרתי "מדי פעם הייתי הולכת לפסנתר בבית הישן שלנו ומנגנת שמה שאף אחד לא נמצא".
"אבל למה הפסקת לנגן ממש?" שאל טל.
השפלתי את ראשי. דר' ברק נכנס לחדר. "הכל בסדר?" שאל.
"אבא אתה יכול לתת לי כמה זמן להיות איתה כאן?" שאל טל.
"בסדר" אמר דר' אביב ויצא.
"התחלתי ללמוד לנגן בגלל דוד שלי" אמרתי "הוא אמר לי שיש לי ידיים של נגנית".
טל הביט כמחכה לשמוע את המשך הסיפור.
"זה היה שההורים שלי היו נשואים, התקופה הכי נוראה שלהם בעודם יו נשואים…הייתי בטוחה שם אני ילמד לנגן זה יעזור לי לצאת יותר מהבית. אז התחלתי ללמוד לנגן אצל מורה אחד, מורה טוב קרוב משפחה" אמרתי וצחקתי צחוק מריר כאשר יצאו המילים 'מורה טוב ' מפי.
"בהתחלה הכל היה בסדר, שהתחלתי ממש לדעת איך לנגן הייתי מנגנת בבית אמא ואבא שלי לא הכי שמו לב הם היו מסתכלים עלי אומרים יה אדיש כזה והולכים" אמרתי .
דמעה זלגה מעיני. המראות הנוראים עברו מול עיני.
"איך שהוא מצאתי את עצמי יוצאת כל פעם מהתחושה של הפחד שהייתי מנגנת…דוד שלי היה מחמיא לי כל הזמן, הוא אמר לי שיש לי כישרון אדיר בזה ובשירה." אמרתי.
"אני מבין למה" אמר טל.
חייכתי חיוך כואב.
"אבל אז זה קרה באתי אליו אל המורה, הוא התיישב לידי ושם את ידו על רגלי"
------------------------------------------------------------------
"אולי תורידי את הג'קט? נראה לי שממש חם לך איתו" אמר המורה.
"לא, לא חם לי" אמרתי תמימה למדי בטוחה שהוא עושה לטובתי.
הוא שם ידו על כתפיי ונגע בחזה שלי.
הבטתי בו. "לא מנגנים?" שאלתי הייתי בלחץ מן פחד אנושי מהצעד הבא שלו.
הוא ניסה להפשיל את חולצתי. "בבקשה די" אמרתי.
הוא לא וויתר הוא קרע אותה מעלי. "את יודעת כבר כמה זמן בא לי לעשות את זה?" שאל המורה "נראה לך שאני עוזב אותך?"
רעדתי. הוא היה גדול ממני, ויותר חזק מה הסיכוי שלי נגדו?
הוא השכיב אותי על הספא והוריד את מכנסי. "די" אמרתי זה היה מוזר לי. ילדה קטנה תמימה נחשפת לדברים שלא הייתה צריכה להכיר בהם.
ואז זה קרה. הוא נהנה ואני כבר מאותו הרגע איבדתי את בתולי.
"עם תספרי למישהו אני יהרוג אותך" אמר לי לבסוף הוא שם את מכנסיו.
חזרתי הביתה.
אמא ואבא היו באמצה ריב. ריב קשה מעוד. נכנסתי לחדרי ובכיתי. הלכתי לסלון. והבטתי בה. הם אפילו לא שמו לב אלי. כלך שאני בוכה.
יום למחרת שהלכתי שוב לשיעור "אני לא רוצה לבוא אלייך יותר" אמרתי.
"למה?" שאל.
"אתה אנסת אותי" אמרתי.
"על מה את מדברת טיפשה" אמר "אין לך טיפה כישרון ואת מוציאה את התסכול שלך עליי , את בחיים לא תהיי נגנית טובה" צעק עליי.
--------------------------------------------------------
"ומאותו היום לא רציתי לנגן הביטחון שלי באנשים נעלם" אמרתי "ונהפכתי לכזאת".
"אבל ניגנת בכל זאת" אמר טל.
"רק שלא ראו" אמרתי "הנגינה הייתה חשובה לי משום מה" אמרתי.
טל חיבק אותי. "אל תדאגי אני פה כדי לשמור עלייך" אמר טל "מכולם"
הרגשתי איך החיבוק שלו עוטף אותי. מחמם אותי ומגונן עלי מכל רע. היה לי נעים.
יאללה זהו
גיבו לי לפי דעתי הפרק הזה יצא לי מעוד יפה ומעוד השקעתי בו
אוהבת->מירב
יאללה בנות גיבו לי אני זזתי להתקלח
אוהבת->מירב
בנות מה עם תגובות?
אוהבת->מירב
